מדור סרטי האימה של זוהר צלח חוזר במהדורת ליל כל הקדושים מיוחדת: והפעם סקירה של סרט הזומבים הקוריאני "רכבת לבוסאן", הסרט החדש של רוב זומבי "31" וסרט האימה "בית מטבחיים"
רכבת לבוסאן
הסרט של הבמאי הדרום קוריאני, יאן סאנג־הו שהוקרן בפסטיבל קאן השנה וקיבל תגובות חיוביות, עוקב אחר אב ובתו העולים על רכבת בזמן שבו מתחילה להתפשט מגפה ההופכת אנשים לזומבים. המגפה מתפרצת במהירות ברכבת וקבוצת אנשים מתאחדת ויוצרת קבוצת נגד לזומבים באחד הקרונות.
מעבר לעובדה שהזומבים של הסרט הם מהמלחיצים ביותר בקולנוע בשנים האחרונות ולעבודת הבימוי הנפלאה של סאנג-הו, יש כאן גם דמויות מעניינות שיצליחו לגרום לכם להיות מעורבים בסרט עד לדקות האחרונות האדירות שלו. לדעתי, מדובר באחד מסרטי הזומבים הטובים ביותר של המאה ה-21 ומועמד מוביל לתואר "סרט האימה של השנה".
31
האם רוב זומבי מתחיל לאבד את זה? במאי האימה המוערך, ששני סרטיו הראשונים "בית אלף הגופות" ו"דחויי השטן" היו מסרטי האימה הגדולים של שנות ה-2000 לא מוצא את עצמו מאז, זה התחיל עם עיבוד שנוי במחלוקת ל"הלאווין", המשיך ב"מכשפות מסיילם" הבינוני ומגיע לשפל חדש ב-"31".
הסרט עוקב אחר קבוצת אנשים (די דוחים יש לציין) אשר נופלים למשחק מוות בסגנון "משחקי רעב". העיצוב האומנותי הנהדר של זומבי נמצא כאן והעולם של הסרט לא רע, מה שחסר זה הקיצוניות של זומבי.
זומבי, שהשיג את התקציב לסרט מגיוס המונים טען שזה יהיה "הסרט הכי קיצוני שלו עד עכשיו" ולצערי לא ממש ראיתי את זה, יש כאן מדי פעם סצנות של Gore וכמה דברים חולים כמו שרק הוא יודע, אבל שוב דבר לא מתחבר ושום דבר לא קיצוני בצורה יוצאת דופן. התוצאה היא סרטו החלש ביותר של רוב זומבי שהוא פשוט רצף של סצנות רצח שנהיות בנאליות יותר ויותר.
בית מטבחיים
סרטו החדש של דארן לין באוסמן (האיש מאחוריי סרטי "המסור" 2-4 ומאחוריי השעמומון "11-11-11"). הסיפור של הסרט מגוחך מאוד ועוסק בעיתונאית צעירה שמנסה לגלות מי רצח את משפחתה, עד שהיא מגלה אדם אשר אוסף חדרים בהם התרחשו רציחות. משם, בלי לספיילר, זה הולך לכיוונים מאוד מגוחכים.
באופן מפתיע, הסיפור הוא לא החלק הגרוע בסרט אלא דווקא שני השחקנים הראשיים הזוועתיים שמאוד קשה לנסות לשרוד סרט של שעה ו- 38 דקות איתם. בשורה התחתונה מדובר בסרט סתמי, אין כאן שום דבר מעניין, שום סצנה זכורה ושום אלמנט שאפשר לציין לטובה. פשוט תוותרו.