הסרטים הגדולים של ג'ייק ג'ילנהול

ג'ייק ג'ילנהול כבר מזמן הפך להיות שם נרדף לשחקן איכותי שניתן לסמוך על בחירות הסרטים שלו, שברובo הם מותחים, מרתקים ומוצלחים. בן למשפחה של שחקנים (בהם אחותו מגי ג'ילנהול, המוכרת בין היתר מהסרט "המזכירה"), הוא התחיל את קריירת המשחק שלו כבר בגיל 11. למרות מראהו היפה ועיניו התכולות, ג'ילנהול תמיד היה שונה בנוף השחקנים ההוליוודיים. גי'לנהול הוא אגוז קשה לפיצוח, ובעיקר קשה לעיכול. הוא אינו השחקן-דוגמן שאנו אוהבים לאהוב, הוא שחקן הפורט בכישרון רב על קשת הרגשות האנושית.

לכבוד צאתו לאקרנים השבוע של סרטו החדש "הרס",העוסק בבנקאי השקעות מצליח שמנסה להתמודד עם מותה של אשתו בתאונת דרכים, קבלו חמישה סרטים מומלצים ברשימת הסרטים העשירה של השחקן המוכשר הזה.

דוני דארקו (2001)

אי שם בתחילת שנות ה-2000 ביים ריצ'רד קלי סרט עצמאי וקטן בשם “דוני דארקו”. הסרט מספר על נער קצת שונה, מבריק ובעל הפרעות נפשיות, המגלה מעט מאוד סבלנות כלפי העולם המבוגר סביבו (אפילו ביחס לבן טיפש עשרה טיפוסי). עולמו הביזארי כולל את חברו הדמיוני פרנק, ארנב בגובה אנושי שמדבר אליו וגורם לו לעשות שלל מעשי קונדסות וונדליזם. יום אחד מגלה לו פרנק שסוף העולם קרב.

הסרט לא זכה להצלחה גדולה עם צאתו והכניס 7 מיליון דולר בלבד בקופות. יחד עם זאת הסגנון האקסצנטרי והסוף הפתוח והנתון לפרשנויות הפכו את "דוני דארקו" לסרט קאלט. הסרט עוסק בפנטזיה ובגבול שבין מציאות לדמיון, ויוצר עבורנו את דמותו של דארקו, שייסוריו נוגעים לליבנו כל כך. במידה רבה עד עצם היום הזה, ג'ילנהול הוא דארקו ודארקו הוא ג'ילנהול. בתוך הדמות הביזארית הזו, גילינו שחקן ייחודי, המגלם דמות בעלת בעיות פסיכולוגיות שהוא יאמץ היטב לחיקו כטייפקאסט בתפקידיו העתידיים. כאשר בוחנים את הסרט בהסתכלות אחורה, הסרט עודו מהנה גם בימינו, עשוי היטב, ובדיעבד היה סרטו הטוב היחידי של הבמאי ריצ'רד קלי.

הר ברוקבק (2005)

סיפור התאהבותם של שני קאובויים צעירים בשנות ה-60 בוויומינג ארה"ב. השניים נאלצים להסתיר את רגשותיהם אחד כלפי השני במהלך 20 שנה. במהלך התקופה הזו השניים נישאים לנשים ומביאים ילדים, אך עדיין נוסעים אחת לשנה להר ברוקבק יחדיו, שם הם יכולים לממש את תשוקתם ואהבתם.

בסרט שביים אנג לי ("חיי פיי") משחק ג'ילנהול את דמותו של ג'ק טוויסט לצידו של הית' לדג'ר המנוח כאהובו. שניהם נכנסים יחד ללב הצופה, עם הופעות משחק מהטובות בקריירה של השניים, בסרט רומנטי ועצוב שייזכר כאחד הסרטים המכוננים בהקשר העיסוק באהבה חד מינית. ג'ילנהול הצליח לפרוץ למרכז למרכז הבמה בסרט זה וקיבל מועמדות ראשונה ויחידה לאוסקר. הוא יוצק לתוך דמות הקאובוי בסרט רגישות ורוגע (שלפני הסערה), שלא נראו לפני כן על המסך במערבונים הקלאסיים.

זודיאק (2007)

מכתבי חידה מקודדים היטב נשלחים למספר מערכות עיתון בארה"ב. המכתבים חתומים על ידי רוצח סדרתי בהם הוא מתאר מקרי רצח שביצע. עד מהרה הסאגה מתחילה לעורר אימה ברחובות סן פרנסיסקו והמשטרה ומערכת העיתון מנסות לפענח מיהו הרוצח. מאייר קומיקס (ג'ילנהול), הופך להיות אובססיבי לפיענוח זהותו של הרוצח, וכך שנים אחרי המקרים הוא עודו במרדף לפיענוח זהותו.

