Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: הפסטיבל הגאה בסן פרנסיסקו

ביוני האחרון הוזמנתי לקיים מפגשים עם הקהילה היהודית בסן פרנסיסקו ולהציג את סרטי. כאשר התברר שבמהלך הביקור גם מתקיים פסטיבל Frameline הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה של סן פרנסיסקו בפעם ה-37, שמחתי במיוחד (גילוי נאות: יאיר הוכנר הוא מבקר הקולנוע של אתר "סרט" וממנהלי פסטיבל הקולנוע הגאה של תל אביב). סיקרן אותי לבקר באחד הפסטיבלים הגדולים בעולם שעוסקים בסרטים להט"בים ובמשך 11 ימים הוצגו בו 240 סרטים ארוכים וקצרים מ 29 מדינות שונות. הוא מתקיים במקביל בשלושת בתי קולנוע מיתולוגיים בעיר: Victoria ו Roxie כאשר האירועים המרכזיים מתקיימים ב Castro ברחוב ההיסטורי הנושא את אותו השם.

[*]

הקולנוע שיש בו רק אולם אחד עם 1400 מקומות ישיבה הוקם בשנת 1922 והוא מעוצב בסגנון ארט דקו. לפני ההקרנות המרכזיות בערב ישנו אורגן שעולה מקדמת הבמה ונגן קשיש מפליא בו בנגינת להיטים גאים במהלך כניסת האנשים לאולם כאשר ברקע מוקרנים שקופיות של שמות הארגונים והעסקים שתומכים בפסטיבל. עצם ישיבה באולם קולנוע מפואר ומרשים כל כך, שמצליח להתמלא מדי ערב עד אפס מקום בשלל סרטים (מרביתם הוקרנו ב TLVFest השנה) הוא בעיקר הוכחה שבסן פרנסיסקו יש קהילה גאה שצורכת תרבות ומבינה את חשיבותו של האירוע.

[*]

הביקור לווה גם בהתרגשות עצומה לאור ההכרזה של בית המשפט העליון על תמיכה בנישואים גאים ומעתה זוגות חד מיניים בקליפורניה יוכלו להתחתן באופן חוקי. תוך שעות ספורות רחוב קסטרו וסביבתו שבה מתגוררת מרבית הקהילה הגאה נסגר במהירות, הוצבה במה והחלו חגיגות שמלאו את הרחוב בעשרות אלפי אנשים. גם ביום שבת יום לפני מצעד הגאווה בעיר הרחוב נסגר ונחגג מה שנקרא על ידי המקומיים "שבת הורודה". הרחובות כל כך עמוסים שאי אפשר לנוע בהם, החשמלית, האוטובוסים והרכבת התחתית נסגרים למשך שעות בגלל הצפיפות חסרת התקדים ולפתע כל העיר צועדת ברגל לכיוון רחוב קסטרו ובחזרה.

בין הסרטים המרכזיים שהוקרנו בפסטיבל היו שם שני סרטים ישראלים: "נמס בגשם" של הבמאי דורון ערן ובכיכובה של חן יאני - סרט הפתיחה של פסטיבל הקולנוע הגאה בתל אביב בשנת 2011. הוקרן גם הסרט "עלטה" של הבמאי מיכאל מאיר בכיכובו של מיכאל אלוני המתאר סיפור אהבה בין עורך דין ישראלי לצעיר פלסטינאי. הסרט זכה בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל. הסרט התיעודי "דרך ולנטיין" האמריקאי העוסק ברציחתו של לארי קינג בן ה-15 על ידי חברו לכיתה על רקע הומופובי, זכה בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר, פרס שהוא זכה בו גם בפסטיבל

סרטים אמריקאים שעשו את בכורתם בסן פרנסיסקו הם "The Happy Sad" המתאר שני זוגות הנמצאים במשבר שחייהם משתלבים זה בזה. זוג גייז המנסה לפתוח את מערכת היחסים שלהם וזוג "סטרייטי" המתנסה כל אחד בסתר עם בני זוג מאותו מין. הסרט שבויים על ידי רודני אוונס וצולם עם תקציב צנוע מצליח לשעשע ולעורר מחשבה על מערכות יחסים פתוחות וביסקסואליות. אוונס ביים בשנת 2004 את אחד מסרטי הגייז הטובים ביותר "Brother to Brother". סרטו החדש המבוסס על מחזה של קן אורבן אולי לא מעולה ולא יחשב לקלאסיקה גאה אבל עדיין מצליח לבדר.

[*]

עוד סרט הוא "He's way More Famous Than You" שבויים על ידי השחקן מייקל אורי ("בטי המכוערת") והתסריט שלו נכתב על ידי שני שחקנים - האלי פייפר וריאן ספאן. לא בדיוק כוכבי קולנוע או טלוויזיה, אבל הם נגעו לחמש שניות בתהילה שחמקה מהם. בסרט, שלושתם מגלמים את עצמם.

