Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: סקירת סרטי פסטיבל הקולנוע הצרפתי

פסטיבל הקולנוע הצרפתי ה- 11 אשר יחל ביום שבת, ה – 22 לחודש ויסתיים ב – 6 לאפריל, יערוך הקרנות חד-פעמיות לסרטים חדשים וישנים. להלן, חלק א' של סקירה, הכוללת כמה מהסרטים שיוצגו:

לעין השמש / רנה קלמו (1960)

[*]

סרטו של רנה קלמו עבר שיפוץ דיגיטלי, הוקרן בפסטיבל קאן האחרון, וכעת מגיע לארץ.

לפני ג'ון מלקוביץ', מאט דיימון ודניס הופר, היה זה אלן דלון שגילם לראשונה את טום ריפלי.

"לעין השמש" (Plein Soleil) הוא עיבוד לרומן שתורגם בעברית ל"הכשרון של מר ריפלי". אנתוני מינגלה גם עיבד את הספר לסרט משנת 1999. טום ריפלי – צעיר בעל כישורי חקיינות וזיוף, ואישיות אניגמטית עד מטרידה – נשכר ע"י מיליונר להשיב את בנו הנהנתן שחי באיטליה.

על-אף שישנם פרטים רבים שהם אנכרוניסטיים, עדיין ניתן להתרשם מסרט שעשוי בכישרון רב. כמו כן, ניתן ליהנות מהנופים של ערי-החוף האיטלקיות והמוסיקה של נינו רוטה. זהו דוגמה לסרט בסגנון השרמנטי של שנות ה-60, בתיבול פרנויה שאופיינית למותחנים מאותה התקופה.

אלו שראו את הגרסה של מינגלה יוכלו גם ליהנות במציאת ההבדלים בסגנון ובדגשים בין שתי הגרסאות. לאחר הצפייה גם תוכלו לשחק משחק קטן ולדון האם הסצנה האחרונה (ששונה מסוף המקור הספרותי) גורעת ממנו, כפי שטענה הסופרת לאחר יציאת הסרט לראשונה, או מתאימה לו.

השם שלי הוא המממ / אגנס ב. (2013)

[*]

סלין בת ה-11 מנוצלת מינית על-ידי אביה. היא בורחת במהלך טיול בית-ספרי אל תוך משאית, ונהג המשאית הסקוטי לוקח אותה איתו למסע. אנא קראו את התקציר שוב, ונסו למצוא כמה פרטים נשמעים לכם בעייתיים מבחינת ההיגיון של העלילה.

זהו סרט בשביל לוקחי הסיכונים, והנועזים מביניהם.

אני יכול לכתוב על הבעייתיות של שימוש ברעיונות ודימויים פרובוקטיביים באופן שאינו מוצדק, אבל זה יהיה חסר משמעות כאן. למעשה, גם איןכאן יותר מדי פרובוקטיביות. בכנות, אין לי רצון להיות אכזר, אבל קשה לי למצוא משהו טוב בסרט הזה. הבמאית והתסריטאית, אגנס ב., היא מעצבת אופנה שנכנסה לעסקי הפקת הסרטים והתחברה ליוצרים כמו הארמיוני קורין (אני מניח שחלק מגבשים את פרטי המידע להבנה במה מדובר). לא אתפלא אם אגנס ב. בטוחה שהיא יצרה קולנוע כפי "שהוא צריך להיות". שאר העולם יראה את הסרט לא רק כסרט ביכורים, אלא כסרט של מישהי שיצאה הרגע מבית-ספר ללימודי קולנוע, ולא כתלמידה, אלא מישהי שבמקרה היתה בבניין. מפתיע שמדובר באשה שנולדה בשנות ה-40 ובעלת קריירה ארוכת שנים. הסרט הוא למעשה אוסף של תרגילים: תרגילי דיאלוג, תרגילי לוקיישן, תרגילי צבע, תרגילי צילום ועריכה, ולא מרשימים.

הדבר היחיד שהדהים אותי בסרט הוא שנהג המשאית מתחיל לחשוד שהילדה מסתירה משהו, רק כשעה לאחר תחילת הסרט, כשהוא רואה תשדיר חדשות עם תמונה שלה כנעדרת על קיר מסכי טלוויזיה. כנראה, בשביל נהגי-משאית סקוטיים, למצוא ילדה במשאית הוא דבר נורמלי.

בעצם, יש דבר אחד טוב בסרט, השם שלו, שניתן להמציא הרבה בדיחות מבדרות בעזרתו במהלך הצפייה, כמו "השם שלי הוא המממ... אני לא בטוחה שאני רוצה שתדע שאני מופיעה בסרט", או "השם שלי הוא המממ... וזה בעצם כל התסריט!"...

ז'אפּלו∙ / קריסטיאן דוגיי (2013)

[*]

גיום קאנה ("החוף"), שגם כתב את התסריט, מככב כפייר דוראנט ג'וניור, רוכב צעיר ועקשן שמתלבט בין עזיבת קריירת רכיבה, לצערו של אביו (דניאל אוטיי, "ז'אן דה-פלורט") ובין עריכת-דין. סביבם מתגודדות דמויות נוספות, ובין כל אלו ז'אפלו, סוס רכיבה קטן ומרדן.

הסרט עוקב אחר דרכם של הרוכב דוראנט ג'וניור וז'אפלו מצעירותם (כולל של הסוס) עד התמודדותם באולימפיאדת 88' ובדרך במערכות-היחסים בין כל הדמויות, כולל הסוס. מבוסס על ספר שמבוסס על מקרה אמיתי, זהו סרט סוסים שמתאים לכל המשפחה. צפו למשהו חביב, לא פחות-לא יותר.

תם חלק א'. בדקו את מקומות וזמני ההקרנה וצפו לחלק ב'. צפייה מהנה!