חדשות סרטים

Seret לכיפור - 5 המלצות צפייה שוות ליום כיפור

מאת: |
Seret לכיפור - 5 המלצות צפייה שוות ליום כיפור
שלח לחבר הוסף תגובה Seret.co.il :: שתף | הוסףשתף
יום כיפור הגיע. בשביל חלק זה יום קדוש של בקשת סליחה, מחילה וצום ובשביל חלק זו גם אחלה הזדמנות להשלים צפייה בסרטים מצוינים שלא מצאנו להם זמן ביום יום העמוס. אז במיוחד עבורכם הכנו חמש המלצות צפייה מז'אנרים שונים שיעבירו לכם את היום במהרה ובקלות. גמר חתימה טובה וצום קל (למי שצם). את כל הסרטים( פרט ל"האמא השנייה") ניתן למצוא בספריית "האוזן השלישית" בתל אביב ובאתר האינטרנט של "האוזן השלישית":

שובר הקופות – קצה המחר

אחרי שורה של סרטים לא מספיק טובים, טום קרוז חזר בשנת 2014 בגדול עם אחד מסרטי המד"ב הטובים של השנים האחרונות –"קצה המחר". הסרט שבוים על ידי דאג לימן ("זהות כפולה") מתרחש בעתיד בו גזע חייזרים עוין פולש לכדור הארץ ומנסה להשמיד את המין האנושי. הקצין ויליאם קייג' (טום קרוז), דובר שאחראי על יחסי הציבור של הצבא ורחוק מכל ניסיון קרבי, מגויס בעל כורחו לקרב ונהרג תוך דקות ספורות מתחילת הקרב. אל דאגה, זה לא ספוילר מפני שלמחרת קייג' מתעורר וחווה מחדש את יום האתמול עד לקרב בו הוא מת. כך בטריק תסריטאי מבריק, המוכר מהקומדיה הקלאסית "לקום אתמול בבוקר", מאתחל עצמו הסרט בכל פעם מחדש כאשר קייג' לומד טריקים חדשים כדי להתחמק מהמוות ולהילחם בחייזרים בסיוע לוחמת כוחות מיוחדים בשם ריטה (אמילי בלאנט).

"קצה המחר" מוכיח שאם בהוליווד יתמקדו פחות ברימיקיים וסיקוולים ויעבדו על סרטים מקוריים (הסרט אמנם מבוסס על נובלה יפנית, אך אינו המשך לפרצ'ייז המוכר לקהל הרחב), שמבוססים קודם כל על תסריט מורכב ומרתק, עדיין ניתן יהיה ליצור שוברי קופות איכותיים ומלהיבים. המבנה התסריטאי המתוחכם של הסרט מעניק לו קצב מסחרר וקרוז לראשונה מזה שנים מעורר סימפטיה לדמותו הפגומה, שאינה דמות הלוחם העשוי ללא חת המאפיינת אותו בסרטיו האחרונים.



המופרע – סיפורים פרועים

הזדמנות מצוינת לתפוס את קומדיית הפשע הארגנטינאית המצוינת שבדיוק ירדה ממסכי הקולנוע. הסרט, שהיה מועמד לאוסקר הזר, לא מסופר באופן לינארי וכרונולוגי, אלא מחולק לשישה סרטים קצרים שהקשר ביניהם הוא תמטי ולא עלילתי באופן שמשלב צבעוניות בולטת, אלימות גרוטסקית, עלילה מלודרמטית והקצנה קולנועית של המציאות היומיומית כדי ליצור משל מורכב ומבדר על החיים של כולנו.

הפרק הראשון והקצר מכולם של הסרט, הוא גם המבריק שבהם. ללא כניסה לספוילרים, הפתיחה המפתיעה והשנונה הזו בכיכובם של דוגמנית ומבקר מוסיקה המגלים כי יש להם מכר משותף, מזכירה את סרטו האחרון של אלמודובר "לעוף מהתרגשות" ומצביעה על הכיוון אליו הסרט הולך – רכבת הרים בלתי צפויה ומהנה במיוחד שאף אחד בה לא בטוח והפניות שהיא עושה הן חדות ומסוכנות.

