חדשות סרטים

הפספוס הקולנועי הגדול שלנו: חלק שני

מאת: |
הפספוס הקולנועי הגדול שלנו: חלק שני
שלח לחבר הוסף תגובה Seret.co.il :: שתף | הוסףשתף
לכל אחד מאיתנו יש סרט גדול, שכולם מכתירים כאחד מהסרטים החשובים בכל הזמנים, שהוא פשוט לא מצא את הזמן לראות עד היום. מבקרי וכתבי אתר סרט בחרו את הסרט האחד שנדמה שכולם ראו - ורק הם לא
טרילוגיית שר הטבעות (2001-2003)

מבקר: עומר חגי

לא שיש לי בעיה עם סרטי פנטזיה או סאגות ארוכות. "משחקי הכס" היא אובססיה עבורי והלכתי לראות כל סרט של "הארי פוטר" בקולנוע. אבל ל"שר הטבעות" מעולם לא מצאתי זמן. לא הלכתי לראות את הטרילוגיה בזמנו בקולנוע ולא מצאתי את הפנאי לראות אותה בסלון שלי. אחרי שיצאו סרטי "ההוביט" כבר סוג של ויתרתי.

כנראה שזה יהיה תמיד הפרנצ'ייז שחמק לי מבין האצבעות ואני לעולם לא ידע באיזה הקשר נאמר המשפט: "”you shall not pass ואם לומר את האמת, לא בטוח שאני צריך את זה בחיים שלי. עם כל האינפלציה של ריבוטים ורימייקים וסיקוולים בקולנוע למי יש זמן להיקשר רגשית לעוד פרנצ'ייז? אבל בכל זאת זה תמיד ייחשב כפספוס בשבילי. כי תמיד יהיו את השיחות האלה עם חובבי קולנוע אחרים שיגידו: "איך לא ראית?"



אפוקליפסה עכשיו (1979)

מבקרת: מעיין הררי

הסרט המוכר ביותר על מלחמת וייטנאם, בבימויו של פרנסיס פורד קופולה, שזכה בשנת 79' בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן. הוא ידוע כסרט הנועז ואומנותי ביותר של הבמאי וכאחד מסרטי המלחמה הטובים ביותר. עבורי הוא היה במשך שנים רבות חלק מרשימה של סרטים אשר שמם חקוק בזיכרון אך לא נמצאה להם הזדמנות צפייה, מה שהפך אותם למסקרנים במיוחד.

מה שהגביר את הסקרנות עוד יותר הייתה הצפייה בסרט הדוקומנטרי "לבבות המאפליה" אליו נחשפתי במסגרת לימודיי כסטודנטית לקולנוע. הסרט מראה את מאחורי הקלעים של צילומי "אפוקליפסה עכשיו" שזכור בעולם הקולנוע כאחת ההפקות המורכבות, מטלטלות וארוכות ביותר וחושף בעיני הצופה את הטירוף שבעשייה הקולנועית וכיצד מחלום משוגע של קבוצת אנשי צוות שבראשם הבמאי נולדת יצירה. טירוף בו ניתן להבחין גם בסרט עצמו, בו נראה הרבה פעמים שהגבולות בין המציאות לעולם הבדיוני המצולם בסרט מיטשטשים.

ניסיון צפייה ראשון יחד עם חברים. הסרט מתחיל. על המסך מופיעים צילומים איטיים של מסוקים ומטחי אש שמשתלבים יחד עם הסצנה של דמותו של קפטן וילארד (בגילומו של מרטין שין) שנראה שכוב בחדרו במלון בסייגון עם מבט מזוגג בעיניים ובוהה במאוורר התקרה. העריכה מכשפת אותי, אני מסוקרנת לגבי ההמשך. לפתע נשמע וויס אובר של הרהורי התודעה של הקפטן, לצערי אני מגלה שאין כתוביות. אני מחליטה שאין באפשרותי לתת לסרט את תשומת הלב הנדרשת ונאלצת לוותר.

ניסיון צפייה שני. אני מצליחה להשיג את הסרט המתורגם וניגשת לצפות בו בהתרגשות. עד מהרה אני מבחינה שזה רק חלק מהסרט ובגלל שאני לא אוהבת להישאר במתח אני נאלצת שוב לוותר על הצפייה. כך קורה שסרט זה מצטרף לרשימה קצרה של סרטים איתם יש לי רומן צפייה מתמשך. סרטים מהם זכורים לי קטעי סצנות מפוזרים ללא היגיון או סיפור ברור, מה שהופך אותם לחידה בעיניי. חידה שאולי יום יבוא ואצליח לפתור.