פייפר היא שחקנית בלונדינית, אלכוהוליסטית וצרכנית סמים כבדה שחולמת לשחזר את התהילה. ספאן הוא שחקן כושל ובן זוגו של הכוכבן מ"בטי המכוערת" ואחיה. הם משכנעים את הכוכבן לשתף איתם פעולה ולביים תסריט פרי עטם על חייה של פייפר. בסרט משתתפים בתפקיד עצמם גם ג'סי אייזנברג, בן סטילר, מאמי גומר (הבת של מריל סטריפ), ונסה וויליאמס, ראלף מאצ'יו ונטשה ליאון.

הסרט ברגעיו הטובים מזכיר את הסדרות "פשוט נהדרת" הבריטית וברגעים אחרים את הסדרה האמריקאית "Strangers with Candy" בהחלט שילוב קטלני וקיצוני. ההומור היה בוטה מדי ליושבים באולם שעזבו במהלך הסרט כאות מחאה וכאשר הקרדיטים עלו מרבית מיושבי האולם העצום שהיה מלא עד אפס מקום נטש ולא נשאר לשאלות תשובות עם הכוכבים.

עוד סרט אמריקאי שזכה לתשומת לב גדולה הוא "Test" שזכה לאהבת הקהל ומתאר את סיפורו של רקדן צעיר בסן פרנסיסקו על רקע מגפת האיידס בשנת 1985 במהלך חזרות והעלת מופע מחול מודרני. הסרט מצליח לתאר בצורה אמינה את התקופה הלא פשוטה שעברה הקהילה, תחושת הבידוד, הפחד מהידבקות, השימוש בקונדום שעד אותם רגעים אף אחד בכלל לא חשב להשתמש בו ואת הסגנונות המוסיקלים השונים של אמצע שנות השמונים מפופ קיטשי עד הגל החדש.

במסגרת הפסטיבל התקיימה גם בכורה עולמית לסרט "La Partida", הפקה ספרדית שצולמה בקובה על צמד צעירים, שחקני כדורגל חובבנים, שבעקבות המצב הכלכלי הקשה במדינה הקומוניסטית מוכרים את גופם לתיירים זרים. בסתר הם גם מנהלים רומן ביניהם בזמן שיש להם גם בנות זוג. מדובר בדרמה סוחפת המבוססת על סיפורים אמיתיים שהבמאי עצמו כתייר ספרדי נחשף אליהם ומכך הגיע הרעיון לצלם את הסרט המדובר. השחקנים כמעט כולם לא מקצועיים ועדיין מספקים הופעות קורעות לב.

צפיתי גם בחמישה מקבצים של סרטים קצרים: אחד התמקד ב HIV מנקודת המבט של צעירים וצעירות המתמודדים לראשונה בחייהם עם החשש שנדבקו בנגיף הפוגע במערכת החיסונית של הגוף. מקבץ אחר שנקרא "I Come from a Land Down Under" איגד בתוכו שלל סרטים קצרים מאוסטרליה כולל הסרט התיעודי הנפלא "Queen of the Desert" שהוקרן גם בפסטיבל הקולנוע הגאה התל-אביבי השנה ומתאר את סיפורה של סטארליידי, טרנסקסואלית שמלמדת נערות צעירות המתגוררות בכפרים אברוג'ינים נידחים בלב הישימון - ספרות ואופנה.

Sexperimental – היא אסופה של סרטים קצרים ניסיוניים מראשית שנות ה-90 שנוצרו על ידי Kadet ו Texas. מדובר בסוג של רטרוספקטיבה לשני היוצרים הקווירים שתעדו את חייהם וחיי הסובבים אותם. מקבץ Wordly Women סיפק גאווה ישראלית מאחר וסרטה של חן שומוביץ' – מעבר לחלון – הוקרן בו. הסרט גם זכה בציון לשבח בפסטיבל הקולנוע הגאה ב 2011. עוד צפיתי במקבץ של סרטים אסייאתים קצרים שהיה נחמד וגם בו הוצג הסרט הקמבודי Two Girls against the Rain שהציג במקבץ הסרטים הלסבים התיעודיים בפסטיבל הגאה בתל אביב.

כל מי שצפה בסרט "מילק" בכיכובו של שון פן יודע עד כמה לעיר סן פרנסיסקו יש חשיבות עצומה בהיסטוריה של הקהילה הגאה בעולם ובארה"ב בפרט. לשבת באותו בית קולנוע שבו הרווי מילק צפה בסרטים, ללון בבית מלון סמוך לבית העירייה שבו הוא נרצח. לבקר בפסטיבל קולנוע גאה החוגג 37 שנים להיווסדו. לשבת באולם קולנוע עם 1400 חברים וחברות מהקהילה הגאה ולצפות בסרט שעוסק בעולם שלנו, אפילו בתל אביב הפלורליסטית אין תחושה כזאת.