Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: Seret מהעבר

"אי אפשר לשבור את עשרת הדיברות- הן ישברו אותך" זהו המשפט שזיכה את פ.ס.נלסון במקום הראשון בתחרות למציאת נושא לסרטו הבא של הבמאי האגדי ססיל ב.דה מיל. כך בשנת 1923 יצא לעולם "עשרת הדיברות", סרט אילם בעל מבנה יוצא דופן המחולק לשניים: החלק הראשון מספר את סיפורו של משה המוציא את בני ישראל מעבדות לחירות ולקבלת לוחות הברית. החלק השני ממוקם בעולם המודרני ומספר משל על חשיבותן של עשרת הדיברות.

חרף הביקורות המעורבות להן זכה, היה הסרט לאחד המצליחים של אותה השנה. אך זו לא הפעם האחרונה בה דה מיל ניסה את כוחו בנושא. שנים לאחר מכן, מצויד באפקטים המיוחדים המתקדמים ביותר לתקופה וברשימת כוכבים באורך הגלות יצר דה מיל סרט נוסף בשם "עשרת הדיברות". האפוס המרהיב באורך 220 דקות (!) משנת 1956 הוא המפורסם מביניהם ואחד הסרטים המצליחים בכל הזמנים.

בניגוד לגרסה משנת 1923 הסרט משנת 1956 מתחיל ונגמר בעת העתיקה ומגולל את סיפורו של משה רבנו מהיותו תינוק ועד למותו על הר נבו. משה התינוק נשלח בתיבה על היאור ונמצא על ידי בת פרעה שמאמצת אותו וגדל כנסיך בארמון. הוא אהוב על כולם ובייחוד על נפרטיטי, המיועדת להינשא ליורש העצר. הדבר גורם לחיכוכים רבים בינו לבין רעמסס, בנו של פרעה. בינתיים חיים בני ישראל כעבדים ומצפים לגואל שהובטח להם ויוציא אותם לחופשי. עם הגילוי שהוא למעשה עברי בוחר משה לחיות לצד בני עמו, עד שהוא הורג מצרי שמתעלל באחד העבדים ומובא בפני פרעה. הוא מגורש ובגלות נישא, מקים משפחה וחי בשלווה עד ליום גורלי בו נגלה לעיניו חיזיון של האל שמורה לו לשוב למצרים ולמלא את ייעודו.

[*]

אל הסרט שצולם בחלקו במצרים, לוהק צ'רלטון הסטון בתפקיד משה, בנו פרייז'ר מילא את תפקיד משה התינוק. יול ברינר נבחר לגלם את רעמסס השני. לתפקידים של נפרטיטי וציפורה, אשת משה, נבחרו אן בקסטר ואיבון דה קרלו בהתאמה. את הנאהבים העבריים ליליה ויהושע גילמו דברה פג'ט וג'ון דרק, אדוארד ג'יי רובינסון קיבל את תפקיד דתן העברי המשתף פעולה עם המצרים. הסרט כולל עוד דמויות רבות ושחקנים רבים שקצרה היריעה מלהכיל, הרי מדובר באפוס קולנועי בקנה מידה יוצא דופן.

בהקדמה לסרט אומר דה מיל "כוונתנו לא הייתה ליצור סיפור אלא להיות ראויים לסיפור בהשראה אלוהית שנוצר לפני 3,000 שנה" ואכן התסריט נכתב לאחר עיון במקורות רבים מלבד הסיפור התנ"כי כולל המדרש. כמובן שישנם הבדלים בין הסיפור בתורה לבין זה שבסרט, חלקם כתוצאה ממקורות חיצוניים וחלקם, כמצופה, תוצאה של דמיון הוליוודי. אך עם השינויים, סיפורו של משה רבנו מוצג באופן מכובד. נכון, תמיד יהיו כאלו שלא יראו זאת בעין יפה אך יש לזכור שהסרט מהווה יצירה עצמאית ונפרדת מהמקור עליו הוא מבוסס ויש לשפטו ככזה. בוודאי שאין מקום להשוות בינו לבין הסיפור המקראי. עם יציאתו לאקרנים היו מבקרים שציינו את הסטייה מהמקרא אך הביקורות היו לרוב חיוביות וציינו לטובה את היופי והעוצמה של הסצנות, במיוחד אלו המציגות את אלפי העבדים העמלים בפרך. גם המשחק זכה לשבחים בדגש על זה של הסטון שנראה כאילו נולד לגלם את משה. הקהל התלהב אף הוא ונהר אל בתי הקולנוע בהמוניו. אך הסרט אינו חף מפגמים, חלקם היו טבועים בתוכו מלכתחילה וחלקם תולדה של מבט מודרני על יצירה מתקופה בה דברים נעשו אחרת.

ראשית כל משה של הסטון הינו אדם גדול מהחיים, מנהיג טבעי אצילי ורודף צדק אך ככזה גם דמות שקשה מאוד להתחבר אליה. אין זה פגם של ממש אלא יותר העדפה אישית, איך הייתם רוצים לראות את משה שלכם? גיבור מיתולוגי או אדם בשר ודם שעשה דברים גדולים למען עמו?

גם מערכת היחסים בין משה לרעמסס לוקה בחסר. לאחר שהראשון חוזר מהגלות נראה כאילו העובדה שהשניים גדלו יחד נשכחה לחלוטין. אלו אחים שגדלו והתחרו על אותה האישה, רק כדי שאחד מהם יחשוף את השני כבוגד ולאחר מכן יהפכו לאויבים הנאבקים על גורלו של עם שלם. נכון, היחסים ביניהם היו מתוחים מלכתחילה אך בסרט שלא חוסך דרמה גם בעלילות משנה זו נראית כהזדמנות מבוזבזת שלא להעמיק יותר בקשר ביניהם.

