Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: Seret מהעבר

בלתי אפשרי ליצור סיפור חדש לחלוטין. כל ספר, סרט, מחזה, משחק מחשב או סדרה, נוצר אל תוך עולם שבו נוצרו כבר אינספור סיפורים במדיות שונות, לכל אחד השפעה כלשהי על מה שבא אחריו. הרעיון שייווצר סיפור חדש לגמרי, אחד שהוא לא ערבוב של כמה אלמנטים שכבר היו קיימים ביצירות שונות, הוא רעיון שהיה בלתי אפשרי לחלוטין כבר בתקופות של מיתולוגיות עתיקות. המין האנושי מייצר כמות בלתי נתפסת של סיפורים כל הזמן, וההשראה שכל יצירה שהיא שואבת מסיפורים קודמים היא בלתי נמנעת, גם אם לא במודע.

קולנוע, וקולנוע הוליוודי במיוחד, היא אמנות שמשתמשת ב"בצק" הזה של מדיה קיימת במיוחד. בעוד כל סיפור הוא אוסף של חלקי סיפורים ממוחזרים, במדיום הזה הדבר בולט במיוחד— בעזרת הספקטרום הרחב של דרכים שיש להם לעשות זאת. סרטים אוהבים לרפרר ולקרוץ לכל כיוון בלי הרף. בפנתיאון הסיפורים שמעצבים באופן אינהרנטי את אלו הבאים אחריהם, נמצאים בעיקר ספרים, מחזות וסיפורי עם. אבל כאמור, יש יוצאי דופן. ו"שבעת הסמוראים" (1954) הוא אחד מהגדולים ביותר.

קשה לי לומר שהסרט הזה עובר לחלוטין את מבחן הזמן, אם בוחנים אותו כסרט. הוא משונה מבחינה קצבית, שעמם אותי לעיתים קרובות, והצפייה בו הייתה מטלה בשבילי. אבל התרומה שלו לעולם הקולנוע היא לא היותו "סרט טוב" בסטנדרטים של היום, אלא ההשפעות שלו על סרטים אחרים, רבים מהם טובים יותר ממנו. אם, כמו שאמרתי, כל סיפור גונב המון מאלו שלפניו, ומאוחר יותר גונבים קצת ממנו, "שבעת הסמוראים" הוא מהסיפורים הנדירים שגנבו מהם יותר משהם עצמם גנבו.

[*]

הסרט, שאותו ביים, כתב וערך גדול במאי יפן אקירה קוראסווה מספר על כפר קטן ביפן, בשלהי המאה ה-16. הכפר מותקף על ידי שודדים, שבוזזים ומתעללים בתושבים שלו, לכן קבוצה של שבעה סמוראים נאלצים להגן עליו. העלילה הזו, שנמתחת על גבי שלוש וחצי שעות, נראית לנו היום כמו פרמיס הרבה יותר מדי פשוט, וזה רק ממחיש את הנקודה שלי: הסרט הפך עם הזמן להיות דוגמא כל-כך נחשבת ליוצרי קולנוע, שהוא כבר הפך להיות חומר קולנועי בצורתו הגולמית ביותר. זה כבר נראה לנו כמו אחת מאבני הבנייה הבסיסיות ביותר של המון סרטים, אבל אלו אבנים שהסרט הזה הניח בחוכמה רבה. אז איך, בעצם, "שבעת הסמוראים" כל כך משפיע? בין הדרכים הרבות. ראשית, הסרט מהווה דוגמא קלאסית למבנה של סרט: התחלה, אמצע וסוף, אקספוזיציה, כל הדברים המשעממים-אך-חשובים האלו מבוצעים כאן באופן מופתי. בכל הנוגע למבנה, לדבק הבסיסי שמדביק את הסצנות והשוטים לדבר חדש בשם סרט, "שבעה סמוראים" הוא דוגמא קלאסית, שיעור חובה בתסריטאות.

