Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: Seret מהעבר

לא אשכח את המכה לבטן שקיבלתי החודש, בדיוק לפני 20 שנה, עם סיומו המפתיע של "שבעה חטאים". זה היה סרטו השני של דייוויד פינצ'ר והוא היה לא פחות אפל וקודר מאשר "הנוסע השמיני 3", סרטו העלילתי הראשון שהיווה גם את הפריצה הקולנועית שלו. בעזרת הצלם דריוס חונדאג'י, פינצ'ר יצר במכוון סביבה עירונית אפילה, מדכאת. סביבה שלא רק חונקת את הדמיות שלה אלא גם את הצופה בתחושה של מועקה. תחושת גיהינום עלי אדמות.

"שבעה חטאים" הוא מותחן פסיכולוגי מהסוגה הבלשית. התסריט שכתב אנדרו קווין ווקר, נחשב עד היום לאחד התסריטים ההוליוודיים המבריקים ביותר. רגע לפני שהבלש סומרסט (מורגן פרימן) פורש, הוא נאלץ לעשות חפיפה למי שאמור להחליף אותו, הבלש מילס (בראד פיט). סומרסט ומילס הינם הפוכים באופיים - סומרסט, שקול ומחושב, ואילו מילס פזיז ואימפולסיבי. בנוסף אשתו של מילס (גווינת' פאלטרו) לא מצליחה למצוא את מקומה הראוי בעיר הקודרת. כשהיא מרגישה מוזנחת, היא יוצרת קשר עם סומרסט ומזמינה אותו להתארח בביתם.

בדיוק באותו שבוע בו סומרסט ומילס נפגשים, נופלת עליהם חקירה של רוצח סדרתי המחסל את קורבנותיו לפי שבעת החטאים של הנצרות. התסריט חושף מעט מאוד מידע על הרוצח. לא מדובר באחד מאותם סרטים שהרוצח נמצא בתוך עלילת הסרט ועל הצופה לנחש מי הוא, אלא סרט בו זהות הרוצח נחשפת לקראת סוף הסרט.

הגופה הראשונה שמילס וסומרסט מגלים היא של אדם שמן מאוד ששקוע עם פרצופו בתוך קערת ספגטי. רגליו נקשרו בחוט תיל והוא הואכל בכוח עד שקיבתו התפוצצה. הרצח מסמל את חטא הגרגרנות. כל זירת רצח שהבלשים מגלים מובילה לזירת רצח אחרת על פי החטא הבא. כך למשל הם מגלים אדם שנכפת במשך שנה למיטתו (עצלות), עורך דין שנרצח (תאוות בצע) ועוד.

הרוצח, המכונה דון ג'ו (פלוני אלמוני), עושה זאת על ידי שימוש במוטיבים נוצריים. הקולנוע האמריקאי מגיע לצופה ספוג לעיתים קרובות במסרים דתיים על גבול ההטפה. כאן, זה נעשה בצורה אלגנטית. המסרים של דון ג'ו באים לידי ביטוי בין היתר באווירת הסרט, למשל דרך מזג האוויר והאופן בו הוא מסדר את הגופות. מסרים אלה מוצגים באופן סמלי, כך שרק מי שמכיר את הנצרות לעומק, יוכל להבין אותם.

ג'ון דו לא היה רק רוצח סדרתי שרתם את הדת למעשיו, אלא גם הטיף במעשיו נגד הקפיטליזם והאידאלים שבני האדם יצרו להם כמו למשל אידיאל היופי. הוא מטיף נגד כך כאשר הוא כורת לדוגמנית את אפה ומשאיר לה ברירה; להתאבד או להתקשר למוקד חירום על מנת שיצילו אותה. הדוגמנית בוחרת להתאבד וכך נוצר רצח על פי חטא הגאווה. עוד נושא מרכזי ש"שבעה חטאים" עוסק בו הוא ההגדרות של טוב ורע ועל כך שמדובר במושגים שלא בהכרח נאמנים למציאות. מושגים שהגדרתם היא סובייקטיבית. מי שנראה תמים בעיני הבלשים, כמו הקורבן ברצח הגרגרנות, בעיניי ג'ון דו הוא אדם מגעיל שבקושי היה יכול לעמוד בגלל משקלו. לאורך כל שלבי הסרט לבלשים לא היה כל סיכוי לאתר את ג'ון דו. בסופו של דבר הוא מסגיר את עצמו למשטרה ועושה זאת רק על מנת ליצור תוך כדי תנועה את שני הרציחות האחרונות. הוא מבטיח להם שהוא לא יטען במשפט אי שפיות, בתנאי שהוא יבוא איתם למקום בו הם יגלו את גופה נוספת. ושם מתרחש הסוף המפתיע של הסרט. ג'ון דו מוביל את סומרסט ומילס לשדה מרוחק מהעיר. לשם מגיע גם שליח עם קופסה. בתוך הקופסה מתגלה ראש אשתו של מילס. ואז ג'ון דו טוען שמדובר ברצח המסמל את הקנאה. הוא רצח את אשתו של מילס מכיוון שקינא במערכת היחסים שלהם. ואז מילס שולף אקדח, יורה בראשו של ג'ון דו וכך נוצר רצח המסמל את חטא הנקמה.

אותה הטענה על אי שפיות שג'ון דו הבטיח לא להשתמש בה, באה לידי בשיחה בינו ולבין מילס תוך כדי הנסיעה לשדה. מילס אומר לו: "אני מנסה להבין משהו ואולי אתה יכול לעזור לי: אדם שהוא לא שפוי, כמו שברור שאתה לא שפוי, האם אתה יודע שאתה לא שפוי?" ג'ון דו עונה לו: " יותר נוח לך להדביק עלי תווית של משוגע". המשפט הזה, של ג'ון דו, הוא המשפט שנחקק יותר מכל משפט אחר במהלך הסרט. כמו טוב ורע, שהן תוויות שנוצרו למען נוחות לגמרי, כך גם שפוי ולא שפוי הן תבניות נוחות מאוד לאנשים. לאורך כל הסרט, דרך מעשיו, ברור שג'ו דו הוא שפוי לגמרי כי הרציחות נעשו במשך פרקי זמן ארוכים שדרשו תכנון רב וסבלנות רבה.

בעקבות הגדרות השפוי והלא שפוי, הטוב והרע, "שבעה חטאים" הפך להיות לא רק למותחן בלשי מרתק אלא גם סרט פילוסופי מעורר מחשבה. זאת הייתה גם השנה שקווין ספייסי הפתיע את הקהל פעמיים. פעם אחת, דרך "שבעה חטאים" ופעם שניה עם הסוף המיתולוגי של "החשוד המיידי". בתחילת שנות ה-2000 דובר רבות על סרט המשך ל"שבעה חטאים", אך בסופו של דבר הוא לא יצא לפועל. מה שכן יצא לפועל היו חוברות קומיקס שעסקו בקורבנות הרצח של ג'ון דו וממשיכות להחיות את המורשת של אחד מסרטי המתח הטובים בעשורים האחרונים.