לבסוף נותר עניין האורך של הסרט, שלוש שעות וארבעים דקות זה הרבה זמן לשבת ולצפות בכל יצירה גם אם היא מוצלחת. הסטים המאסיביים, המוני השחקנים והניצבים וסצנות הענק מרשימים כולם אך נהיים מעייפים בצפייה ממושכת. בעריכה המקורית אף מובנית הפסקה אולם היא ממוקמת אחרי יותר משעתיים מתחילת הסרט. במהלך יוצא דופן החל משנת 1973 משודר "עשרת הדיברות" ברשת ABC האמריקאית בשלמותו ללא כל הפסקה בתקופת חג הפסח והפסחא הנוצרי. הסרט הפך ל"גבעת חלפון אינה עונה" של חג הפסח בארה"ב.

כאשר מסתכלים על "עשרת הדיברות" כיום מגלים שישנם היבטים בסרט שלא הזדקנו בחן. האפקטים המיוחדים שעוררו פליאה בשנות החמישים ואף זכו בפרס האוסקר, לא מרשימים איש בעידן האנימציה הממוחשבת. גם הסגנון התיאטרלי שהיה נפוץ באותה התקופה, בייחוד באפוסים גדולים, נראה מעט משונה לאור ההעדפה לסגנון משחק טבעי יותר בימינו.

התיאטרליות מתבטאת גם בשימוש החוזר של הסרט בקריין, דה מיל עצמו, המספק לא רק הסבר על העלילה אלא גם הסבר על רגשות הדמויות. למשל בסצנת נדודיו של משה במדבר הקריין לא חדל מלתאר את התלאות הנפשיות שעוברות עליו במקום להניח לקהל לראות זאת באמצעות המשחק. דה מיל אף ניצב בהקדמה על במה מול וילון ומסביר על איך הסרט נוצר, על המחקר שנעשה כהכנה ועל הכבוד לסיפור המקראי. הכל חלק מהשואו הגדול.

[*]

באשר לשחקנים עצמם, כפי שניתן לצפות מסרט בן 60 שנה, מרביתם כבר אינם בין החיים בראשם הבמאי והקריין דה מיל. מי שהחל את דרכו כשחקן בברודווי הפך לאחד הבמאים המפורסמים בהוליווד שנודע בכישרונו למפגני ראווה בסצנות אדירות מימדים. "עשרת הדיברות" הוא סרטו האחרון והידוע ביותר אך בין עבודותיו ניתן למצוא גם סרטים כמו "קליאופטרה" (1934), "שמשון ודלילה" 1949 ו-"ההצגה הגדולה בתבל" 1952. הוא מת בשנת 1959 בגיל 77.

הסטון, אחד הכוכבים הגדולים שידע הקולנוע, זכה לקריירה ענפה וארוכה עד למותו בשנת 2008. בין סרטיו הידועים ביותר- "בן חור" (1959) עליו קיבל את פרס האוסקר, "כוכב הקופים", "שלושת המוסקטרים" ועוד רבים. כמוהו גם יול ברינר נהנה מקריירה מרשימה בקולנוע ובתיאטרון בסרטים כמו "המלך ואני" שזיכה אותו באוסקר, "שבעת המופלאים" ו"הטל צל ענק". הוא מת בגיל 65 בשנת 1985.

אן בקסטר זכתה אף היא בפרס אוסקר לשחקנית המשנה על תפקידה ב"חוד התער" משנת 1946 והייתה מועמדת עבור תפקידה ב"הכל אודות חווה" לצידה של בטי דיוויס. היא מתה בשנת 1985 בגיל 62. השחקנית, זמרת ורקדנית איבון דה קרלו שיחקה לצד קלארק גייבל וסידני פואטייה בסרט Band of angels"" ונודעה בתפקידה כלילי מאנסטר בסדרת הטלוויזיה "משפחת מאנסטר" משנות ה-60. היא מתה בשנת 2007.

אדוארד ג'יי רובינסון היה כוכב פופולרי בתור הזהב של הוליווד בעיקר בזכות תפקידים של גנגסטרים בהם היה ידוע בסרטים כמו "הקיסר הקטן" ו"קי לרגו". פרס האוסקר לשם כבוד הוענק לו חודשיים לאחר מותו בשנת 1973. השחקן, במאי וצלם ג'ון דרק הופיע בין היתר ב"כל אנשי המלך" ו"אקסודוס". הוא מת בגיל 71 בשנת 1998.

[*]

דברה פג'ט ומי שהיה תינוק באותה העת, פרייז'ר הסטון, הם בין חברי הצוות המעטים שעדיין בחיים. עבור השחקנית והבדרנית פג'ט תפקידה כליליה הוא אחד הידועים ביותר שלה בנוסף להופעתה בסרט "אהוב אותי ברכות" באותה השנה לצידו של אלביס פרסלי בהופעת בכורה כשחקן. פרייז'ר הסטון גדל להיות במאי, מפיק, תסריטאי ושחקן. בין סרטיו ניתן למצוא את "אלסקה" משנת 1996 וגרסה טלוויזיונית ל"אי המטמון" משנת 1990.

מועצת מדינת מרילנד של הקונגרס היהודי האמריקאי בחרה להעניק לדה מיל את מדליון סטיבן אס.וייס על הסרט המעורר השראה ביותר באותה השנה. הם צדקו, "עשרת הדיברות" אכן היה הצגה שכמותה לא נראתה עד אז. הכוכבים הכי גדולים, הסטים והתלבושות הכי מרהיבות, האפקטים הכי משוכללים, הבמאי הכי ראוותן ואחד הסיפורים הגדולים ביותר שסופרו אי פעם. מה הפלא שהתוצאה היא אחד הסרטים הגדולים של כל הזמנים.