חדשות סרטים

לקראת פרסי אופיר: הסרטים הישראליים המומלצים של רון פוגל

מאת: |
לקראת פרסי אופיר: הסרטים הישראליים המומלצים של רון פוגל
שלח לחבר הוסף תגובה Seret.co.il :: שתף | הוסףשתף
השנה צפיתי ב-21 מתוך 27 הסרטים העלילתיים שהוקרנו ומועמדים לפרס האקדמיה הישראלית לשנת 2016. כמו כן צפיתי בכל 17 הסרטים הקצרים. לכבוד ההכרזה על המועמדויות הכנתי סקירה של הסרטים הישראליים הטובים בהם צפיתי השנה
זו הייתה שנה טובה ואף מעבר לכך לקולנוע הישראלי שמוכיח שוב כי הוא מצוי בתקופת פריחה כמותית ואיכותית. בעיניי בלטו ארבעה סרטים מעל כל השאר: "אבינו", "ברש", "לעבור את הקיר" ו"מעבר להרים ולגבעות" – כל אחד מסיבותיו שלו.

ב"אבינו" ממשיך מני יעיש להוכיח כי הוא אלוף סצנות הפעולה בקולנוע הישראלי לדורותיו. סצנות שלא היו מביישות כל סרט אקשן משובח מעבר לים. מעבר לצילום המדהים של רם שויקי, גם תצוגת המשחק של מוריס כהן בתפקיד הראשי ראויה לכל שבח. כהן מציג דמות מורכבת שקשה שלא להתאהב בה. כמו בסרטו הראשון "המשגיחים" עוסק יעיש בשאלות של דת ואמונה. "אבינו" מוכיח כי גם בישראל ניתן ליצור סרט גנגסטרים לגיטימי, סרט בועט ונושך, שנשאר עם הצופה הרבה אחרי שהוא מסתיים.

"ברש" הוא יצירה לא פחות עוצמתית מ"אבינו". הבמאית מיכל ויניק בסרט הבכורה שלה משרטטת ביד אמן דיוקן של שתי נערות צעירות בסרט שהוא אוניברסלי לחלוטין אך לא מוותר גם על הקונטקסט המקומי. סיון נועם שמעון וג'ייד סקורי מהפנטות בתפקידים הראשיים (שתיהן בתצוגת המשחק הראשונה שלהן על המסך הגדול). בסרט מופיעה אחת מסצנות המין הנועזות יותר שהופיעו בקולנוע הישראלי, שמצליחה לחמוק מקלישאות ולשדר אמינות.



"לעבור את הקיר" של רמה בורשטיין מציג משחק עילאי של נועה קולר. הסרט, שאינו חף מפגמים, מצליח להפתיע את הצופה שוב ושוב וכולל סיום שנוי במחלוקת ובעיקר טקסטים מופלאים ומרגשים (כמו הדיאלוג שעוסק באי בודד). בורשטיין שוב בוחשת בקלחת מעמד האישה בחברה הדתית ומציגה סרט מר-מתוק עצוב-שמח ובעיקר מרגש עד דמעות.

"מעבר להרים ולגבעות" של הבמאי ערן קולירין הוא הסרט השכלתני ביותר שראיתי השנה וכל סצנה בו שקולה ומדודה. זהו אולי הסרט החשוב ביותר שנעשה השנה, סרט שייאוש חונק בו את התקווה ובעיקר מציג מראה לא שמחה בפני הצופה הישראלי. עוד ראויים לציון:

"נמל בית" - לסרט בבימויו של ארז תדמור מגיע קרדיט על התעוזה לעסוק באחד הנושאים הרגישים במדינה: ועדי העובדים הגדולים ושלטון האימים שלהם. שמיל בן ארי הוא בעיניי הראוי ביותר לאופיר בתפקיד משנה כשהוא מגלם גרסה קולנועית לאלון חסן.

"הפורצת" - אני מעריך מאד את הגר בן אשר על חוסר הפשרות שלה ביצירת סרט ארט-האוס קטן אבל עוצמתי על בחורה הפורצת לדירות. הכנות והעומק ב"הפורצת" שוות בעיני פי אלף מכמה וכמה יצירות מיינסטרימיות רדודות שהופקו השנה בקולנוע הישראלי.

"עניינים אישיים" - הסרט החינני ביותר שראיתי השנה.

"ג'נקשן 48" - סרט ראפרים שמתרחש בלוד בכיכובו של תאמר נאפר המוכשר. פס הקול המדליק של השנה.



"הלהקה האחרונה בלבנון" - סרט קורע ומחוק לחלוטין הכולל את הסצינה הגנובה ביותר שראיתי השנה (ביצוע מפתיע לשיר של זוהר ארגוב).

"אנשים שהם לא אני", "הכל שבור ורוקד" - הדס בן ארויה ונוני גפן ,שני יוצרים צעירים, עושים סרטים לא לגמרי מגובשים, עתידם לפניהם.

בזירת הסרטים הקצרים הרמה גבוהה ביותר השנה. אני הכי אהבתי את "עיקרון החסד" המרגש ואת "גבולות" של דנה לרר, שמוציא שוב ושוב את הצופה מנקודת הנוחות שלו. מבחינת מקצועיות אין ספק שסרטו של נדב לפיד "מיומנו של צלם חתונות" נמצא בליגה משלו והוא הסרט הקצר המגובש ביותר בתחרות השנה.

לכל המועמדים: לחצו כאן
רון פוגל - לעמוד הפרופיל | ביקורות / כתבות נוספות
אין תגובות לכתבה.
 
לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !

 
רלוונטי
אבינו (עמוד סרט)
ג'נקשן 48 (עמוד סרט)
ברש (עמוד סרט)
 
חיפוש בארכיון 2017
הצג את כל הידיעות / כתבות מחודש ושנה מסויימים (יש לסמן שנה וללחוץ על החודש הרצוי)
2000
2001
2002
2003
2004
2005
2006
2007
2008
2009
2010
2011
2012
2013
2014
2015
2016
2017
או בצע/י חיפוש טקסטואלי בארכיון
בחר/י תאריך: מ עד
חפש בכל הארכיון
Only the Brave1רק האמיציםציון גולשים10 / 8.7ציון מבקרים5 / 4.0
Maktoub2מכתובציון גולשים10 / 8.6ציון מבקרים5 / 3.0
American Assassin3מתנקש אמריקאיציון גולשים10 / 8.5
Thor Ragnarok4תור: ראגנארוקציון גולשים10 / 8.5ציון מבקרים5 / 3.6
Scaffolding5פיגומיםציון גולשים10 / 8.5ציון מבקרים5 / 4.2
ארכיון הניוזלטר של אתר סרט