כוכב נולד: ילדי הפלא הגדולים של הוליווד

ילדי "הכנופיה שלנו/ הפרחחים הקטנים" (1922-1944)

בתחילת שנות העשרים המפיק האל רוץ', האיש שהביא לנו את השמן והרזה, הפיק מספר סרטים קצרים שעסקו בחבורת ילדים שנהגה להסתבך בצרות ולצאת להרפתקאות קטנות. הקבלה הייתה יחסית צנועה עד שנת 1927 כשרוץ' בחר ב-MGM כחברת ההפצה החדשה לסרטים. הסדרה שרדה את המעבר מראינוע לקולנוע ופרחה.

המרכיב הסודי במתכון ההצלחה היה שצוות ההפקה נתן לילדים להתנהג בטבעיות בזמן הצילומים, מה שגרם לאינטראקציות על המסך להיראות יותר אותנטיות - בין אם הנושא היה קומדיה, דרמה או מיוזיקל. עם 220 סרטים קצרים, סרט קולנוע "גנרל ספאנקי" (1936), ולמעלה מארבעים ילדי-פלא רק מהקאסט הזה אפשר לעשות רשימה שלמה. הפופולריים ביניהם היו: ספאנקי החכמולוג, אלפלפא המנהיג חסר עמוד השדרה, פורקי הזללן, באקוויט השאנן, וולדו הסנוב העשיר ודרלה שובת הלבבות כאשר כל כמה שנים החליפו את הילדים שהיו מבוגרים מדי. כתוצאה מכך, ולמרות האהדה הרבה מהציבור, גיל 13 סימן את סוף הקריירה של רוב חברי הכנופיה.

עם זאת היו כמה שדלתות נפתחו להם בזכות היותם "פרחחים": ג'קי קופר ("האלוף", "אי המטמון"), דיקי מור ("אוליבר טוויסט", "הסמל יורק"), ורוברט בלייק ("הרעש הגדול", "האוצר מסיירה מדרה") עם בגרותם קיבלו תפקידים משניים בסרטים ידועים ומצאו בית במספר סדרות טלוויזיה פופולריות, בדומה מאוד לשם הבא ברשימה.

דין סטוקוול

בנם של שחקנית המשנה ננסי אוליבט והזמר הארי סטוקוול (הנסיך מ"שלגיה" ב-1937) ואחיו הצעיר של השחקן גיא סטוקוול, דין הוא הכי מוכר ממשפחתו, אף על פי שהחל את הקריירה שלו בגיל בעייתי מבחינת הוליווד הנע בין ילד חביב ונער. ב-1945, עם פרצוף עגלגל וכישורי משחק שלמד, החל לקבל תפקידים ראשיים בקלאסיקות לכל המשפחה: "הרימו עוגן", "הנער בעל השיער הירוק", ו"סוד הגן הנעלם".

השפל הראשון הגיע בתחילת שנות ה-50. לאחר חמש שנות אבטלה הוא חשב לפרוש אך הצלחתן של הפקות צנועות כמו "כפייה" ובנים ואוהבים" נתנו לו יד להמשיך. שנות ה-70, עשור עמוס אבל לא משמעותי, שוב פרישה נראתה אופציה טובה, לפחות עד שסרט קטן בשם "נשואה למאפיה" צץ ב-1988. "זינוק לאתמול", "בטלסטאר גלקטיקה", ו"ג'אג" הם רק שלוש שמות של סדרות בהן השתקע לפני פרישתו הממשית ב-2015.

רון הווארד

האיש שנחשב כיום לאחד מן הבמאים המוערכים בתעשיית הקולנוע, שביים קומדיות ודרמות כגון: "ספלאש", "אפולו 13", ו"פרוסט/ניקסון", החל את דרכו בעסק כילד בתחום המשחק. כבר בגיל שש הפך פרצופו המנומש והצנום של בן השחקנים המשניים ראנס הווארד (שהלך לעולמו השבוע) וג'ין שפיגל הווארד ואחיו הבכור של קלינט הווארד (שכמוהו התחיל לשחק בילדותו), למזוהה מידית עם ליהוקו לתפקיד אופי כטיילור הקטן בנו של הדמות הראשית בסדרה האהודה "המופע של אנדי גריפית" בתחילת שנות ה-60.

