Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: טיסה 93

מאת: יאיר הוכנר

פול גרינגראס מתמחה בקולנוע ריאליסטי תזזיתי ואלים כמו סרטו הפוליטי רב השבחים זוכה פסטיבלי הקולנוע של סאנדנס וברלין, "בלאדי סאנדיי". מצד שני גרינגראס בהחלט ידע כיצד להשתמש בטכניקות הקולנועיות שפרסמו אותו כדי ליצור את סרט הפעולה "זהות במלכודת" שגרף מעל 175 מיליון דולר רק בארה"ב. לכן לא פלא שהוא נקרא לביים את "טיסה 93". מצד אחד הבחירה בגרינגראס תעניק לסרט חותם איכותי ומצד שני הבמאי כבר הוכיח שהוא בהחלט יודע לעשות כסף.

"טיסה 93" הוא בהחלט סרט יומרני עבור חברת יוניברסל, אולפן הוליוודי שעומד מאחורי "יצירות מופת" כגון "הצד שלו, הצד שלה", "מיאמי וייס" ו"מהיר ועצבני טוקיו דריפט".

[*]

ב"טיסה 93" לא תמצאו כוכבי קולנוע כמו טום קרוז שיקפוץ מאיזה גג בניין ויציל את המצב. אפילו לא דמות אב סמכותית כמו מורגן פרימן וקולו המרגיע. 99 אחוז מהשחקנים בסרט הם בלתי מוכרים מלבד כמה פנים שזיהיתי מסדרות טלוויזיה נשכחות כמו דני דילון מהסיטקום הקאלטי Dream On או דויד ראש שהיה נערץ עלי מהסיטקום המשטרתי הגאוני, Sledge Hammer. באופן מפתיע לטובה שאר הפרצופים היו בלתי מוכרים לחלוטין.

גם הבחירה להשתמש בתסריט נטול ניואנסים הוליוודיים ולהסתמך על טקסט יבש ויומיומי לחלוטין היא אמיצה, במיוחד בסרט שעוסק במעשה גבורה כול אמריקאי. אפילו ברגעי השיא המצמררים לקראת סוף הסרט הנוסעים ממשיכים להישמע ולהראות רגילים ופשוטים לחלוטין. מצד שני זו הבחירה הנכונה היחידה ומכאן נובעת העוצמה הבלתי מתפשרת של הסרט, אותה עוצמה שהושיבה אותי על קצה הכסא מתוח כמו קפיץ.

[*]

אם הסרט היה מצולם כמו כול מוצר הוליוודי זה היה עוד סרט מתח המתרחש על מטוס כמו "הטיסה", "טיסת לילה" ובמקרה ההפוך לחלוטין "נחשים על המטוס". אבל "טיסה 93" הוא לא כזה גם בגלל שהוא מבוסס על אירוע אמיתי וגם בגלל התחושה שהאירועים הנ"ל עוד עלולים לחזור על עצמם בכל יום.

למי שאינו יודע, "טיסה 93" מספר את סיפורם של הנוסעים, הצוות, פקחי הטיסה והמחבלים שלקחו חלק בטיסה מספר 93 של "יונייטד אירליינס" שהפכה למטוס החטוף הרביעי ביום של התקפות הטרור הקטלניות ב-11 בספטמבר, 2001.

[*]

הסרט מתאר את ההתרחשויות מבוקר הטיסה עד ההתרסקות הבלתי נמנעת. באותו יום אנשי צוות אקראיים, אנשי עסקים, סטודנטים, נשים, וקשישים הפכו לגיבורים כאשר ניסו לקחת את גורלם בידיים ולנסות למנוע מהטרוריסטים להתרסק בוושינגטון. הסרט משרטט בעדינות את הסיטואציה המטורפת שלתוכה אותם אנשים תמימים נקלעו והדיוקן שמוצג על המסך הוא בלתי נשכח.

אבל עם כול הכבוד לאולפן שהסכים לקחת חלק או יזם סרט כול כך לא אופייני, לבמאי שעשה עבודתו נאמנה, התחקירנים שישבו עם משפחות הקורבנות והקשיבו לשיחות שהוקלטו, לצוות השחקנים שאלתרו ויצרו דמויות אמינות ומרגשות, למרות הכול עדיין ישנה תחושה כבדה וקצת מעיקה שמדובר בבידור קולנועי.

[*]

נכון שמדובר בבידור קולנועי מהסוג האיכותי אבל עדיין הסרט פועל עלינו בדיוק כמו כול סרט הוליוודי אחר. הוא נוגע לנו בנקודות הכי פשוטות, הכי ישירות והכי לא מתוחכמות. הוא ישיר, בוטה ועם זאת אנושי מאוד. זאת אולי הנקודה היחידה שמטרידה בכול הקשור לסרט החשוב הזה.

האם יוניברסל היו מצלמים את הסרט גם אם הם היו יודעים שמדובר בכישלון קופתי בטוח? האם הכוונות של האולפן עומד מאחורי יוזמת ההנצחה הראויה הזו היו באמת טהורות? האם הרווחים נתרמו או נכנסו ישירות לכיס של המפיקים? אין לי מושג והשאלות יהיו תלויות באוויר למרות שמבקר קולנוע ותיק, ציניקן ומכובד אמר לי רגע לפני שהסרט התחיל, "ראית פעם סרט הוליוודי שהמטרה שלו היתה לא לעשות כסף?".

נכון, "טיסה 93" זה לא בדיוק "יד ושם" אבל הוא בהחלט סרט הנצחה הוליוודי מכובד, מרשים וחשוב.