Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: המאבק לשוויון נמשך

החודש האחרון ואירועי הדקירה במצעד הגאווה בירושלים הראו עד כמה מצבה של הקהילה הגאה בישראל רחוק מלהיות אופטימלי. גם במסכי הקולנוע כמות הסרטים הלהט"ביים היא מצומצמת ביותר מאחר והמפיצים המקומיים בוחרים להדיר סרטים שעוסקים בנושאים להט"ביים ופעמים ספורות בלבד בשנה ניתן לראות על המסך הגדול זוגיות חד מינית, לרוב בסרטים מסחריים שאינם מציגים את מערכות היחסים האלו על מורכבויותיהן.

לאור מציאות זו החליטו בפסטיבל הקולנוע הגאה לעשות מעשה ולהביא לארץ סרטים שעוסקים בנושאים להט"ביים - בשנה שעברה היה זה הסרט האוסטרלי "52 ימי שלישי" והשנה הסרט ההודי "מרגריטה עם קש" והדרמה הליטאית "הקיץ של סנגיילה". לכבוד עליית הסרט בישראל ערכנו ראיון בלעדי לאתר "סרט" עם במאית הסרט אלנטה קבאיטה בו היא מספרת על הסגנון הויזואלי של הסרט, החברות רבת השנים בין השחקניות הראשיות והמאבק להצגת מערכות יחסים להט"ביות בסרטים.

[*]

(בתמונה: הבמאית אלנטה קאביטה)

עלילת הסרט עוסקת בסנגיילה (יוליה סטפונייטוט) נערה ליטאית צעירה בת 17, המגיעה עם הוריה לחופשת קיץ בעיירת חוף. הוריה של סנגיילה הם אנשי החברה הגבוהה והנערה הצעירה לא מוצאת את מקומה במשפחתה, נוהגת להתבודד בחדרה ולחתוך את עצמה כדי לחוות רגש כלשהו ומתנחמת באהבתה בצפייה בטיסות פעלולים של מטוסים קלים. מפגש של סנגיילה עם צעירה מלאת רוח חיים בשם אאוסטה (אייסטה דירציוטה), גורם לה לראשונה להתמודד עם הנטיות האובדניות שלה ועם פחד הגבהים ממנו היא סובלת. ככל שמערכת היחסים ביניהם מתפתחת, היא הופכת גם לרומנטית ומאלצת את סנגיילה לבחור את הכיוון בהם חייה צפויים ללכת. זה הסרט הראשון עבור שתי השחקנית הראשיות והצעירות בתפקידים הראשיים. כיצד בחרת אותם לתפקיד?

"חיפשתי זוג שתהיה ביניהם הרמונה, סימטריה מסוימת, לצד כמה הבדלים ברורים במזג ובאישיות שלהם. מצאתי את יוליה בסרט קצר ולמרות שהאמנתי כבר מאותו שלב שהיא יכולה להיות סנגיילה, הייתי חייבת למצוא את השותפה שלה גם כן ולכן לא קיבלתי אותה באופן סופי לתפקיד עד שליהקנו את הדמות של אאוסטה. ביקשתי מיוליה לקחת חלק באודישנים עם שחקניות צעירות רבות ואז משהו הכה בי: תמיד הסתכלנו על יוליה ואף פעם לא על הבחורה שבחנו באודישן.

ניסיתי סטודנטים רבים מבתי ספר למשחק ופתאום הקסם קרה. הייתה לנו התאמה עם אייסטה דירציוטה. בין השתיים היה איזון מושלם והיינו מרותקים מההתאמה ביניהן. אז גיליתי שיוליה ואייסטה הכירו אחת את השנייה עוד קודם לכן. בעבר הן נפגשו והייתה ביניהן חברות ארוכה וחזקה - הן כתבו אחת לשנייה, בילו סופי שבוע זו אצל זו, ההורים שלהן נפגשו ואז הן נפרדו, כמו שקורה לעתים קרובות בגיל הנעורים. הפעם הבאה שהן נפגשו הייתה במקרה בשלב האודישנים. בזכות מערכת היחסים הזו היה בקשר שלהם משהו שונה שעבד על המסך".

"הקיץ של סנגיילה" הוא סרטה השני באורך מלא של קאביטה לאחר סרטה הראשון מ-2006 "להקשיב לזמן" שעסק בטכנאית הקלטות המפענחת את רצח אמה בעקבות האזנה להקלטות. "סנגיילה" הקנה לקאביטה הכרה בינלאומית ואף את פרס הבימוי בפסטיבל הקולנוע העצמאי היוקרתי סאנדנס בארה"ב.

מה הייתה התגובה שלך כשגילית שזכית בפרס הבימוי בפסטיבל הקולנוע בסאנדנס?

