Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: אל תרשו לעצמכם להחמיץ - טיסה 93

מאת: בן חכים

בעוד הלוגו הענק של "יוניברסל" הופיע על המסך, בשקט, בלי שום מוזיקת רקע, ידעתי שאין דרך חזרה. כרטיס הטיסה החד כיווני שלי ל"טיסה 93" כבר יצא לדרך. אין לי מושג למה, אין לי מושג איך, אבל כבר אז הייתה לי תחושה טובה. תחושה טובה באמת.

הרבה זמן חיכיתי לאדפטציה קולנועית של האירועים המצמררים שפקדו את ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות ואפשר לומר שהציפייה הייתה יותר מגדולה. חמש שנים חלפו מאז האסון הנורא, והנה יוצא לו סרט המסתתר תחת שם צנוע ולא בולט: "טיסה 93", ובאנגלית אפילו עוד יותר מוסווה ("united 93").

[*]

האמת היא שנורא פחדתי. נורא פחדתי שהפלצנות ההוליוודית תיקח את הסרט למחוזות עתירי תקציב, נטולי אומץ ותדאג לסחוט ממנו כל טיפת אותנטיות. למזלי הרב, ההחלטה לאמץ את פול גרינגראס לביים את יצירת המופת הקטנה הזו בדיעבד, השתלמה.

"טיסה 93" הוא ניסיון קולנועי חשוב, ללכוד בזמן אמת את האירועים המחרידים שפקדו את טיסת "יונייטד 93", המטוס הרביעי שנחטף ב - 11 בספטמבר והיחיד שלא הגיע ליעדו בוושינגטון, אלא התרסק בסמוך לשנקסוויל, פנסילבניה. הבמאי הבריטי, פול גרינגראס (בתמונה הקטנה בראש העמוד), מביא לנו גרסה קרובה מאוד למה שכנראה התרחש על המטוס, בהסתמך על הקלטות אמיתיות מתא הטייס ומשיחותיהם של הנוסעים אל יקירם שבוצעו במהלך הטיסה עצמה.

[*]

בהינף יד, הופך גרינגראס את החוויה הגלובלית הטלוויזיונית המעורפלת של ה - 11.9, למערבולת אישית, מרטיטה ומרעידה של פחד, מחנק, לחץ ופאניקה, האוחזת את הצופה חזק בגרון. לא יעזור כלום, גרינגראס יודע לעשות קולנוע ריאליסטי אמיתי. והוא גם די טוב בזה ("בלאדי סאנדיי").

צוות שחקנים לא מוכר, אך מוכשר, מצלמה הפועלת על עיקרון ה"האנד קאם" (מצלמה המולבשת על גופו של הצלם ונעה יחד איתו), התייחסות בלתי מתפשרת לשיחות חולין אווירתיות ובימוי קפדני ומשובח, הם רק חלק מהאלמנטים המצליחים להביא אל "טיסה 93" את התחושה הדוקומנטרית המוצלחת ולהפוך אותו לעוצמתי באמת.

[*]

"טיסה 93" הוא סרט מאוד לא ויזואלי, לפחות לא על פי סטנדרטים הוליוודים של בלוקבסטרים פוטנציאלים. כאן לא תראו עשרות לוקיישנים, ערכי הפקה גדולים, אפקטים מסובכים ועוד. גרינגראס ממקם את הסרט בשניים או שלושה לוקיישנים, דואג למקם אותנו טוב טוב ולוודא שאנו מתמצאים בשטח, ורק אז מרשה לעצמו לקפץ בין הסטים בצורה מחושבת ומאוזנת מאוד.

כתוצאה מכך, מתקבל תוצר ממוקד וחזק, המצליח ללכוד את האווירה, התחושה ואת הסיטואציות עצמן, תוך כדי שימת דגש מסיבי על החוויה המטלטלת של הרגע. אנו, כמו הנוסעים, נמצאים גם כן במושב הכחלחל הרועד ומרגישים חסרי אונים לחלוטין, נתונים לחסדיהם של הטרוריסטים ולחסדיו של האל.

"נו, קדימה, תתרוממו! אתם יכולים לעשות את זה, אתם יכולים!" מצאתי את עצמי לקראת סוף ההקרנה צועק בראשי אל עבר המסך הגדול בצורה כה חושפנית ולא אופיינית לי. ועל אף שהסוף היה ידוע מראש לכל הנוכחים, התחושה שהתקבלה בסיום הייתה כה מצמררת, כאשר האינטרקציה הריאליסטית עם הקהל שהתגבשה לה במהלך הסרט הגיעה לרגעי השיא המחרידים שלה והשאירה את הצופים פעורי פה, המומים, מפוחדים ותאמינו או לא, ממש מתקשים פיזית לצאת מאולם הקולנוע מבלי לעכל לכמה דקות ארוכות וטובות את המראות הקשים שרצו לפניהם.

[*]

עוצמת הסרט שבערה בי בזמן עליית כותרות הסיום (ועד לכתיבת שורות אלו), הייתה מהולה גם בלא מעט שמחה. שמחה על כך שסוף כל סוף היה אפשר להריח קולנוע טוב וממוקד באוויר. שמחה על כך שסוף כל סוף יוצא סרט, שעל אף שנושאו מתחנן נואשות לעשייה הוליוודית מפוצצת ויזואלית וחסרת טעם, הוא מצליח להיות מאופק, אישי, מכובד וראוי בהחלט לצפייה חוזרת.

אל תרשו לעצמכם להחמיץ - "טיסה 93" בקולנוע.

למבט נוסף על הבקרוב של הסרט לחצו על מרכז התמונה: