תרופה לשלמות: ביקורת סרט

הבמאי שנתן משמעות מבהילה למילה "הצלצול" והיחיד שקפטן ג'ק ספארו (ג'וני דפ) אי פעם שמע בקולו, גם כששינה את צבע עורו לזיקית "רנגו", גור ורבינסקי, החליט שהגיע הזמן למתוח אותנו מחדש עם פנטזיה מסתורית ומצמררת.

הליהוק של דיין דיהן המהורהר הוא מושלם לגילום לוקהרט, המנהל הצעיר והמרגיז שעשה קיצורי דרך לא אתיים כדי להגיע להצלחה מקצועית. תופסת אותו עסקה מפוקפקת והוא מקבל הזדמנות לנקות את שמו בחברה. כל מה שהוא צריך לעשות זה להשיב בחזרה לניו יורק את מנכ"ל החברה שלו מ"מרכז בריאות" מסתורי, במקום מרוחק באלפים השוויצרים, לצורך סיוע בעסקה חשובה. זו נהפכת להיות משימה קשה מהצפוי - אף אחד לא עוזב את הטירה על הגבעה.

קשה להתעלם מהטיפולים הנהדרים והמיוחדים של הספא לעשירים, אבל אז הוא מתחיל להבחין בתופעות מוזרות וחושד כי הספא אינו כפי שהוא נראה. כשהוא מחליט לחקור זאת ומגלה סודות מחרידים, שפיותו עומדת למבחן, לוקהרט מוצא את עצמו מאובחן באותה מחלה מסתורית שמחזיקה את כל האורחים המשתוקקים לתרופה.

[*]

בשלב מוקדם, נאמר לנו שהכפריים אינם מסתדרים עם "האנשים על הגבעה", מה שמעלה את המתח ואת התחושה שבכל רגע האספסוף הזועם עומד להסתער על הטירה של פרנקנשטיין ואכן, ד"ר וולמר מתעסק בניסויים דומים שמנוגדים לטבע. לגימה מכוס מים במהלך הצפייה נעשית מלאכה לא פשוטה, כשעשירים משקיעים את כספם כדי לקבל מים, שיש להם לכאורה השפעה של מעיין נעורים, אך בפועל הם שותים מים מזוהמים. כמו כן, זה דורש קצת חוצפה להתחיל סיפור בחדר ישיבות סטרילי ולהמשיך אותו במרתף של גופות ודם. נעשה שימוש נבון בצלילים, לוקהרט מוצא את עצמו נכנס לעומקו המסתורי של המבנה, כשהוא מוקף בלחישות וחריקות שמתוזמנות נכון ומעלות את קצב הלב. המיקום הוא ללא ספק הכוכב כאן, עם טירה שמוקפת בנוף המרהיב של הרי האלפים. גם הצילום של המבנה הסגור מרשים מבחינה טכנית, העיצוב של כל החללים הוא מדויק. עם זאת, ישנם צילומים מזעזעים כמו וסת מוגזמת, קלוז אפ על טיפול שיניים חריג ודימויים נוספים שהרגישו מאוד מיותרים.

קשה מאוד להתחייב לכל מערכת לוגית במהלך הצפייה. ישנו טשטוש מכוון של מושג הזמן באמצעות פלאשבקים מוזרים אל תיבת נגינה עם בלרינה, שלוקהרט קיבל מאמו במהלך ימיה האחרונים. כמו כן מופיעים פרטים סוריאליסטיים שמעוותים ומגבילים את תחושת המציאות של המקום, כמו צלופחים שמגיעים לכל פינה ולא תמיד ברור בכל רגע אם לוקהרט מדמיין אותם, או שהם אכן נמצאים שם. ישנה התלבטות מתמשכת האם הפרנויה של הגיבור תתברר כמוצדקת או שהוא פשוט נעשה משוגע בעצמו.

ג'ייסון אייזקס נהדר בתור ד"ר וולמר המאיים ומיה גות' משחקת באופן אמין את "המקרה המיוחד" שלו. אולם כל הסגנון של הדמויות לא מספיק כדי להדביק את הסיפור, שמעדיף לשים דגש על אווירה, על פני עקביות. העלילה לא ממוקדת וגם לא מספקת שורה תחתונה ברורה, מעין פאזל עם חלקים שלא מתחברים. יש כאן ניסיון להסתפק בחיות מתות ושחייה צורנית של צלופחים כמרכיבים עיקריים שלא מצליחים לחפות על מה שאין. למעט סצנות מעטות שמעוררות עניין, "הטיפול" שאנחנו עוברים בצפייה הוא ארוך שלא בצדק ומייגע. הרעיון טוב ומעניין, אך ההוצאה הכוללת לפועל מרושלת.

הסרט "תרופה לשלמות" שודר אתמול (שלישי) בבכורה בלעדית ב-yes3 ומשודר ב-yesVOD