אייסמן מצליח לשבור את החום?

"זה לא סרט לחנוכה," התגונן אריאל ורומן, במאי "אייסמן" בתום מחיאות הכפיים לאחר הקרנת הבכורה בישראל של סרטו. ואכן "אייסמן" הוא לא מוצר הוליוודי טיפוסי, אלא סרט על ריצ'ארד קוקלינסקי, רוצח שכיר, שנוטה להיות נאמן יותר למציאות מאשר להיות הגזמה למען הצלחתו על המסך הגדול. בהקרנת הבכורה בארה"ב נכחה משפחתו של קוקלינסקי מצד אחד ובצד שני השוטרים שלכדו את הרוצח. בהקרנת הבכורה בנוכחותו של ורמן, זו הייתה הפעם הראשונה בה הוקרן סרטו שלו בצורה כזו בישראל והוא הודה שהוא לא ציפה לראות כל-כך הרבה אנשים (האולם בסינימה סיטי גלילות היה מלא עד אפס מקום) גם אנשי תעשיית הקולנוע המקומית (כמה מהם עם מספר הופעות בסרטים הוליוודים (הגיעו לתמוך כמו גל גדות, עופר שכטר, אורי פפר, אקי אבני ועוד.

[*]

ב - 6 שנות פיתוח, תקציב של פחות מ - 10 מליון דולר, ו 30 ימי צילום, ורומן הצליח להפוך את סיפורו האמיתי של ריצ'ארד קוקלינסקי, איש משפחה מסור, אך גם אחד מהרוצחים השכירים הכי אכזריים שפעלו בארצות הברית אי פעם, לסרט. ורומן נדלק את על הרעיון לאחר שצפה בסרט הדוקומנטרי על הרוצח. די מהר הוא חשב על מייקל שנון ("אימפריית הפשע") כקוקלינסקי ובנה את הסרט סביבו.

עד לא מזמן שנון היה פרצוף יחסית אלמוני בתעשייתה הקולנוע, אבל הבמאי התעקש עליו. "עשינו טסטים איתו, ובנינו סביבו צוות שחקנים שיתמוך בו," הסביר ורומן. "הסתובבנו בכל מקום במשך זמן רב עד שאנשים צחקו שזה לא יקרה." בסופו של דבר זה קרה ונראה ש"אייסמן" יהווה את נקודת הזינוק בעבור שניהם.

[*]

בין שנות השישים לשנות השמונים, קוקלינסקי רצח בארה"ב מעל 100 איש. ורומן השתמש בכתבי בית המשפט והחומר הדוקומנטרי בכדי לדחוס את ההתרחשויות המרובות לסרט אחד. הוא נאלץ לסנן מידע רב כי לאחר שקוקלינסקי נתפס הוא הפך עם השנים לשקרן ולקח אחריות על רצח ג'ימי הופה ואפילו רצח קנדי.

בעצת אחיו, ורומן החליט להתמקד בדואליות של הרוצח השכיר. מצד אחד איש משפחה שאוהב את אשתו וילדיו יותר מכל, ומצד שני רוצח שהקפיא אין ספור קורבנות ללא חרטות כדי שהמשטרה לא תוכל לדעת את שעת הרצח. כשנשאל ורומן מדוע הוא בחר דווקא בנושא זה, הוא צחק ואמר: "אולי אני סוציופת". הדואליות אצל ורומן באה לידי ביטוי בכך שכחייל הוא ישב בנירוונה של בסיס תל נוף וכמה רגעים לאחר מכן מצא עצמו משתתף בפעילות מבצעית. בהמשך הוא למד משפטים ביום ובלילה היה דיג'יי טראנס.

את הדואליות בסרט ורומן הצליח להדגיש - בזה אין כל ספק. העובדה שבחר לבנות סביב כך וסביב מייקל שנון את הסרט גרמה לעלילת "אייסמן" להיות רדומה פה ושם. הבחירה שלא להראות את הצד המשטרתי שהביא ללכידתו מלבד סצנה אחת בסוף, או להפוך את רציחותיו לטקס פולחן כמו ב"שתיקת הכבשים" או הסצנות ב"היסטוריה של אלימות" ו"דרייב" למשל, הפכו את הסרט לפחות מותח ומזעזע מכפי שניתן להבין מהצפייה בטריילר.

[*]

למרות זאת מדובר באחד מסרטי המאפיה היותר טובים שנראו בשנים האחרונות. שנון כמובן נותן כאן את תפקיד חייו עד כה, ריי ליוטה נותן בסרט את הטאץ' הקלאסי של ראש מאפיה כאשר הוא שוכר את קוקלינסקי להיות הרוצח השכיר שלו, ווינונה ריידר כאשתו של קוקליסקי עושה את אחד התפקידים היותר מעניינים שלה מזה זמן רב.

[*]

מי שגונב את ההצגה לרגעים הוא דיוויד שווימר בתפקיד ג'וש רוזנטל. שווימר נפגש עם המפיק אבי לרנר וביקש ממנו לתת לו את התפקיד הכי שונה שאפשר מרוס אותו גילם ב"חברים". ורומן לא השתכנע עד שקיבל קלטת שהייתה למעשה בחינה לתפקיד והחליט בסופו של דבר לקחת את הסיכון עם שווימר. התוצאה - תוספת צבע לסרט אפל אך לא במידה שפוגעת בו. האם זאת תהיה נקודת זינוק מחדש לשווימר? יכול להיות.

"אייסמן" הוא סרט שנעשה ברובו ע"י ישראלים (בהפקת אבי לרנר ואהוד בלייברג). הוא גם נותן תקווה שבמאי ישראלי (לשעבר) יצליח להשתלב בצמרת סרטי האיכות של הוליווד ויחד עם זאת מעורר סקרנות רבה לגבי הפרויקטים העתידיים של ורמן, אולם הבמאי סרב לדבר עליהם, רק צחק ואמר "נתראה בעוד 6 שנים".