יום הולדת 100 לג'ין קלי

מאת: אלון רוזנבלום

ביום חמישי, צויין ברחבי העולם יום הולדתו ה- 100 של אחת מאושיות הקולנוע הבולטות והאהובות בכל הזמנים, ג'ין קלי. שחקן, זמר, רקדן, כוריאוגרף ובמאי אשר היה אחד מכוכביה הבולטים של הוליווד בשנות הארבעים והחמישים ולא מעט מהסרטים בהשתתפותו, כמו "שיר אשיר בגשם" או "אמריקאי בפריז" הפכו לאורים והתומים של המיוסיקל ההוליוודי.

יוג'ין קלי נולד לעולם הריקוד וכבר בגיל 8 היה אחד התלמידים הבולטים בכיתת הריקוד שלימדה אימו אולם החלומות על ריקוד באופן מקצועי הגיעו מאוחר יותר. הוא התמחה בכלכלה באוניברסיטה, ובשעות הפנאי היה חבר במועדון שמדי פעם הפיק הצגות וקטעי ריקוד. קלי מצא את עצמו מתאהב בהופעה על הבמה. כאשר סיים את האוניברסיטה היה לו ניסיון רב ככוריאוגרף ורקדן והוא החליט לנסות את מזלו בניו יורק. לא עברו חודשים רבים וב- 1939 כבר הופיע קלי בברודווי. ההצעות מכיוונה של הוליווד, היו רק עניין של זמן.

[*]

ואכן, ב- 1942 הוצע לו חוזה בלעדי עם חברת MGM, הופעתו הראשונה היתה לצידה של אגדת הקולנוע ג'ודי גארלנד בסרט "לי ולנערתי". הסרט, שזכה להצלחה גדולה באותה שנה, הוכיח לעולם כי ג'ין קלי הוא לא רק רקדן וכוריאוגרף מן השורה הראשונה, אלא גם בן זוג נהדר, ואכן, מאותה שנה, רקד קלי לצידם של הגדולים בכוכבי הוליווד באותה תקופה, מריטה הייוורת', דרך פרנק סינטרה, פרד אסטייר ועוד. סגנונו האקרובטי המרהיב אשר שילב ריקוד מודרני עם בלט היה סימן ההכר שלו.

קלי גם אחראי על לא מעט חידושים טכנולוגיים בתחום המיוסיקל, ב"נערת השער" (1944) הוא יצר קטע ריקוד עם הבבואה של עצמו שהתשקפה מחלון ראווה של חנות וקופצת לרקוד לצידו ברחוב. שנה מאוחר יותר, ב- 1945, יצר קטע ריקוד אל מול דמותו המצויירת של ג'רי העכבר בסרט "הרימו עוגן", הסרט שהעניק לו את המועמדות היחידה שלו לפרס האוסקר בקטגוריית השחקן הטוב של השנה. ב- 1948, במהלך צילומי הסרט "הפיראט" הוא יצר קטע ריקוד לצידם של שני אחים שחורים, קטע הריקוד, שנחשב לאחד הקטעים היפים של קלי, עורר לא מעט הדים באמריקה הגזענית דאז והיו בתי קולנוע שמנעו את הקרנת הסרט או דרשו כי הקטע יוסר ממנו. ב- 1949, יחד עם חברו הטוב, הבמאי סטנלי דונן, החליטו השניים לקחת את ז'אנר המיוסיקל, אשר כולו צולם באולפן, ובפעם הראשונה, לצלם אותו במקום ההתרחשות, היה זה בסרט "יום בניו יורק" והשניים קיבלו מהאולפן אישור לצלם שלושה ימים בניו יורק, התוצאה, אחד המיוסיקלס המפורסמים והטובים של הוליווד, בעיקר תודות לצילומים של פרנק סינטרה, ג'ין קלי והשחקן ג'ולס מנשיין על רקע פסל החרות והשדרה החמישית.

בכל אותה תקופה ניסה ג'ין קלי להוכיח כי הוא לא רק זמר ורקדן מוכשר אלא גם שחקן טוב. הוא גילם את דרטניין בגרסה מרהיבה ל"שלושת המוסקיטרים" (1948) לצד אגדת קולנוע אחרת, לנה טרנר. ב"היד השחורה" (1950), דרמת מתח המשתייכת לז'אנר הפילם נואר, מגלם קלי בחור החוזר מאיטליה לארצות הברית במטרה לנקום את רצח אביו.

[*]

אולם, כל הניסיונות הללו לא זכו להד ולהערכה שזכו הסרטים המוסיקלים בכיכובו. ב- 1952 הופיע קלי בסרט אשר יהפוך לחותם הקולנועי שלו, "שיר אשיר בגשם", מיוסיקל אשר מורכב כולו משירים מוכרים שמתעד את מעברו של עולם הקולנוע מסרטים אילמים לסרטים מדברים. קלי מגלם את דמותו של דון לוקווד, אשר צריך להתמודד עם השינוי המהותי שעוברת הוליווד. הסרט הוגדר על ידי המכון האמריקאי לקולנוע (ה- AFI) כסרט המוסיקלי הטוב ביותר של כל הזמנים והוא תמיד מופיע ברשימות הסרטים הטובים והאהובים בכל הזמנים.

קלי המשיך להופיע ולרקוד על המסך עד אמצע שנות השישים, כשהוא מדי פעם מנסה את ידו גם בבימוי, רוב הפעמים, לצד במאי אחר. ב- 1969 הוא ביים את "הלו דולי!" בו כיכבה ברברה סטרייסנד, אז אישה צעירה בת 27 שזה הסרט השני בסך הכל בו השתתפה.

הופעתו האחרונה של ג'ין קלי בקולנוע היתה ב- 1980 לצידה של מי שהיתה אז כוכבת פופ גדולה, אוליבייה ניוטון ג'ון במיוסיקל "קסנאדו" שנכשל. את שנות הקריירה האחרונות שלו בילה בהופעות בטלוויזיה בסדרות כמו "ספינת האהבה", ומיני סדרות נחשבות דאז, "צפון ודרום" ו"חטאים".

ג'ין קלי היה נשוי שלוש פעמים ויש לו שלושה ילדים. במהלך שנות התשעים המוקדמות הדרדרה בריאותו של קלי והוא הסתגר רוב הזמן בביתו. הוא נפטר בשנתו בפברואר 1996.