אלמנט ההפתעה והאימה גובר בסרט בסיפור השלישי והמוצלח, המתאר שני נהגים הנאבקים זה בזה בכביש שומם בעקבות עימות בין שניהם. דמיאן סיפרון, שביים וכתב את הסרט, מצליח להעניק לכל אחד מהסיפורים קצב, סגנון בימוי ואיכות משל עצמו. סיפרון משכיל לשלב קו תמטי בין כל הסיפורים המתאר את האלימות העצורה בתוך כל אחד מאיתנו בהגיעו למצבי קיצון, כך שהסרט מצליח להפוך מאסופה של סרטים קצרים ומשובחים לסרט העומד בפני עצמו בו כל אחד מהסיפורים מעשיר ומוסיף על קודמו.

הסרט ירגיש ישראלי במיוחד לקהל המקומי כיוון שהוא עוסק בחוסר הסבלנות, בשחיתות ובמנגנונים הביורוקרטיים הבלתי נסבלים, שכה אופייניים גם למדינתנו. נדמה כי ההומור והישירות של הדמויות בסרט מותאם במיוחד לקהל הישראלי. האפיזודה החותמת של הסרט עם סצינת החתונה היהודית, שיוצאת מכלל שליטה על רקע השיר "הללויה" של גלי עטרי, רק מוסיפה לניחוח המקומי של הסרט ומעניקה סיומת גרוטסקית ומשעשעת במיוחד לאחד הסרטים המהנים שהוצגו על מסכי הקולנוע בשנה האחרונה.



הניסיוני – Enter The Void

"Enter The Void" לא דומה לשום דבר שראיתם בעבר, בהתחייבות. הבמאי הצרפתי הפרובוקטיבי גספר נואה, שיצר בעבר את הסרט המצוין המסופר מהסוף להתחלה "בלתי הפיך", הזכור בעקבות סצינת אונס מזעזעת של מוניקה בלוצ'י, חוזר בסרט זה משנת 2009 לכס הבמאי ומביא סרט טריפי במיוחד המתאר מסע בתוך תודעה של סוחר סמים. הסרט, שהוצג בבכורה בפסטיבל קאן, מצולם כולו מתוך נקודת המבט של אוסקר, סוחר סמים שחי בטוקיו ונהרג על ידי שוטרים במועדון, מהרגע בו אוסקר נהרג המצלמה הופכת למרחפת ממעל ומתעדת מתוך התודעה ההזייתית שלו את המאורעות שהובילו לערב זה ואת העובר על אחותו החשפנית לינדה לאחר מותו של אחיה האהוב.

באמצעות עבודת צילום מדהימה של הצלם הקבוע של נואה, בנואה דבי ("בלתי הפיך", "ספרינג ברייקרס") ופסקול דיס-הרמוני מהפנט, הצופה נשאף לתוך חווית צפייה אחרת ושונה לחלוטין המדמה צלילה לתוך מוחו של אדם שנמצא בתוך טריפ הזייתי. העלילה נעה קדימה ואחורה, בין זכרונות, מחשבות והזיות ויזואליות המתבטאות בצורות גיאומטריות מרהיבות, ומצליחה להיות בוטה, מהפנטת וגם מרגשת, כולל סיקוונס סיום בלתי נשכח המתרחש בבית זונות ומסתיים בתקווה קלושה לעתיד טוב יותר.



הקלאסי – להיות שם

"להיות שם" הוא סרטו הלפני אחרון של אחד מגדולי השחקנים הקומיים, פיטר סלרס ("ד"ר סטריינג'לאב", "הפנתר הורוד"), שמוכיח את גודל כשרונו העצום של השחקן המנוח.
סלרס מגלם את דמותו של צ'אנסי, גנן רפה שכל, אשר בעל הבית בו עבד נפטר והוא מושלך על ידי עורכי דין לרחוב. צ'אנסי הוא חסר כל כישורים חברתיים - הוא מעולם לא יצא מבית מעבידו, לא היה בקשר רומנטי, לא למד קרוא וכתוב ואת כל אשר הוא יודע למד מן הטלוויזיה בה הוא צופה באדיקות ואת מנהגי המופיעים בה הוא נוהג לחקות. תאונת דרכים מקרית בה הוא נדרס על ידי אשת מיליארדר גורמת לו להגיע לטיפול בבית המיליארדר (מלווין דגלאס) להפוך לאיש סודו ואף ליועץ כלכלי מקורב לנשיא ארה"ב.