בסרט מותח ומורט עצבים בבימויו של דיוויד פינצ'ר ("שבעה חטאים"), ג'ילנהול מהווה את העוגן המרכזי. בתוך אווירת הפחד והחוסר וודאות, ג'ילנהול משחק את הדמות עם המצפן בקרבה, שמבינה מהו הכיוון אליו מפנה הרוצח ובו ניתן יהיה לאתר אותו. הסרט נבנה לאיטו, בשיטתיות, ביעילות ובקפדנות, וזה מה שהופך אותו למהפנט כל כך.

אסירים (2013)

אם ב"זודיאק" שיחק גי'לנהול מאייר שנסחף בחקירת מקרה רצח, בסרטו של דניס וילנב, "אסירים", הוא כבר מגלם את הבלש המבריק עצמו שישן, ואוכל את עבודת הבלשות. הבלש לוקי שמעולם לא סגר תיק בלי לפתור אותו, פוצח בחקירת היעלמותן של שתי ילדות קטנות בעיירה שקטה. הוא עוצר חשוד יחידי שנהג בקרוואן שחנה ליד ביתן, ונאלץ לשחררו בשל חוסר בראיות. כאשר הזמן הולך ועובר, קלר דובר (יו ג'קמן), אביהן של אחת הילדות, המלא תחושות אשמה מחליט לקחת את העניינים לידיים ולפתוח בחקירה משלו.

הסרט שואל עד כמה רחוק היית הולך כהורה כדי להציל את ילדך ומזכיר בעיסוקו רבות את המותחן הישראלי "מי מפחד מהזאב הרע?". מדובר באחד הסרטים המותחים והמטרידים שנראו על המסך בשנים האחרונות. ג'קמן הופך בעל כורחו לכוכב הראשי של תעלומת היעלמותן של הבנות. הוא מנסה בכל כוחו ולא בוחל באמצעים כדי למצוא את בתו, לצערו של הבלש לוקי, שמנסה פשוט לעשות את עבודתו. לוקי הוא בעל כפייתיות אובססיבית לפענוח תיקים, כזו שהופכת אותו לבלש מוצלח כל כך, אך גם מקנה לדמותו נופך מטריד במידה רבה. דמותו מזכירה את דמויותיו מ"חיית לילה" ו"זודיאק" - אדם בעל מרכיבי אובססיביות שיהפכו את כל הסיפור על פניו.

חיית הלילה (2014)

סרטו של דן גילרוי "חיית הלילה" הוא מותחן שנותן לצופה בו אגרוף בבטן. ג'ילנהול מגלם הפעם צעיר בשם לו בלום, המחפש נואשות אחר פרנסה ואינו בוחל באמצעים כדי להשיג את מטרתו. הוא מגלה את עולם העיתונות המחתרתית כאשר הוא פוגש במקרה פרילנסר המצלם תאונות ואסונות ומוכר את הצילומים לרשתות הטלוויזיה, ומחליט לנסות את מזלו בתחום.

בלום רוכש לעצמו מצלמה בסיסית ושדר תדרי משטרה ומתחיל לנסוע בלילות לנקודות האירועים ולצלם. עד מהרה הוא מגלה עד כמה הוא מוצלח בעבודתו, משכלל את ביצועיו וחוצה את כל גבולות המוסר העיתונאי והמוסר בכלל. אחת מהדמויות שעוזרות לבלום להפוך למפלצת הרייטינג שהוא היא רנה רוסו, בדמותה של מפיקת חדשות המלמדת את בלום מהם הסיפורים שנכנסים לסדר היום החדשותי ומה לא, ומייצגת את יוצרי המציאות הטלוויזיונית בקיצוניות רבה. דמותה של רוסו מגיעה לדרך ללא מוצא, כאשר התלמיד מתעלה מעל המורה, ומשתמש בכל מה שלמד כנגדה.

לעיתים זה נראה כי ג'ילנהול יכול לשחק כל דמות שירצה, אבל התחושה היא שהדמויות האקסצנטריות אך המבריקות הן אלו שתפורות למידותיו במידה רבה כל כך. דמותו של לו בלום, היא פסיכוטית ונטולת רגישות, כזו שמצליחה במידה רבה לשים לנו מראה מול הפנים וללמד אותנו שיעור על עולם המדיה שבו אנו חיים היום. אנחנו בהחלט לא אוהבים את המראה הנגלה לעינינו, וזה מה שהופך את הסרט לחשוב כל כך בתקופה בה המדיה שולטת במידה רבה בסדר היום בחיינו.