בנוסף, הצגת הדמויות בסרט נעשית גם היא באופן שהיה מבריק באותה התקופה ועכשיו נהפך למובן מאליו, בעיקר בגלל הסרט הזה. הסיקוונס שמציג לראשונה את דמותו של קאמביי, עדיין מהדהד בסצנות הצגה-לראשונה של דמויות קולנועיות כה רבות, ומהווה מודל לחיקוי באופן מוצדק. סרט זה גם היה מהראשונים שהשתמשו בכמה כלי עלילה בהם השתמשו רבות בהמשך- מסורת העלילה הרומנטית בין הגיבור הצעיר לאישה צעירה, הגיבור הנחוש, מערכת היחסים האבהית בין הגיבור למנטור, ועוד דברים רבים שכבר נהפכו לקלישאות כשהם לא מבוצעים היטב.

אבל יותר מכל כלי עלילה אחר, "שבעת הסמוראים" היה אחד הראשונים שאיחד קבוצה של דמויות גיבורים כדי להילחם בכוח קיצוני כאויב משותף, אולי אחד מה"אנסמבל פיס" הראשונים. הרעיון הזה מפוזר כיום על כל פני הוליווד: מ"מכסחי השדים" ועד "סטאר וורז" (שזה, אגב, סרט ששאב המון מהתרבות, הקצב, ובימוי הקרבות של סרטי הסמוראים של קוראסווה), מ"שר הטבעות" ועד "מועדון ארוחת הבוקר". לא מעט סרטים גם שחזרו את העלילה של הסרט הזה באופן גלוי יותר, כשהם מעבירים אותה באופן מודע יותר עם צוות של שבעה גיבורים באופן ספציפי, שנלחמים באיומים המוצגים באופן דומה לאלו בסרט המקורי: "באג לייף", "הנוקמים", "הקרב מבעד לכוכבים" הם כולם דוגמאות לכך, אבל הגרסה הידועה ביותר מלבד לסרט המקורי היא "שבעת המופלאים" (1960).

[*]

"שבעת המופלאים" הוא אחד מהמערבונים האהובים והמוערכים ביותר של תקופתו. הסרט שומר בארכיון הסרטים הלאומי של ארצות הברית, והוא בעיניי רבים מהווה את אחת הקלאסיקות הגדולות ביותר שז'אנר המערבון נתן לנו. הסרט גם היה אחד מהמערבונים הראשונים בגל ה"ספגטי" ובשבוע שעבר יצא לאקרנים הרימייק שלו בכיכובם של דנזל וושינגטון, כריס פראט ואית'ן הוק.

הרבה אנשים התלוננו, כשהטריילר יצא, שזה "רימייק לריימייק", הוכחה סופית לאמרה הידועה ש"להוליווד נגמרו הרעיונות". אבל זה לא נכון מבחינתי. כאמור, "שבעת הסמוראים" הפך חלק כל כך טבעי מערכת הכלים הקולנועית, שלהגיד שרימייק לרימייק שלו הוא רעיון לא יצירתי במיוחד, זה בערך כמו להגיד שכל סרט ששואב השראה ממיתולוגיות עתיקות, גם הוא חסין מפני גרסאות חדשות. כמעט כל סרט אקשן גדול שיצא בהוליווד מאז "שבעת הסמוראים" מבוסס עליו באופן כלשהו. העובדה ש"שבעת המופלאים" היה גלוי יותר בנוגע לזה לא משנה דבר.

"שבעת הסמוראים" הוא סרט שקשה להבין את רוחב התרומה שלו לקולנוע. אפשר לראות עקבות שלו בכמות עצומה של סרטים, והוא עיצב באופן משמעותי את הבחירות האמנותיות של יוצרים רבים. סרט ששינה לחלוטין את התפיסה של כל מי שיבוא אחריו, ישירות ובעקיפין. זה לא סרט מהנה לצפייה, אם לא נאזרים בסבלנות בכמויות גדולות, אבל אני בהחלט שמח שהוא קיים. כי המורשת שלו תשרוד ותחזיק מעמד הרבה יותר שנים ממנו.

הגעתם עד לפה? צפו בסצנה מתורגמת בלעדית מתוך "שבעת המופלאים":