טיטאניק (1997)

מבקרת: לירון אברהם

ישנם עשרות סרטי חובה שלא ראיתי. בטח מאות, או אלפים. אבל ביניהם צץ לו אחד, שכולם, אבל כולם חזו בו – ה"טיטאניק". ציטוטים, שירים, מחוות - נדמה שאני האחרונה עלי כדור הארץ שעדיין לא הטריחה את עצמה לצפות בו. ולמה? קודם כל, כששואלים מה אף פעם לא עשיתי, תהיה לי תשובה טובה בהיכון. אבל יותר מזה, "הטיטאניק" מסמל משהו שעבר מן העולם, מין פיסת היסטוריה (תרתי משמע) שצריך להיות נוסטלגי במיוחד כדי לשוב אליה.

הוא אמור לייצג פיסת קולנוע נדירה, בין משחקם המרהיב של ליאונרדו דיקפריו וקייט וינסלט לשירים נפלאים שהלב וגלגלצ תמיד ימשיכו לאהוב. כמות האוסקרים בו זכה אף היא סימן המעיד טובות (בדרך כלל). אך, האם אני מתכוונת לפצות על הפשע הקולנועי שזה עתה הודיתי בו? כנראה שלא. כי אולי אנחנו, המילניאלס, מעדיפים להסתכל קדימה מאשר להביט לאחור בגעגועים וערגה. לפחות בינתיים.



סאגת מלחמת הכוכבים (1977-2017)

מבקר: ניצן המבורג

מודה באשמה. למעט פה ושם הצצות חטופות כשהטלוויזיה הייתה פתוחה על ערוצי סרטים, מעולם לא באמת ישבתי לראות מרצוני את אחד מסרטי "מלחמת הכוכבים". בכל זאת, צריך לפנות שעתיים של צפייה המוקדשת לכל אחד מסרטי הסדרה, שלא חדלה מלהתרחב לעוד ועוד פרקים.

מאז 1980 ועד כה יצאו לאקרנים 9 סרטים ועוד 4 צפויים לצאת עד 2020, כולל בדצמבר הקרוב – "אחרוני הג'דיי". מדובר בסדרת הסרטים המצליחה והוותיקה ביותר, וגם בתור מי שעדיין לא התחיל לצפות בסדרת הסרטים הזו – מגיעים עם מידע מקדים שטמון אי שם בתת המודע. "מלחמת הכוכבים" גלומה בתרבות הקולנוע והטלוויזיה בהרבה מאוד היבטים.

ככלל – אני לא מעריץ גדול של סרטי מדע בדיוני ופנטזיה, אבל מורגש לי לפעמים חור בהשכלה כשמדברים על "מלחמת הכוכבים" ואני לא שותף לחגיגה. גם אם מתישהו אושיב את עצמי לצפייה ארוכה בסדרת הסרטים, שאלה טובה היא – מאיזה סרט להתחיל את הסדרה. ידוע כי הסרט הראשון שיצא לאקרנים הוא בכלל פרק מס' 5 בסדרת הסרטים, ועוד צפויים כאמור לצאת סרטים נוספים באמצע. אסכם בתירוץ: "אחכה שיסיימו להפיק את הסדרה במלואה ואז אשלים את הפערים".

ברבור שחור (2010)

מבקרת: נדין ביטון

הרבה לפני גל גדות, נטלי פורטמן עשתה חייל בהוליווד כשהמצטיין מביניהם הוא "ברבור שחור", מותחן פסיכולוגי שאמור להיות מעולה ומטריד בו זמנית. הסרט זכה בפרס המרכזי של הקולנוע העצמאי בארה"ב, עם זכייה בפרסי הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר, השחקנית הטובה ביותר והצילום הטוב ביותר.

פספוס הצפייה בסרט הענק הזה הוא באשמת דבר אחד, האופוריה ממסיבת השחרור מצה"ל שהתרחש באותה עת. ואולי גם בגלל הביקורות הסותרות והסופר קיצוניות שהוא קיבל, היו צופים שראו בו הסרט הטוב של השנה, והיו כאלה שפסיכוטי זה הצד הפחות חזק שלהם. מהגאווה הישראלית ששררה כאן סביב "וונדר וומן" רצתי לקולנוע לראות את גל גדות כבר בבכורה. נטלי פורטמן אני מצטערת על האיחור, אבל כיום אני הרבה יותר מוכנה בשבילך, אחלו לי צפייה מהנה.



