הדור החדש: אסף מכנס, במאי לזכור ולא לשכוח ולים

לאסף מכנס, רק בן 30, כבר יש כמות נאה מאחוריו ועוד לא מעט בצלחת בכל הנוגע לעשייה קולנועית, אבל הוא התחיל את הלימודים לתואר הראשון בכלל כסטודנט למתמטיקה. "במקביל לקחתי קורסים של לימודי ערב במנשר. ואז אמרתי לעצמי אוקי, נראה לי שאת זה אני צריך לעשות. הלכתי ללמוד קולנוע בלונדון".

סרט הגמר שיצר עם תום לימודיו, "לזכור ולא לשכוח", הוקרן במעל ל-140 פסטיבלים, כולל לוקרנו וירושלים. הסרט עוקב אחר משלחת תיכון לפולין, ועם אסתטיקה עכשווית ואווירה ישראלית, הוא פורט על המורכבויות השונות שמתלוות למסע הזה.

[*]

ספר קצת על העבודה על סרט הגמר?

"האמת שרוב הזמן, בגלל עניינים תקציביים, הייתי בטוח שאני הולך לעשות סרט גמר בריטי שכזה, שמתרחש באנגליה. האמת שזה אחד הדברים שהכי הפריעו לי בזמן הלימודים. רוב התלמידים היו מחו"ל, וכולם ניסו ליצור סרטי דרמה בסלון על משפחה אנגלית, כשאנחנו לא מכירים את זה מספיק. אז החלטתי שאני הולך לעשות את הסרט הזה בפולין.

שיחקתי עם הרעיון, וכשהייתי בארץ לביקור של שבוע, לקחתי את יואב רוטמן ("לאהוב את אנה") לשחק בסרט ומישהי שהכרתי כשלימדתי אותה מתמטיקה בעבר. היינו באיזה הוסטל די מפוקפק צילמנו רק סצנה אחת מתוך הסרט, ואיתה פשוט נסעתי לפולין. שם שלחתי את אותה ל-140 חברות הפק, מתוכן שלוש ענו לי, ואחת שאיתה בסוף עבדנו".

Auschwitz On My Mind (excerpt 1) from Assaf Machnes on Vimeo.

נושא המסע לפולין הוא נושא מדובר בארץ, כשלרוב רוחות הדיון נוטות להיות ביקורתיות כלפי הדור הצעיר שיוצא למסע, ולשים בסימן שאלה את ערכיו. "לזכור ולא לשכוח" לעומת זאת, מציב מצלמה רכת-מבט אל מול הנוער היוצא למסע, ומציג את הבערה הזאת של גיל ההתבגרות כנורמטיבית. לעומת זאת, המבט כלפי המסע עצמו והנפשות האמונות עליו הופך להיות נוקשה וביקורתי יותר.

האם היית לחוץ לקראת תגובות על הסרט בארץ?

"הייתי קצת לחוץ, מאד עניין אותי מה יהיו התגובות בארץ. אני יכול להגיד לך שגם בארץ וגם בחו"ל, הבנתי שזה קצת פחות קשור ללאום התגובות, אלא יותר לגיל. בני נוער שראו את הסרט התרכזו בטקסט, מבחינתם זה היה סרט על נער ונערה. חבר'ה בני בערך עשרים עד ארבעים, ידעו לסדר סאבטקסט עם טקסט, ומבחינת חבר'ה מבוגרים יותר היה רק סאבטקסט - סרט שואה.

