מנהג מונית עד ספרות זולה: הזוכים הגדולים בפסטיבל קאן

אפוקליפסה עכשיו

האפוס של פרנסיס פורד קופולה על מלחמת וייטנאם, בהשראת הספר "לב המאפליה" של ג 'וזף קונרד נחשב כיום כאחד הסרטים הטובים ביותר שנעשו אי פעם ולסרט שחושף את זוועות המלחמה ואת מעלליה לנפש האנושית בצורה החדה ביותר. לקראת הבכורה שלו בקאן, "אפוקליפסה עכשיו" היה שנוי במחלוקת. הסיפורים על הבמאי והצוות שלו שמשתגעים בג'ונגל נתנו את הרושם שהסרט יהיה הכישלון הגדול של קופולה. אך לאחר הבכורה התברר שזו הצלחה ענקית, שהנציחה את מורשתו של קופולה כאחד הבמאים האמריקאים הגדולים בכל הזמנים.

הסרט מתאר מפגש בין שני קצינים בפיקוד המבצעים המיוחדים של צבא ארצות הברית. האחד, קפטן בנג'מין וילארד, בגילומו של מרטין שין, נשלח אל הג'ונגלים שעל גבול וייטנאם וקמבודיה כדי להרוג את האחר, קולונל וולטר אי. קורץ, בגילומו של מרלון ברנדו בגדול תפקידיו , קצין מורד שהקים צבא פרטי. מבקר הקולנוע רוג'ר אברט כתב עליו: "'אפוקליפסה עכשיו' הוא סרט וייטנאם הטוב ביותר, אחד הסרטים הגדולים ביותר בכלל, בגלל שהוא הולך מעבר לאחרים, למקומות החשוכים של הנשמה. הוא אינו על המלחמה כמו על הדרך שבה חושפת המלחמה את האמיתות שהיינו שמחים להשאיר נסתרות".

ברטון פינק (1991)

דרמת מתח בבימויים של האחים כהן העוסקת בשנותיה הראשונות של תעשיית הסרטים של הוליווד ומביאה הרבה ביקורת על תקופה בה לתסריטאים לא הייתה יכולת להביע את עמדתם ועלילת הסרט התבססה יותר על שיקולים מסחריים מאמנותיים. העלילה מספרת את סיפורו של מחזאי מבטיח אך מתוסכל בני יורק (ג'ון טורטורו) אשר נמצא במחסום יצירתי לאחר שכתב מחזה מצליח, ומגיע לחופשת כתיבה במלון במטרה לכתוב תסריט לסרט שהוזמן ממנו. במלון הוא פוגש את שכנו מהחדר הסמוך (ג'ון גודמן) ואישה מסתורית, שמזכירה את דמות הפאם פאטאל המפתה מסרטי הפילם נואר עמה הוא מנהל רומן קצר, עד שבוקר אחד הוא מתעורר לצד גופתה ולא זוכר דבר מהאירועים שקרו לילה לפני והעלילה מתחילה להסתבך.

ניתן להבין מדוע הסרט זכה בפרס "דקל הזהב" היוקרתי מכיוון שמדובר באחד הסרטים היותר יצירתיים של האחים. הוא מושפע מסגנון הפילם נואר ומצליח להעביר דרך צילומים קונטרסטיים ועריכה קצבית את עולמה הרגשי המבולבל של הדמות הראשית שמצבה הנפשי הולך ומתדרדר בהדרגה עקב לחצי ההפקה והמחסום היצירתי בו היא נתונה. מציאות כאוטית אשר מתעתעת בצופה ששואל את עצמו לאורך כל הסרט האם הדברים מתרחשים באמת או הם פרי דמיונה הפורה של הדמות, שאלה שלא מקבלת תשובה חד משמעית במהלך התפתחות העלילה אשר מתנדנדת בין מציאות לחלום.

יצרים

הסרט "יצרים" של הבמאי האיטלקי הנודע מיכאלנג'לו אנטוניוני נחשב לשיא היצירה שלו כאחד מסרטיו המוכרים והמצליחים ביותר, אשר מהווה אבן דרך בקולנוע המודרניסטי. הסרט עוסק בצלם בשם תומאס, אשר מגלה כי ייתכן וללא ידיעתו תיעד במצלמתו רצח אשר התרחש בפארק. תומאס מנסה במהלך הסרט לפענח את תעלומת הרצח ולנסות להכניס סדר והיגיון בצילומים שצילם לכדי תמונה קוהרנטית של אשר אירע. אנטוניוני משתמש בסרט זה בנרטיב קלאסי לכאורה של תעלומת רצח על מנת לטוות נרטיב פילוסופי העוסקת בחיפוש אחר האחיזה במציאות והאמנות ככלי אלטרנטיבי למציאות הנתפסת לעין.

גם ב"יצרים" מתבטא הנרטיב של שימוש בעלילת מתח לעיסוק בנושאי הניכור, היחס בין מציאות לאמנות ונתינת משמעות למציאות בה הגיבור חי. לאורך הסרט תומאס מאבד כל ראיה המוכיחה את הרצח שתיעד. התשלילים של התמונות נעלמים מביתו, אמיתות זיכרון הגופה אותה חיפש בפארק מוטל ספק על ידו ולבסוף הוא מבין כי כלל אין חשיבות לשאלה האם התבצע הרצח במציאות, אלא העובדה כי מה שאתה מגדיר כמציאות הוא המציאות.

ספרות זולה (1994)

סרטו הגדול ביותר של קוונטין טרנטינו ומהסרטים המשפיעים והאהובים בתולדות הקולנוע. העלילה מספרת על אירועים אשר עוברים על חברי ארגון פשע בלוס אנג'לס ומתחלקת לחמישה סיפורים מרכזיים שמשתלבים זה בזו ומסופרים באופן לא לינארי כך שבמהלך כל הסרט הצופה מנסה להבין את רצף האירועים והקשר ביניהם.

זה בין הסרטים הראשונים שהעזו לשבור את מבנה התסריט הקלאסי שמתפתח באופן כרונולוגי, סגנון שליווה את טרנטינו גם בסרטו "כלבי אשמורת" מ-92' אשר מציג שוד שמסתבך מנקודות המבט השונות של כל אחת מהדמויות אשר מעורבות. מלבד היצירתיות והתעוזה של שבירת המבנה הקלאסי, קיימים בסרט גם דיאלוגים שנונים ומעניינים, פסקול משובח שהביא להיטים רבים וסצינות בלתי נשכחות שבין הזכורות שבהן סצינת הריקוד המפתה של מיה וואלאס (אומה ת'ורמן) בסלון לצלילי השיר "Son of a preacher man" וסצינת החזרה לחיים לאחר שכמעט ומתה כתוצאה ממנת יתר של קוקאין.

אלפנט (2003)

סרטו של הבמאי גאס ואן סנט אשר עוקב אחר אירועי ירי המתרחשים במהלך יממה אחת בבית ספר תיכון באורגון. גם במקרה זה מדובר בעלילה לא ליניארית אשר מציגה את האירועים מנקודות המבט השונות של כל אחד מהמשתתפים באירוע: התלמידים, המורים, ההורים והנערים אשר ביצעו את הרצח. העלילה מושפעת מאירועי הטבח שאירע בתיכון קולומביין בשנת 99' ומנסה לחקור יחד עם הצופה את הסיבות שהובילו לרצח כשהשאלה הגדולה המהדהדת לכל אורכו היא – האם הכתובת הייתה על הקיר והאירועים יכלו להימנע?

זה סרט אמנותי אשר באמצעים מינימליסטיים ותקציב דל מצליח להעביר דרך סצינות פשוטות מחיי היומיום בתיכון רגש מאוד חזק, הזדהות עם עולמן הפנימי של הדמויות וחרדה לגורלן. ישנו שימוש רב בשוטים ארוכים ותנועות מצלמה איטיות שמותחות את תחושת הזמן וגורמות לתחושה של צפייה בתיעוד אירועים בזמן אמת. מה שמוסיף לכך הוא השימוש העיקרי בשחקנים לא מקצועיים בגיל תיכון שתורמים לתחושה הריאליסטית שלו. במהלך צאת הסרט לאקרנים הוא עורר מחלוקת רבה מכיוון שהיה בין הראשונים לעסוק בנושא הרגיש של אותו טבח נוראי והעז להציב שאלות נוקבות לגבי אחריות הממשל והקלות בה ניתן להשיג רישיון לאחזקת נשק בארה"ב.

נהג מונית (1976)

דרמת הפשע הקלאסית של מרטין סקורסזה נחשבת לאחד הסרטים החשובים אי פעם. העלילה מספרת על טרוויס ביקל (רוברט דה נירו בתפקיד בלתי נשכח), יוצא מלחמת וייטנאם, שמתואר כאדם בודד שחי בניו יורק של שנות ה-70, שנים בהן היו הרבה פשע, זנות וסמים בעיר. טרוויס פוגש בנערת ליווי צעירה כבת 12 (ג'ודי פוסטר) ובין השניים נוצר קשר מיוחד כשהוא מנסה לגונן עליה ונותן לה מקום מסתור מהסרסור ממנו ברחה.

הסגנון הוויזואלי של הסרט כולל תאורה דלה ורוב הסצינות מתרחשות בלילה, מה שמכניס לאווירה האפלה והמותחת של הסרט שבא להראות את חיי הלילה המפוקפקים של העיר. דה נירו ופוסטר מביאים נוכחות כובשת על המסך ומצליחים לעורר הזדהות רבה עם הדמויות השנויות במחלוקת, גם כאשר הם נלחמים בפשע בעיר באמצעים אלימים.

אחת הסצנות הבלתי נשכחות מהסרט היא הסצינה בה טרוויס עומד מול המראה ובודק אקדחים בזמן שהוא מתכנן התנקשות במועמד לנשיאות. למרות שכביכול מדובר ברגע דרמטי במיוחד הסצינה דווקא משעשעת ומצליחה להעביר הרבה אמפתיה לדמותו האלימה של דה נירו בין השאר בגלל המונולוג שלו מול המראה שהביא את הציטוט: Are You talking to me?"", שהאגדה מספרת שהוא בכלל אלתור של השחקן.

הפסנתרן (2002)

דרמה בבימויו של רומן פולנסקי, אשר זיכתה אותו בפרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר. הסרט מספר על ולדיסלב שפילמן (אדריאן ברודי בתפקיד שזיכה אותו באוסקר), פסנתרן מצליח וניצול שואה ועל חייו ומלחמת ההישרדות שעבר בפולין הכבושה בזמן המלחמה. התסריט נכתב בהתבסס על ספר הביוגרפיה של שפילמן, אך גם על חוויותיו האישיות של פולנסקי כניצול שואה שאיבד את אמו במחנה ההשמדה באושוויץ. הסרט מלווה את דמותו של שפילמן במשך תחנות בחייו מרגע הכיבוש דרך מרד גטו ורשה ועד לסיום המלחמה.