עולם הדימויים הפשטני של הגנן נחשב על ידי הסובבים אותו למטאפורות כלכליות נשגבות והנימוסים המוגזמים שלו אותם למד מהטלוויזיה נחשבים לעידון אריסטורקטי. התסריט של הסופר יז'י קושינסקי, המבוסס על ספרו המצליח בשם זה, מלעיג את הדרך בה החברה המודרנית הולכת שבי אחר דיבורים ריקים ואת האופן בו אנשים חסרי כל יכולת יכולים להגיע לפסגה. הגדולה של הסרט היא האופן בו סלרס מבצע את התפקיד, תוך הימנעות מוחלטת מלעג לגיבור, נקיטת טון דיבור מונוטוני ורב משמעי ויצירת הזדהות מוחלטת כלפי צ'אנסי, שחסר כל מודעות למתרחש סביבו

.

הדרמטי – האמא השנייה

"האמא השנייה" הוא יצירה עם לב גדול ואיזון נכון בין רגש, הומור, ביקורת חברתית ומשחק משכנע, שנגישה לקהל הרחב אך לא מוותרת על אמירה מגובשת.

עלילת הסרט מתמקדת בואל (רג'ינה קאסה הנפלאה) עוזרת בית שחיה בבית המשפחה העשירה, אצלה היא עובדת מזה עשרות שנים, ומגדלת מילדות עד בגרות את בן המשפחה המקסים פביניו. ואל מקפידה ביותר על כללי הדיסטנס עם הורי המשפחה, אינה פונה אליהם ישירות בשמם הפרטי, לא יושבת עימם לשולחן האוכל ומקפידה לעולם לא להיכנס לבריכה הפרטית שלהם. כשבתה של ואל, ג'סיקה, צעירה משכילה ובעלת ביטחון עצמי, נכנסת לגור עם אימה בבית המעסיקים היא משנה את מאזן הכוחות בכך שהיא לא מכירה בכללי ההתנהגות הנוקשים שאימה דבקה בהם.

הבמאית אנה מוילארט משרטטת בעדינות את מערכת היחסים העדינה בין ואל לבני המשפחה, במיוחד בינה ובין הבוסית שלה, שמתייחסת אליה לכאורה כבת משפחה, אך מתחת לפני השטח נרתעת מכל מה שהמעמד הנמוך מסמל בעיניה. מוילארט לא מציירת איש מבני המשפחה העשירה בצבעים של שחור ולבן, לכולם יש נקודות של חסד והיחס שהם מעניקים לואל ולג'סיקה הוא חיובי לכאורה, אך באמצעות תסריט נבון, ניתן לראות את הפערים בין המשפחות השונות, שיוצרים אט אט סדק בין ואל לביתה, שאינה מוכנה לקבל את היחס לו זוכה אימה.

"האמא השנייה" זכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל סאנדנס ובפרס חביב הקהל בברלין והוא סרט מהסוג שידבר לכל סוגי הקהל, יצחיק, ירגש ויעצבן כאחד. חבל שככל הנראה לא נראה אותו על מסך גדול, אבל הוא בהחלט שווה צפייה בכל פורמט שהוא.

אלעד שלו - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות
2זה לא אליסיום, זה קצה המחר יניב (32) | 22/09/2015 17:27:22
1סרטים ממוצעים ואפילו גרועים, אליסיום משעמם ובכללי לא משהו. זיו (19) | 22/09/2015 17:09:06
רלוונטי
 
חיפוש בארכיון 2017
הצג את כל הידיעות / כתבות מחודש ושנה מסויימים (יש לסמן שנה וללחוץ על החודש הרצוי)
2000
2001
2002
2003
2004
2005
2006
2007
2008
2009
2010
2011
2012
2013
2014
2015
2016
2017
או בצע/י חיפוש טקסטואלי בארכיון
בחר/י תאריך: מ עד
חפש בכל הארכיון
Wonder1פלאציון גולשים10 / 9.2ציון מבקרים5 / 3.4
Only the Brave2רק האמיציםציון גולשים10 / 8.7ציון מבקרים5 / 4.0
Maktoub3מכתובציון גולשים10 / 8.6ציון מבקרים5 / 3.0
American Assassin4מתנקש אמריקאיציון גולשים10 / 8.5
Thor Ragnarok5תור: ראגנארוקציון גולשים10 / 8.5ציון מבקרים5 / 3.6
ארכיון הניוזלטר של אתר סרט