הוליווד לא איחרה לנקוש בדלתו: "איש המוזיקה" ו"אבא עליך להתחתן" הם רק שניים מתוך המון פרויקטים שחרטו את שמו בראש הקהל. אחרי התחלה איטית בשנות ה-70 הגאות הביאה עימה את הסרט "אמריקן גרפיטי" של ג'ורג' לוקאס, "היורה" שהיה סרטו האחרון של ג'ון ויין ופרק בסדרה "אהבה נוסח אמריקה" ששימש כפיילוט ל"ימים מאושרים" התכנית שזכתה להצלחה מרובה ושמה את האוורד בפסגה אותה נטש לטובת שאיפתו: בימוי. למרות זאת הוא עדיין הופיע ומופיע מפעם לפעם כשחקן בעיקר בתפקידים קטנים. עם חמישה פרויקטים עתידיים מתוכננים, ביניהם סרט "מלחמת הכוכבים" הסובב סביב דמותו של האן סולו, הווארד הוא מילדי הפלא הנדירים שהפכו להצלחה של ממש בבגרותם.

ג'ודי פוסטר

פוסטר החלה את דרכה עוד כתינוקת בפרסומות ובגיל שבע פתחה בקריירת טלוויזיה ונהייתה לאחת מהילדים הכי עסוקים דאז בתכניות כמו "המופע של דוריס דיי ו"אבא עליך להתחתן". היא בעיקר נהפכה להיות מזוהה עם דמויותיה הטום-ביות דוגמת אודרי ב"אליס לא גרה כאן יותר", סרט שבויים על-ידי אותו במאי כישרוני שביים אותה גם ב"נהג מונית" שנתיים לאחר מכן - מרטין סקורסזה.

הופעתה בסרט זה זיכתה אותה במועמדות לאוסקר ומשם הקריירה שלה המריאה אף יותר, אך בתחילת שנות שמונים אירע המקרה הידוע לשמצה: בחור בשם ג'ון הינקלי ניסה להתנקש בחיי הנשיא באותה העת רונלד רייגן בהשראת "נהג מונית" על מנת לזכות בחיבתה, כפי שעשתה הדמות הראשית בסרט. האירוע זעזע את פוסטר וגרם לה לשקול לחפש קריירה אחרת. למזלה עם הזמן הרוחות נרגעו והיא חזרה לעיסוקה. אט אט שוב עלתה על הגל וב-1988 כיכבה בסרט "הנאשמים" עליו קיבלה את פרס השחקנית הטובה ביותר וכדומה ב-1991 על משחקה ב"שתיקת הכבשים". באותה שנה ביימה את סרטה הראשון "איש קטן ושמו טייט" אבל בניגוד להווארד סרטים בבימויה זכו למעט שבחים, מכיוון שהם אכן בינוניים למדי.

אלייז'ה ווד

בילדותו הרבה להשתתף בהצגות תיאטרון ובשל היותו נער מקהלה קיבל תפקידים ראשיים במחזות זמר. אמו ראתה זאת כסימן ורשמה אותו לסוכנות דוגמנות ומשחק. מיד לאחר מכן הופיע במגוון סדרות טלוויזיה שונות וקליפים מוזיקליים. תפקידו הראשון בסרט היה ב"בחזרה לעתיד 2" ב-1989. ווד נהיה למבוקש הודות למאפייני פניו הייחודים: עיניים כחולות גדולות ואוזני שדון, די אירוני בהתחשב שהצלחתו הגדולה עד כה הייתה כפרודו ההוביט בסדרת סרטי "שר הטבעות".

טרם שגשוג זה הוא התקדם במעלה שלבי התהילה בקצב הרגיל עם הופעות מרשימות לילד בגילו בסרטים שזכו לחיבה מצד הצופים והמבקרים כמו: "געגועים לגן עדן", "על כנפי החלום", ו"הבן הטוב" עם מקולי קולקין, בעצמו כוכב צעיר. ב-1994 נתקל במשבר ושמו "הורים בהזמנה" סרט איום ונורא שנקטל ע"י כל המבקרים. עם זאת ווד יצא נקי מכל הסיפור מאחר, שהוא היה היחידי שקיבל מחמאות על עבודתו בקטסטרופה שעליה המבקר המוערך רוג'ר איברט אמר "אני שונא, שונא, שונא, שונא, שונא את זה". את משבר גיל ההתבגרות בתחום אותו עוברים כל שחקני-הילדים גם עבר, אם כי בקושי, לפחות עד ש"שר הטבעות" פתח לו דף חדש בקריירה בבגרותו.