היפה והחיה (1946)

מבקר: רון פוגל

"היפה והחיה" של ז'אן קוקטו נחשב לאחד הסרטים היפים בתולדות הקולנוע. הסרט עוסק בחלומות ובאדם-חיה - שני נושאים שמרתקים אותי. מאוד אהבתי את סרטיו האחרים של קוקטו ובמיוחד את "אורפאו", כך ש"היפה והחיה" מעורר בי עניין מיוחד. במהלך השנים שמעתי רבות על הסרט, אך עד היום לא יצא לי לשבת ולראות אותו. ראיתי כמובן את הגרסה המצוירת של דיסני וגם את גרסת הלייב-אקשן המזעזעת האחרונה, אך הגרסה המקורית של קוקטו תמיד סקרנה אותי וחמקה ממני.



היו זמנים במערב (1968)

מבקר: אלעד שלו

הסרט שמדורג הכי גבוה ברשימת 250 הגדולים של INDB שלא ראיתי (מקום 30). יצירת המופת של גדול במאי המערבונים סרג'יו ליאונה, שאת התסריט שלה כתבו בין היתר במאים איטלקיים גדולים כברנרדו ברטולוצ'י ודריו ארג'נטו ובין כוכביה נמנים צ'רלס ברונסון והנרי פונדה, תמיד חמקה ממני.

עד שהחלטתי להתיישב ולראות אותה, צפיתי בחצי השעה הראשונה האיטית והמהפנטת בה אדם זר גובר על שלושה אקדוחנים בפונדק נטוש, אבל אז הייתי צריך ללכת מסיבה כלשהי. הבטחתי לעצמי לשוב ולראות, אך טרם עשיתי זאת עד היום. צפיתי ונהניתי מטרילוגיית "האיש ללא שם" של ליאונה בראשות "הטוב, הרע והמכוער" ולא ירחק היום בו אשלים את הצפייה במה שנחשב בסרטו הגדול ביותר הנחשב לאחד המערבונים החשובים בהיסטוריה. ואולי על הדרך גם אשלים את" היו זמינם באמריקה", סרטו האחרון של ליאונה בכיכובו של רוברט דה נירו.



לחלק הראשון בכתבת הפספוסים הקולנועיים - לחץ כאן
2לאונה, נראה לי שלא הבנת. לא מדובר בביקורת שלי, אלא בכתבת הפספוס הקולנועי שלי בה אני מסביר מדוע "היו זמנים במערב" הוא הסרט הגדול ביותר מבחינתי שלא ראיתי אלעד שלו (29) | 20/08/2017 08:23:14
1אלעד שלו, היו זמנים במערב הוא מערבון מושלם. טוב יותר מטרילוגיית האיש ללא שם. לא ברור מדוע אתה עושה צחוק מעצמך ומעז לכתוב ביקורת לסרט שלא ראית. לאור סרטי הזבל שיוצאים מאמריקה בשנים האחרונות לא נותר קהל שיכול לשבת בלי רגע אחד של אקשן. חבל. לאונה (100) | 19/08/2017 23:20:34
רלוונטי
 
חיפוש בארכיון 2017
הצג את כל הידיעות / כתבות מחודש ושנה מסויימים (יש לסמן שנה וללחוץ על החודש הרצוי)
2000
2001
2002
2003
2004
2005
2006
2007
2008
2009
2010
2011
2012
2013
2014
2015
2016
2017
או בצע/י חיפוש טקסטואלי בארכיון
בחר/י תאריך: מ עד
חפש בכל הארכיון
Only the Brave1רק האמיציםציון גולשים10 / 8.7ציון מבקרים5 / 4.0
Maktoub2מכתובציון גולשים10 / 8.6ציון מבקרים5 / 3.0
American Assassin3מתנקש אמריקאיציון גולשים10 / 8.5
Thor Ragnarok4תור: ראגנארוקציון גולשים10 / 8.5ציון מבקרים5 / 3.6
Scaffolding5פיגומיםציון גולשים10 / 8.5ציון מבקרים5 / 4.2
ארכיון הניוזלטר של אתר סרט