ראיון בלעדי עם שחקנית הסרט 52 ימי שלישי

טילדה קובהם-הארווי מגדירה את עצמה כילדה ביישנית, כזו שהייתה מעדיפה לבלות את ימי שישי בערב בהכנת עבודות אמנות מאשר במסיבות עם חברים. היא מעולם לא שיחקה באופן מקצועי וכשניגשה לאודישן לסרט האוסטרלי "52 ימי שלישי" היא בכלל לא חשבה שהיא מתאימה לתפקיד. כשהתקבלה היא מודה כי "הייתי בטוחה שהמפיקים עשו טעות נוראית".

טילדה מגלמת בסרט את דמותה של בילי, נערה בת 16 שעוברת לגור עם אביה לאחר שאימה מכריזה כי ברצונה לעבור תהליך לשינוי מין והסרט מלווה 52 פגישות שלה עם אימה במשך שנה במהלכן היא מפתחת קשר עם זוג צעיר שלומד איתה בבית הספר ועוברת תהליך התבגרות מנטלי ומיני. ההופעה הכובשת של טילדה שנדמית תמיד עם חיוך שובב וסקרני על הפנים, גם ברגעים מלנכוליים ובלתי פשוטים שדמותה עוברת, כבשה את קהל הצופים בפסטיבלי ברלין וסאנדנס וגם הסבה את תשומת ליבה של סוכנות השחקנים הגדולה ביותר בהוליווד Creative Artists Agency, אליה. הסוכנות, בה חתומים כוכבים בסדר הגודל של רוברט דאוני ג'וניור, ויל סמית' וג'ניפר לורנס, החתימה את קובהם-הארווי על חוזה בלעדי בארה"ב. רגע לפני שהיא פורצת לקריירה בינלאומית התפנתה קובהם-הארווי לראיון בלעדי עם אתר "סרט" בו היא מספרת על חוויותיה מסרט הפריצה שלה ועל תכניותיה לעתיד.

[*]

זה תפקידך הראשון בקולנוע. לא חששת מגילום תפקיד ראשי בסרט קולנוע ללא כל ניסיון משחק קודם?

"כשנבחנתי בפעם הראשונה וקראתי את תיאור הדמות באמת האמנתי שלעולם לא אוכל להיות הנערה הזו. היא הייתה אמורה להיות דמות שבוחנת גבולות, בטוחה בעצמה ובעלת מיניות. אני ביליתי את רוב ערבי שישי בעשיית עבודות אמנות ובחורים שדיברו אליי גרמו לפנים שלי להאדים כמו סלק. כך שכשהתקבלתי לתפקיד הייתי ממש מודאגת. הייתי בטוחה שהם עשו טעות נוראית. אבל עם הזמן הבנתי שלבמאית הסרט, סופי הייד, ולי יש רעיון דומה על אופן העבודה על הדמות וכיצד אנו חשות כלפי העולם והאנשים בו".

הסרט צולם על בסיס שבועי מבלי לדעת את התסריט לשבועות הבאים. האם זה היה קשה יותר לשחק באופן כזה או שהשיטה הזו דווקא סייעה לך?

"אני חושבת שהעובדה שלא שיחקתי באף סרט בעבר הפכה את החוויה לקלה יותר. לעולם לא עבדתי בעבר עם תסריט כך שזה הרגיש לי נורמלי. זה בטוח היה שיעור טוב בסבלנות. תמיד הייתי נואשת לדעת מה הולך לקרות בשבוע הבא, אבל ככה זה גם בחיים - אתה יכול להגיב רק למה שמולך. אני מאמינה שהשיטה הזו למרות שגרמה לנו לאתגרים רבים, נתנה לסרט תחושה של אותנטיות שלא יכלה להיות לו בצורה אחרת. גם העובדה שהסרט נעשה בדרך כה בלתי רגילה ואינטימית, לא גרם לי להרגיש כאילו אני משחקת בסרט. זה הרגיש יותר כמו עבודת מחקר בשיעור אמנות".

ואיך היה לצפות בגרסה הסופית? היית מרוצה מהתוצאה?

"לצפות בסרט הייתה חוויה מוזרה מאוד. אני לא חושבת שאני יכולה להיות שבעת רצון מהופעה כלשהי שלי. אני חושבת שכשאתה צופה בעצמך על המסך או מסתכל אחורה על משהו שעשית בעבר זה מאוד קל לראות את כל החלקים שלא אהבת או שהיית רוצה לעשות מחדש, זה רק אנושי למצוא את החלקים שאתה לא מרוצה מהם. מצד שני ראיתי את הסרט רק פעמיים, אולי עם הזמן יהיה לי יותר קל לראות את עצמי. היה לי גם קשה לראות את תהליך ההתבגרות המינית שלי על המסך הגדול – אף אחד לא רוצה לראות דבר כזה! יחד עם זאת אני מאוד גאה במה שהשגנו. זה היה ניסוי ולראות את הסרט מטייל ברחבי העולם ומספר את הסיפור שלנו ברחבי העולם זה מאוד מתגמל. נדוש ככל שזה נשמע זה באמת שינה את חיי. לא רק במובן של מה חשבתי שאעשה בקריירה, אלא גם האנשים שעבדתי איתם והנושאים בהם עסקנו נתנו לי השראה של ממש". [

מהן הנקודות המשיקות בין דמותה של בילי אלייך

"כשהתחלתי להיות מעורבת בפרויקט הרגשתי שונה מאוד מהדמות. למעשה הרגשתי כל כך שונה ממנה שלא הייתי בטוחה אם אוכל לגלם את הדמות. אבל שנה זה זמן באמת ארוך. במיוחד כשאת בת 16. במהלך העבודה על הסרט והבילוי המשותף עם חברי הצוות אני חושבת שהפרספקטיבה שלי על העולם השתנתה רבות. טילדה ובילי גדלו זה לצד זה ואתגרנו את דרך החיים האחת של השנייה. הדרך היחידה בה אוכל לתאר את זה היא חיים ביקום מקביל. בילי הפכה למי שאני הייתי יכולה להיות לו הייתי גדלה במשפחה שלה. הרגשתי קרובה מאוד באופנים רבים לבילי, למרות שכאשר אני צופה בסרט כעת זה לא מרגיש כאילו אני צופה בעצמי".

[*]

בינתיים הספיקה קובהם-הארווי להצטלם כבר לפרויקט השני שלה, המותחן האוסטרלי "One Eyed Girl ", בו היא משחקת חברה בכת יום הדין. על הפרק מתוכננות ישיבות בארה"ב עם הסוכנים האמריקאים כדי לנסות להמשיך ולפתח את קריירת המשחק שלה לאפיקים בינלאומיים ולבחור תפקידים מאתגרים ולא שגרתיים ככל האפשר בהם מתעניינת טילדה.

מתי החלטת שהמשחק הוא הכיוון שלך להמשך הדרך?

"לקח לי הרבה זמן להיות מסוגלת להודות בזה שאני רוצה להיות שחקנית. אני מוצאת את המילה שחקן כמילה מפחידה וכדבר שאני לא בטוחה שאני מקשרת את עצמי אליו. במהלך הצילומים הפכתי מודעת לכך שאני אוהבת לעשות סרטים ואשמח ללמוד ולפתח את הכישורים שלי בתחום הזה. מצד שני יש הרבה דברים שאני רוצה לעשות בעולם. אני אוהבת לעשות עבודות אמנות ומופעים והייתי שמחה להתנסות במספר תפקידים בצידה האחר של המצלמה או הבמה. אבל מי יודע אולי בסוף אהיה בכלל נהגת אוטובוס".