Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: Seret מהעבר

עשרים וחמש שנים לצאת אחת מהקומדיות הרומנטיות היותר מוצלחות שידע הקולנוע ההוליוודי, "אישה יפה", חזרנו אחורה בכדי להבין מה הפך אותו לשובר קופות, כיצד הוא השפיע על הקומדיות הרומנטיות שבאו אחריו ואיך הוא הפך את ג'וליה רוברטס לכוכבת.

אז למה הקסם עובד? הרי מזמן הפסקנו להאמין בקומדיות הרומנטיות, גם כמעט שלא מייצרים אותן. אולי הפסקנו להאמין בהן מפני שהפכנו פסימיים ואדישים בעולם שכולו טינדר ופוסטים בפייסבוק. בעולם כזה מי בכלל יכול לחשוב על סתם מפגש אקראי בין שני אנשים. אני עדיין לא יודעת לענות על השאלה לאן נעלמו הקומדיות הרומנטיות, אבל מה שבטוח הוא שהקומדיה הרומנטית עדיין עובדת. בעיקר אחת טובה ואיכותית מלפני עשרים וחמש שנים.

כשאני צופה בסרטים ישנים שמדברים במושגים של פקסים, אני בדרך כלל מוצאת את עצמי מתעסקת בדברים נוספים במקביל. זה לא שהם לא טובים, הם פשוט בקצב אחר, איטי. התרגלנו לחיים מהירים שהכל בהם זה כאן ועכשיו והסרטים מעידן הפקסים דיברו בקצב אחר, כמעט כמו ההבדל בין קצב שליחת פקס ושליחת מייל. אבל, "אישה יפה", גורם לי להישאר צמודה למסך גם עשרים וחמש שנים אחרי. אם במשך עשרים וקצת דקות מתחילת הסרט אני צופה בג'וליה רוברטס וריצ'רד גיר מבלי לזוז מהמסך, אני חושבת שאפשר להתחיל בלזקוף את הקרדיט לזכותם.

[*]

יש שיטענו שהצמד המוצלח הזה הפך את הסרט למה שהוא. אני מאמינה שזה שילוב מוצלח של שחקנים מעולים, נוסחה ברורה ומוצלחת של קומדיה רומנטית, סיפור טוב וחתרנות מרומזת. העלילה פשוטה: אישה יפה בשם ויויאן, אותה מגלמת ג'וליה רוברטס שתהפוך לימים למלכת הקומדיות הרומנטיות, עוסקת בזנות. במהלך עבודתה היא פוגשת בגבר עשיר ונאה העונה לשם אדוארד לואיס, הלא הוא האביר על הסוס הלבן, ריצ'רד גיר. לואיס שלגמרי במקרה מתגלגל לרחוב של זונות, פוגש בויויאן שעוזרת לו למצוא את הדרך הנכונה למלון בו הוא מתארח. לאחר שהיא מכווינה אותו תמורת סכום סמלי, הוא מחליט לשכור את שירותיה למשך שבוע ימים. השניים מבלים יחד את השבוע ומפתחים מערכת יחסים מורכבת ועמוקה יותר ממה שתכננו. באופן סימבולי ויויאן תהיה זו שגם תעזור לו למצוא את הדרך הנכונה בחייו וכשזה יבין את כח ההשפעה שיש לה עליו הוא ייקח את מערכת היחסים אל השלב הבא. את רגשות האשם אגב, דואגים לסדר לנו כבר ברבע הראשון של הסרט. לואיס הוא לא עוד גבר טיפוסי - הוא לא בוגד באשתו או בחברה שלו, כי אין לו. הוא גם לגמרי לא התכוון לקחת את שירותיה של זונה וזה בטח לא משהו שהוא עושה בדרך כלל, הוא פשוט הרגיש קצת לא נעים להשאיר אותה ברחוב.

הנוסחה קלאסית - שני זרים מוחלטים שלא היו אמורים להיפגש מעולם נפגשים. הרומנטיקה באוויר, הפרפרים עפים מסביב והכל נדמה מושלם. עד שהגבר עושה טעות לא בכוונה ופוגע באישה. היא מחליטה לעזוב, הוא נותן לה ללכת ואז מבין שהוא לא באמת יכול בלעדיה. הוא מתנצל, היא סולחת והם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה.

התמימות של הקומדיה הרומנטית ושל הסרטים מעידן הפקסים מלווה אותנו לאורך כל הסרט. אבל הסרט לא משחק רק בתמימות שלנו, אלא גם בתמימות של הגיבורים שלנו. לואיס, אחרי היכרות קצרה של ארבעים ושמונה שעות נותן לויויאן כרטיס אשראי ללא הגבלה כדי שתרכוש לעצמה בגדים חדשים ומשאיר אותה לבד בסוויטה הנשיאותית של המלון הכי יוקרתי בבוורלי הילס. ויויאן מתמסרת לידיו לשבוע ימים ולילות כאילו לא ראתה לפני רגע גופה של קולגה שלה. האם כשצפינו אז בקומדיות רומנטיות שאלנו את עצמו את השאלות האלה? או שהיינו צופים תמימים יותר אז?

