Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: רגשות מעורבים

אמיר אוריין היה אחד משחקני הקולנוע והתיאטרון הבולטים בשנות ה-60 וה-70. בשיא הצלחתו הוא החליט להקים תיאטרון משלו בשם "תאטרון החדר" אותו הקים בבית בו גדל בת"א. במסגרת אחת ההצגות נשחטה, בושלה והוגשה לקהל תרנגולת. ההצגה יצרה זעזוע רב ועוררה ביקורת רבה עד כדי כך שצונזרה ועל אוריין נאסר להגדיר אותה כהצגה. הוא נאלץ לכנותה אירוע פרטי.

כיום, אוריין מוכר בעיקר בזכות תפקידו בסדרה "תמרות עשן". אוריין הוא איש שהולך עם האמת והאני מאמין שלו ולא מוכן להתפשר על דבר. זאת כנראה אחת הסיבות בזכותן גיא דוידי ("חמש מצלמות שבורות") בחר אותו כמושא לסרטו התיעודי החדש - "רגשות מעורבים".

רגשות מעורבים זו בדיוק התחושה שיחוש הצופה לאורך כל הצפייה בסרט על אוריין והתיאטרון הפרובוקטיבי שלו. מצד אחד מדובר בשחקן מוכשר שמלמד משחק. מצד שני שיטות לימוד המשחק שהוא פיתח נראית כתהליך פולשני וחושפני מדי, כך שלרגעים נדמה שנוצר כאן יחס בין מטופל לפסיכולוג ולא יחס בין תלמיד למורה למשחק. אוריין מבקש מהתלמידים שלו לשחזר רגעים מהעבר, חלקם מבוססים על טראומות קשות ואז לגשת לטקסט. הוא מבקש מהם לבצע מניפולציה רגשית על עצמם. תהליך זה יגרום לצופי הסרט לנוע באי נוחות על הכיסא, אבל גם יוביל להבנה שזאת דווקא שיטת לימוד משחק לא רעה בכלל.

[*]

עוד עניין שמעורר רגשות מעורבים הוא אותה האמת והאני מאמין שאוריין לא מוכן לוותר עליהם ברגעים שצריך להשאיר אותם בצד. זה קורה בזמן שבתיאטרון החדר עולה ההצגה "נו אקזיט" במקביל לפריצת המלחמה בעזה. באותם ימים נוצר משבר כאשר אוריין נותן לדעותיו הפוליטיות הנוטות לשמאל לחדור למחזה. זה מעורר את מחאתם של התלמידים שמעדיפים שהפוליטיקה תישאר בחוץ. אוריין מתעקש על שלו ולא מוכן לוותר.

בסרט נחשף גם צדו הרגיש של אמיר אוריין דרך מערכת היחסים שלו עם כלבו אותו הוא מגדיר למעשה כאח. זירת הצילום של הסרט היא כמו מסע אחורה בזמן לשנות השבעים. הדירה של אוריין מרגישה כמעט כמו סט צילומים בסרט של טים ברטון. אמיר אוריין עצמו הוא דמות מעניינת, דעתנית, ביקורתית, ייחודית וכמעט סוראליסטית. הוא קשור מאוד לבית בו הוא גדל ויצר את התאטרון. אותו הבית עובר תהליך פינוי-בינוי, שמצולם במהלך הסרט ומכיל רגעים מרגשים וסימבוליים.

"רגשות מעורבים" הוא הצצה לאחת הדמויות היותר מעניינות והפחות מוכרות כיום בעולם התיאטרון והקולנוע. לא מדובר בסרט דוקומנטרי שלא ייצא לכם מהראש והוא רחוק מהבאזז שיצר סרטו הקודם של דוידי "חמש מצלמות שבורות" שהיה מועמד לאוסקר, אבל הוא בהחלט סרט תיעודי מעניין ושווה צפייה.

הסרט יוקרן בסינמטק תל אביב: 21/4 22:00 חמישי, 23/4 17:00 שבת, 26/4 21:30 שלישי, 29/4 17:00 שישי

ובסינמטק ירושלים: 23/4 - 19:00 שבת