היו כל מיני תגובות מעניינות. הסרט הזה הוקרן גם לפני מדריכי משלחות, בסמינרים שעושים כהכנה לפני פולין וזה עורר דיון מעניין. חלק אמרו שהם לא לגמרי מבינים למה עושים את המסעות האלה, מבחינת גיל. מצד שני, זאת ההזדמנות האחרונה של המדינה לפני הצבא לקחת קבוצה של אנשים לשם. אבל, לא רציתי להתעסק במובן הדידקטי".[*]

ריבוי המשקפיים של אסף יוצר זווית מעניינת בנושאי זהות בסרטיו. הוא מעיד על עצמו שבא מבית מאוד אמריקאי, ורק עם הזמן למד להבין את הציניות האירופאית כלפי הקולנוע האמריקאי. אבל היום בסרטיו יש נוכחות חזקה של הוויה ישראלית-יהודית, והם מציגים רגעים מתוך חוויות מכוננות בחיים הצעירים של ילדי הארץ. בסרט הקצר החדש "לים", אנחנו פוגשים את שי - בהתחלה כמפקד טירונים, ואחר כך כאזרח משוחרר, שיורד לקורס צלילה באילת.

סיפורו של שי ככל שהוא מתקדם, מזכיר מאד את מצוות "תשליך". האם זה מכוון?

"כן, זה לגמרי זה. אבל נורא מעניין איך שלפעמים עד השנייה שאתה סוגר סרט, אתה לא בטוח שהבנת על מהו. היה לי רעיון לסרט על מפקד וחייל, ששלוש שנים אחרי הוא יורד לאילת ופוגש את החייל שלו ולקח לי הרבה זמן להבין שהסרט הוא באמת על חתיכת עבר שנשפכת לים".

גם בסרט "שבע דקות" – אותו הפיק בעזרת מענק מקרן גשר, אנחנו מקבלים סיטואציה צבאית מוכרת מאוד. דמות המפקד נקראת גם כאן שי, אבל אסף ממהר בחיוך להסביר שמעולם לא היה לו מפקד בשם שי. בכל זאת, הרבה מהעבודות שלו עוסקות בסופו של דבר ברגעים מהזהות הישראלית.

אתה יודע להגיד מה בנושא מושך אותך?

"תראי עניין הזהות הוא מאד מעניין, גם היהודית וגם הישראלית, תמיד צפות בנו עוד ועוד שאלות, אם לגבי המקום הזה, ומאיפה באת, וגם מה אתה חושב על הנוסחה הנוכחית של היהדות והציניות. מה שאני מנסה להעביר זה בעיקר איזו מידה של אבסורד. אבסורד זה משהו שהתאהבתי בו עוד מהתיכון, הוא מאד אמורפי וקצת קשה להסביר אותו. אבל בעיני זה איזשהו כאב, או איזשהו הומור שנולד מתוך כאב, שאין יותר מדי דרך להקל עליו או טעם להתעסק אתו".

Seven Minutes excerpt from Assaf Machnes on Vimeo.

למרות שהוא מסביר שאינו נמצא באיזו תמה צבאית מכל סוג שהוא, בין הפרויקטים הרבים עליהם עובד כיום, נמצאת סדרת רשת בשם "גימל" – אחד הדברים הנכספים ביותר במהלך השירות הצבאי – עליה הוא עובד יחד עם מיקי פרומצ'נקו. "זו סדרה שאני מאד אוהב, כי היא גם מאד מבדרת אבל גם יושבת על שכבה עבה של אבסורד, ויש לה סאבטקסט", הוא מציין.

בנוסף ל"גימל", אסף עובד גם על עיבוד לסרט באורך מלא של סרטו על המסע לפולין – "מה שקרה בפולין" עליו התחיל לעבוד כשראה איך התקבל הסרט הקצר, ועוד שניים-שלושה פרויקטים, מה שהופך את הצלחת שלו לעמוסה במיוחד.

האם אתה שואב עוד השראה מתכנים יהודיים או ישראליים?

"המוזיקה. האמת, תמיד צוחקים עלי – אני פריק של כליזמר. הרבה פעמים כשאני כותב, אני שומע מוזיקת כליזמר. הכתיבה של הפיצ'ר על פולין היא הרבה בהשארת נגן קלרינט פולני-אמריקאי משוגע בשם דוויד קראקאוור, הוא עושה דברים מעניינים".