"סאנדנס תמיד היה בשבילי כוכב רחוק בשמיים ששאפתי להגיע אליו. ראיתי כל כך הרבה סרטים נהדרים מהפסטיבל הזה שלהיות חלק ממנו היה כבוד גדול עבורי ושימח אותי מאוד לזכות בפרס. אני מאמינה שהפרס הזה יסייע לי להמשיך במסלול שאני צועדת בו כעת".

אספקט משותף נוסף לשני סרטיה של קאביטה הוא הדגש הויזואלי שהבמאית מספקת בהם כדי להציג בפני הצופה את עולמן הפנימי של הדמויות. בשני סרטיה עבדה קאביטה עם הצלם הצרפתי דומיניק קולאן ("פודינג אירופאי"), כשב"סנגיילה" בונה הבמאית עולם ויזואלי עשיר שדחוס בצילומי נוף יפהפיים, צילומים אוויריים של הטיסות הקלות, המסייעים לבנות את הורטיגו ממנו סובלת סנגיילה, ושימוש מרובה במצלמה סטטית ללא תנועת מצלמה.

איך היה שיתוף הפעולה שלך עם הצלם קולאן?

"מה שאני אוהבת בעבודה עם דומיניק זו היכולת שלו לאמץ את הצרכים של העלילה כדי להציג על המסך את העולם הפנימי של היוצר. הסרט הראשון שלי היה שונה לחלוטין מבחינה אסתטי, אבל דומיניק סיפק בדיוק מה שקיוויתי לו וכך גם היה בסרט הנוכחי".

מה היה הדגש מבחינתך על האספקט הויזואלי?

"הסרט עוסק במובנים רבים בתחושות ורגשות. מהקונספט המוקדם של הסרט, כבר בשלב בתסריט, עבדתי על החלק הויזואלי אפילו יותר מאשר על הדיאולוגים. ב"הקיץ של סנגיילה" שני הדברים המאתגרים ביותר היו לצלם את מרבית הסרט בפריימים סטטיים (הדמות של סנגיילה היתה חייבת להיות מקובעת לקרקע) ואז לצלם את הסיקוונסים של מטוסי הפעלולים עבורם השתמשנו בהרבה סוגים שונים של מצלמות".

[*]

ההצלחה של "סנגיילה" התבטאה גם בזירה המקומית, לאחר שהסרט זכה בפרס האוסקר הליטאי לסרט הטוב ביותר, לשחקנית הטובה ביותר (יוליה סטפונייטוט) ולעיצוב האמנותי הטוב ביותר. יחד עם זאת העיסוק של הסרט בגיל ההתבגרות, נטיות אובדניות והליך השינוי בעולמה הפנימי של הגיבורה, לא מיצב אותו כסרט "גאה" והוא לא נטל חלק משמעותי בפסטיבלים להט"ביים ברחבי העולם.

את רואה בסרט כחלק מהז'אנר המכונה "הקולנוע הגאה"?

"המאבק לזכויות שוות לקהילת הלהט"ב הוא חשוב בחיי, אבל בהקשר לסרט שלי לא חשבתי על הקולנוע הגאה כשהתחלתי לכתוב את הפרויקט. רציתי להתעלם מהנושא המגדרי ולהדגיש את הנרטיב של גיל הנעורים ושל בני אדם בהתהוות, שזה לב הסיפור. באופן כללי אני חושבת שאנחנו צריכים יותר סרטים שמראים להט"בים בלי להתמקד במיניות שלהם. זאת אוכלוסיה שהיא כמו כל אוכלוסיה אחרת. זה לא אנחנו והם, זה הכל אותו הדבר.

אני חושבת שהדרך הכי טובה לשנות מנטליות היא לשים אנשים בעולם בו הזהות המינית היא כבר לא עניין חשוב. כמובן שזה הולך להיות מסע ארוך והמאבק עדיין נמשך כשאנחנו נזכרים בזוועה שהתרחשה כעת במצעד הגאווה בירושלים או כשצופים בתגובות שנאה שאנחנו מקבלים ביוטיוב על הטריילר שלנו. אבל אם סרטים יוכלו לסייע בבניית עולם בו לא אכפת לנו יותר מי אוהב את מי, בו ענייני מגדר ייעלמו, אני מאמינה שזה יוכל לסייע כדי להשיג את המטרה הזו. לפעמים רק הידיעה שמשהו הוא אפשרי היא כבר חצי דרך לפיתרון".

מועדי הקרנות הסרט בסינמטק תל אביב:

יום שישי, 14.8.15 – 22:00

יום שבת, 15.8.15 – 13:00, 21:30

יום ראשון, 16.8.15 – 19:30

יום שני, 17.8.15 – 17:00, 21:30

יום שלישי, 18.8.15 – 19:30

יום רביעי, 19.8.15 – 17:00, 21:30