מלכה אמריקאית: הסרטים של קתרין הפבורן ששווה להכיר

סילביה סקרלט (1935)

סילביה (הפבורן) נאלצת לברוח מצרפת לאנגליה עם אביה הגנב. כדי שהרשויות לא יזהו אותם סילביה מתחפשת לבן בשם סילבסטר. במהלך הנדידה שלהם "סילבסטר" ואביו מתחברים אל נוכל שרמנטי (קרי גרנט) ומשרתת מושכת עם ראש ריק שעליה האב שם עין. בדרך הרביעייה פוגשת באמן בוהמייני רומנטי (בריאן אהרן) בו סילביה מתאהבת. פה נוצרת הדילמה שלה - האם לחשוף את זהותה האמיתית ולהסתכן בכליאה או להמשיך להיות סילבסטר ולפספס את הסיכוי שלה לאהבה?

למרות המסקנה שאליה הרוב קופצים כאשר הם שומעים את העלילה "סילביה סקרלט" אינה קומדיה וחבל שכך כי אולי אז הסרט יכול היה להפיק הרבה יותר מכל האלמנטים המבריקים והמפוספסים שבו. זהו אחד המקרים בהם השחקנים הם הדבר היחידי שמציל את הפרויקט מאסון. את כל התפניות אפשר לנחש מראש והבימוי האובר-דרמטי של ג'ורג' קיוקור מעיק בחלקים מסוימים אך הדיאלוג המהיר בין הרביעייה הראשית מבדר למדי לעומת הטון הכבד בו מתרחש הסרט. "סילביה סקרלט" הוא יהלום מסקרן קטן ממנו אפשר לספוג הנאה רבה אפילו ברגעיו הלא כה זוהרים.

צער גידול חיות (1938)

החיה שעליה מדובר בכותרת היא נמר מחמד של יורשת מטורללת (הפבורן) הרודפת את ועולה על עצביו של פלאונטולוג מפוזר ולחוץ (קרי גרנט), אשר מנסה להשיג תרומה מדודתה העשירה בכדי להשלים את מחקרו עבור מוזיאון. הסרט הוכיח את עצמו עם השנים כאחד מההישגים המופלאים בז'אנר הקומדיה המטורפת בה כל דמות היא בעלת שיגעון שרק הולך ומקצין ככל שהסיפור מתקדם. הסרט נע בקצב מהיר ומרענן והתוצאה הסופית מבדרת מאוד.

חופשה (1938)

בת למשפחה סנובית ועשירה (דוריס נולן) מביאה הביתה את ארוסה הממוצע (קרי גרנט) שרעיונותיו המשונים גורמים לחבריה להתנשא עליו. היחידים שעליהם הוא עושה רושם חיובי הם אחותה התמהונית (הפבורן) ואחיה האלכוהוליסט.

זוהי קומדיה מתוחכמת להפליא שבמקום לעשות את המצופה מקומדיות מסוג זה - לבצע סאטירה על העשירים ואורח חייהם הכה מהודר עד לכדי חוסר טעם גמור- הסרט מכיר בהם כאנשים עם סגנון חיים מסוים אשר מגיע עם יתרונות וחסרונות. כך לדוגמה בסצנה הידועה בסרט המתרחשת בחדר המשחקים ששימש בעבר את הדמויות של הפבורן ואיירס כשהם היו ילדים וכעת המקום הפך למקלט שלהם מהקשיים המחכים להם מחוץ לקירותיו. דמותו האופטימית של גרנט עוזרת להם להחזיר לחדר את האווירה הנעימה ששררה בו בעבר. לבמאי ג'ורג' קיוקור בהחלט היה מגע קומי ייחודי במינו.

סיפור פילדלפיה (1940)

לאחר תקופת שפל בקריירה, זו הייתה בדיוק הדחיפה קדימה לה הפבורן הזדקקה. לפני נישואיה השניים של אישה עשירה מן המעמד הגבוה (הפבורן) בעלה לשעבר שצץ שוב במפתיע (גרנט) וידידה כתב הצהובונים (ג'יימס סטיוארט) גורמים, האחד במכוון והשני בתמימות, לבלבול ומצוקה קומית. הבימוי המרהיב של קיוקור מדגיש היטב את זיקתו לקומדיה, מה שרק פועל לטובת ההופעות המבדרות מצד השחקנים.

קנטינת דלת הבמה (1943)

הסרט מתרחש בתוך קנטינה מפוארת אותה מפעילים כמה מהכוכבים הגדולים של הוליווד בזמן מלחמת העולם השנייה, אך העלילה עצמה סובבת סביב החיילים שהוזמנו למקום. זה לא היה הסרט היחיד מסוגו בזמנו ("קנטינת הוליווד", 1944) אבל המטרה שלו ושל סוגיו הייתה די ברורה - לעלות את המורל, הן של הלוחמים והן של הציבור שנשאר מאחור. פטריוטיות היא השורה התחתונה פה ואפילו כעת עשורים לאחר מכן, רוחות עדיין מתרוממות בזכות הפקה מעודנת זו.