[*]

אולי אפשר להכתיר את "אישה יפה" לקומדיה רומנטית על זמנית מפני שהוא אמנם מסתיים ב"הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה", אבל הוא מודע לבלתי סבירות של הרעיון הזה. מדובר בנוסחה הקלאסית של קומדיה רומנטית, אבל "אישה יפה" שובר מוסכמות ברמיזות עדינות ולא בגסות. מלבד משחק מצוין וסיפור טוב זאת אחת הגדולות של הסרט.

כנראה שיש קשר בין הגרסה המקורית של התסריט לבין זאת שצולמה בפועל. הסרט היה אמור להסתיים עם טעם מר, ובכלל לא התכוון לענות על הנוסחה של קומדיה רומנטית. אך הבמאי, גארי מרשל, החליט לקחת את הסרט לכיוון אחר וכך נוצרה הגרסה שמוכרת לכולנו היום. אם במתכוון או לא, אבל בסרט בעל הסוף המתוק נשארו רמיזות המעידות על כך שהסוף היה יכול להיות גם אחר. יש כאן רעיון שהוא יותר מציאותי ופחות תמים. הסרט הוא רפלקסיבי במובן הזה שהוא מודע להיותו קומדיה רומנטית עם סוף טוב שיכול להתממש רק בעולם הקולנועי ולא בעולם האמיתי כמו שויויאן מסבירה למנהל בית המלון.

החתרנות באה לידי ביטוי בעיקר בהתכתבות של הסרט עם עצמו. הסרט נפתח באדם זר, עובר אורח שמברך את הגעתנו, הצופים, להוליווד. הוא דואג לחזור בטון ציני על המנטרה שהוליווד זה המקום בו כל החלומות מתגשמים. הוא לא מאמין בזה, אנחנו לא מאמינים בזה, אבל זה מה שמספרים לנו בהוליווד כל הזמן. זה גם מה שיספר לנו הסרט הזה, אבל זה רק בגלל שהוא כלוא בתוך המנגנון ההוליוודי. אם הוא היה מתרחש במציאות הוא היה מסתיים אחרת. ויויאן מזכירה לנו את האפשרות הזאת לאורך כל הדרך –גם כשהיא מדברת עם השותפה שלה וגם כאשר לואיס שואל אותה מה היא רוצה ממנו והיא עונה לו: "אגדה". הסוף המתוק מגיע והזוג הפוטוגני מתאחד. אבל אז צץ שוב אותו עובר אורח, שהפעם נפרד מאיתנו לשלום. הוא חוזר בטון ציני על המנטרה הקבועה שלו, אבל הפעם הוא מזכיר לנו שזה המקום שלפעמים חלומות מתגשמים בו, אבל לפעמים גם לא.

יכול להיות ש"אישה יפה" הוא עדיין סרט מנצח מכיוון שהוא מעולם לא התיימר להיות קומדיה רומנטית קלאסית. הוא אמנם משחק על התמימות שלנו, אבל הוא בעצמו לא תמים בכלל. חלומות לא באמת מתגשמים ומקרים כמו של סינדרלה יכולים לקרות רק באגדות. אולי אנחנו, הצופים המודרניים מוכנים לספוג את התמימות הזאת גם עשרים וחמש שנים אחרי מפני שהיא בעצם מדברת על מציאות מודעת וביקורתית.

אמנם הסרט מספר עלילה שהגיבורה הראשית שלו עוסקת בזנות, אבל אם נבחן את הדברים קצת יותר לעומק, נמצא סרט עם סממנים פמיניסטיים רבים. ויויאן מובילה את עלילת הסרט כבר מהרגע הראשון, כאשר היא מחליטה לגשת אל רכבו של לואיס. על פניו לואיס גואל את ויויאן ממצבה הבעייתי, אך גם היא מצילה אותו ומחזירה אותו לדרך הישר. כבר מתחילת הסרט ויויאן לוקחת את ההגה לידיים שלה, תרתי משמע. הגברת יודעת לנהוג ברכב ידני בזמן שהגבר לא מסתדר עם זה בכלל. גם בהמשך תסתדר ויויאן בעצמה למרות האכזריות של בוורלי הילס. ברמה הזאת שיא הסרט הוא בהחלטה של ויויאן לעזוב ולא לחכות עד שלואיס יחליט לאן הוא לוקח את היחסים האלה. היא מוותרת על התמיכה הכלכלית שלו כי בשבילה זה או הכל או כלום. היא תסתדר גם בלעדיו ותהיה מספיק חזקה לקום וללכת. אולי זאת הסיבה שאנחנו יכולים לקבל את הסוף המתוק הזה מבלי לקבל בחילה מרוב מתוק, כי גם אם הסרט הזה היה מסתיים אחרת היינו יכולים לחיות עם זה. בדיוק כמו שויויאן יכולה.