מה רואים בפסטיבל קולנוע נשים ברחובות?

מאת: אלון רוזנבלום

ביום רביעי הבא, ה- 1 בספטמבר, ייפתח ברחובות הפסטיבל הבינלאומי ה- 7 לסרטי נשים. השנה החליט הפסטיבל, שהפך לאחד מפסטיבלי הקולנוע החשובים בארץ שכולו על טהרת היצירה הנשית, להתמקד בקולנוע של נשים היוצרות באזורים של סכסוך מתמשך. במהלך הפסטיבל יוקרנו 60 סרטים אשר בויימו על ידי נשים, 26 מתוכם של יוצרות ישראליות.

סרט הפתיחה של הפסטיבל, "נשים ללא גברים" הוא אחד הסרטים המדוברים בסביבת הפסטיבלים השנה וגרף את פרס יוניצ'ף לסרט הטוב ביותר בפסטיבל ונציה 2009. סרטה של שירין נשאט, שמציג קולנוע סוחף, מספר את סיפורן של ארבע נשים נשים אירניות שחייהן מצטלבים על רקע המהומה הפוליטית והחברתית במהלך קיץ 1953, כאשר התערבות אמריקאית ובריטית מפילה את ראש הממשלה ומחזירה את השאה לשלטון.

[*]

הסרט הוא אחד מיני רבים שמציגים נשים במאבק על זכויות שוויון ועל התייחסות הוגנת מצד גופים פוליטיים, מסחריים וחברתיים לנשים. ניתן להבין כי רוב הסרטים הם בנימה רצינית עד מדכאת ועוסקים בנושאים חשובים וכבדים.

יוצא הדופן הוא "פרינססה", דרמה קומית רגישה המגיעה אלינו משבדיה ומספרת את סיפורה של נערה מתבגרת, עבת עור (שמנה) שחלומה הגדול הוא להיות שחקנית. היא פוגשת בימאית מצליחה שעובדת כצלמת חתונות וידידות עמוקה נרקמת ביניהן. הסרט, למרות כמה רגעים מרגשים וקשים, מסופר כאגדה חביבה ויצליח לגרום גם לקבל צעיר יותר (שהוא אינו קהל היעד הראשוני של הפסטיבל) לחוות סרט איכות שמשלב מסר עם חוויה רגשית.

[*]

סרט מקסים נוסף הוא הסרט האירי "שום דבר אישי", סרט קאמרי, בו שני שחקנים בלבד, סטיבן ריאה ולוטה ורביק המצוינים, שמתנהל בחלקו הראשון כמעט ללא דיאלוגים. אישה צעירה ומרדנית מהולנד מגיעה לאירלנד ובמהלך מסעותיה מגיע לאזור מבודד, על אי, ובו בית. בבית מתגורר גבר מבוגר. הסרט מתאר את מערכת היחסים של שני אנשים שחיים את הבדידות, כמהים למגע ויחס של בן אנוש אחר, ואם זאת, מקפידים להשאיר ביניהם את המחיצה ולעמוד בתנאי שמציבה האישה הצעירה, "שום דבר אישי".
יש לשים לב לסרט הביכורים עטור הפרסים של אנדראה סטקה, "פרוליין" מ- 2006. שלוש נשים שהיגרו מיוגוסלביה המפורקת נפגשות בציריך. אחת מהן, אישה בת 50, מנהלת מסעדת פועלים. השנייה היא אישה טובת מזג, עובדת כמלצרית במסעדה וחולמת לחזור עם בעלה לקרואטיה. חייהן משתנים כשצעירה שנמלטה מסרייבו מגיה לפתח דלתן. הסרט מצליח לגעת באופן רגיש בחייהן של נשים שעברו תופת בחייהן אך בכל זאת מנסות לשמור על ניצוץ החיים והתקווה במציאות שלפעמים מתגלה ככמעט בלתי אפשרית.

[*]

לא מעט סרטים ישראלים נוקבים יוקרנו בפסטיבל, הבולטים שבהם, שהוקרנו בפסטיבלים אחרים בחודשים האחרונים, "בודרוס",על פעיל קהילתי שמצליח לאחד בין פלסטינים תומכי פתח וחמאס ופעילים ישראלים למאבק נגד מכשול ההפרדה. למרות שהם עומדים בפני כישלון, דווקא בתו בת ה- 15 מצילה את המצב. "שתיקת הארכיון", סרטה של יעל חרסונסקי שזכה בפרסים רבים ברחבי העולם הוא סרט לא קל לצפייה אבל חשוב מאין כמותו, מספר את סיפורו של סרט תעמולה נאצי שצולם בגטו ורשה חודש וחצי לפני גירוש הגטו.

אבל, לא הכל מדכא, נילי טל, בסרטה "בת 60 מחפשת אהבה" מצליחה להחדיר הומור עצמי וציני לנושא שנתפס לעיתים ככבד, הבדידות בגיל השלישי. הבמאית, במקום לחפש אהבה במקומות שגרתיים, יוצאת לדייטים עם אנשים שגרים במקלט באילת, על יאכטה בהרצליה, ואפילו, הצליח לייצר דייט בצרפת עם בחור צעיר ממנה ובל נשכח את פנטסיית "ספינת האהבה" האולטימטיבי עם ביקור בקרוז יוקרתי לפנויים ופנויות בגיל השלישי.