צלע האדם (1949)

הנישואים המושלמים של שני בני זוג עורכי דין (הפבורן וספנסר טרייסי) עולים על שרטון כאשר כל אחד מהם נקרא לייצג צד מנוגד במשפט העוסק באישה שירתה בבעל הבוגדני (ג'ודי הולידיי וטום אוול).

הסרט, שנחשב על ידי רבים לסרט השנה ב-1949 כשהוא יצא לאקרנים, ממשיך להוכיח שהמוניטין שלו לא היה לשווא. עוד קומדיה למופת מקיוקור שהפעם עוסקת בשאלה -מי לובש את המכנסיים? המתח בין עורכי הדין שאט אט גובר לו במהלך המשפט שמתמשך כאשר השניים שולפים קלפים מן השרוול שרק הולכים ונהיים ליותר קיצוניים. התסריט, העומד על גבול הגאוני של גארסון קאנין ורות גורדון (לימים שחקנית ב"הרולד ומוד"), הינו תצוגה מרהיבה של שנינות. הופעה מצוינת נוספת שכדאי להזכיר היא ההופעה של דיוויד ווין בתור השכן המוזיקלי והציני שמאוהב בדמותה של הפבורן.

מלכה אפריקאית (1951)

במהלך מלחמת העולם הראשונה רווקה זקנה מיסיונרית (הפבורן) באפריקה משכנעת קפטן שיכור של ספינה קטנה ורעועה (המפרי בוגרט) שיעזור לה להתקיף ספינות מלחמה של האויב כנקמה על הרג אחיה הכומר. התסריט החד מאת ג'יימס אגי, שבוסס על ספרו המהולל של סי. אס. פורסטר, צילום הצבע המדהים של הצלם הקולנועי הדגול ג'ק קרדיף, וכמובן, המשחק של הפבורן ובוגרט, מסייעים ליצירת סרט בלתי נשכח.

סט שולחנות (1957)

מהנדס (ספנסר טרייסי) נשלח למחלקת מחקר של טלוויזיה על מנת להכין את המקום למחשבים העתידים להחליף את צוות העובדים שם. מנהלת המחלקה (הפבורן) מיד מנחשת למה האיש המשונה הזה מרחרח במקום, אבל חרף זאת השניים הופכים לחברים טובים. הרעיון הוא אומנם בסיס רעוע המערב לקיחת דגימות מכל דבר שעבד בסרטים של הפבורן-טרייסי, אולם התוצאה היא תסריט קולע עם דיאלוג מתוחכם שמניב מספר צחוקים בקול רם עם תפאורה ותלבושות מרהיבות.

פתאום בקיץ האחרון (1959)

אישה עשירה ומעט לא יציבה (הפבורן) רוכשת את שירותיו של מנתח (מונטגומרי קליפט) שיבצע לובוטמיה על האחיינית מוכת הטראומה שלה (אליזבת' טיילור). אך הרופא חושד שהאישה המבוגרת מסתירה משהו והוא מנסה לעזור לבחורה הצעירה להחלים על מנת שהאמת תצא לאור.

המחזה של טנסי וויליאמס היה בעל מערכה אחת בלבד ואילו סרט זה לוקח את החומר המתומצת ומורח אותו אולי יותר ממה שהיה נחוץ. דבר זה אומנם נותן להפבורן יותר זמן להשתעשע עם דמותה הנעלה אשר מקפחת את אחייניתה באופן כה מתורבת, אך ההחלטה כן מזיקה מעט להופעותיהם של טיילור וקליפט, עד כדי כך שהמלודרמה הזו כמעט חצתה קווי מגוחכות של אופרת סבון. עם זאת תחושת הבעתה המוחלטת מצליחה לחלחל לקהל, כולל מספר הדגמות דרמטיות העוסקות בקניבליזם, גילוי עריות, מחלות, זנות וטירוף, אם לציין מעט מהן.

איזון עדין (1973)

בעל (פול סקופילד) ואישה (הפבורן) מרוחקים, שכבר התרגלו למערכת היחסים הריקה שלהם, משאירים את הדלת הקדמית שלהם פתוחה לכל מיני אורחים משונים: אחותה האלכוהוליסטית של האישה, חבריהם הנוירוטיים ובתם העומדת להתגרש בפעם הרביעית. הביקור של הבת גורם לרגשות שהודחקו במשך שנים לעלות מעל לפני השטח.

הסרט מבוסס על המחזה החד של אדוארד אלבי ובנוי כולו על עקרונות התאטרון: הסתמכות מרובה על דיאלוג נוקשה, סטים מצומצמים, הרגשה סטטית, עימות חזיתי בין הדמויות לקהל ובין עצמן. ישנם רגעים בהם אופן עשייה זה עובד וישנם רגעים בהם כל העניין נראה מעט יהיר ומיותר. עם זאת ההופעות הן חזקות למדי.