Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: הוטליין

לפני מספר חודשים, בעקבות בעיית הפליטים באירופה, האיחוד האירופי הודיע שהעולם ניצב בפני משבר ההגירה החמור ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. אלפי מבקשי מקלט שברחו מסוריה נספו בים ותמונת גופתו של התינוק הסורי שנסחפה אל החוף בטורקיה, לא השאירה אף עין יבשה ברחבי העולם. הסרט "הוטליין" מתמקד בבעיית הפליטים בארץ אך הוא מעלה תובנות על הגירה ופליטות כסוגיות גלובליות.

"הוטליין", זוכה פרס הסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל ירושלים 2015, הינו מסמך תיעודי חשוב על בעיית הפליטים והמהגרים בישראל. סרטה של סילבינה לנדסמן, עוסק בסוגיה הרגישה והשנויה במחלוקת, אשר בהעדר פתרון של הממשלה, עוברת לטיפולם של ארגוני זכויות אדם. "הוטליין" הינו ארגון הומניטרי המגן על זכויותיהם של חסרי מעמד בישראל. הוא משמש כמוקד לפליטים ומהגרים המבקשים סיוע במתן אישורי עבודה, חילוץ קרוביהם מבתי הכלא בארץ, או אוזן קשבת ואמפתיה למצוקותיהם. הסרט מתעד את העבודה היומיומית של פעילי הארגון, פגישות עם מקבלי ההחלטות בכנסת, דיונים בבתי המשפט וליווי הפליטים לרשויות ההגירה השונות.

בעיית הפליטים מוצגת בסרט על כל מורכבותה. מצד אחד, ישנם מבקשי המקלט מסודאן שנסו על נפשם מרצח-עם בדרפור ואת הפליטים מאריתריאה שנמלטו משירות צבאי ממושך בתנאי עבדות ומצד שני, יש את נציגי 'פורום השכונות בדרום תל אביב' המעלים את הקשיים שהם חווים בעקבות הצפת מבקשי המקלט את אזור מגוריהם. מול אלה, יש את עמדתם הנחרצת של אנשי הארגון לזכויות אדם שדורשים לכבד את אמנת האו"ם לפליטים, שישראל הייתה מהראשונות לאמץ אותה כתוצאה מרדיפות העם היהודי לאורך ההיסטוריה.

[*]

במינימום התערבות וכמעט בלי שימוש באלמנטים קולנועיים, יוצרת לנדסמן סרט דוקומנטרי, ריאליסטי ואנושי. הסצנות הארוכות והמתישות של הדיונים בכנסת מצליחות לעניין לכל אורכן ולהמחיש לצופה את סבך הבירוקרטיה, שמקורו מתומצת בהחלטה האם להגדיר את מבקשי המקלט כ"פליטים" או "מסתננים". כמו כן, הסרט אינו מלווה בקריינות אינפורמטיבית ולא מוצגים בו ראיונות עם הדמויות, אלא רק התרחשויות המדברות בעד עצמן. כך ניתנת לצופה הבחירה להחליט מה דעתו בנושא, ללא יד מכוונת.

לנדסמן, שבאמתחתה סרטים דוקומנטריים כמו "אבוא במחילות" ו"בגרות לוחמים", מצליחה באיפוק רב ורגישות, לחבר בין פיסות מידע מפי המהגרים לקרעי דפים דהויים הנושאים את זהותם וליצור תמונה ברורה ושלמה של המציאות. בנוסף, לנדסמן נמנעת מצילומים פולשניים מפאת כבודם של המהגרים, כחלק מהמסר ההומניסטי של הסרט. בחירותיה החריגות של לנדסמן בעשיית הסרט, מעידות לא רק על תעוזה ומקוריות כיוצרת אלא גם על אנושיותה כאדם.