קאן, היום ה-7: שחור בקו קלאס קלאן וגנבי החנויות

חצי פסטיבל כבר מאחורינו, ועוד שפע של קולנוע איכותי בהמשך. השכמתי קום וצפיתי בבית הקולנוע שליד מלון "מריוט" בסרט ״קנה לי אקדח״ של הבמאי המקסיקני הרננדו קורדון, המוקרן במסגרת ״השבועיים של הבמאים״, מסגרת שנחשבת נועזת ושדרכה התגלו כישרונות רבים לאורך השנים בקאן. לפני הסרט מופיעה שקופית הקוראת לשחרורו של הבמאי האוקראיני אולג סנצוב, הכלוא ברוסיה בגין האשמות בעיסוק בטרור ושטובי אנשי הקולנוע בעולם פועלים לשחררו מזה מספר שנים.

הוסיפו לכך את העובדה שהבמאי האיראני ג׳אפר פנאהי, שסרטו ״שלוש פנים״ מוקרן בפסטיבל, כלוא במעצר בית באיראן ושהבמאי הרוסי קיריל סרברניקוב ("קיץ") גם הוא במעצר, וקבלו פסטיבל שלא יכול להיות מנותק מפוליטיקה. הסרט "קנה לי אקדח" עוסק במקסיקו עתידנית בעולם אלים שבו שולטות הכנופיות ונשים הן מצרך נדיר. זמר ובתו מנסים לשרוד באווירת "מקס הזועם" נוסח מקסיקו. סרט לא לגמרי אפוי, אבל מרתק ומפחיד בדרכו הבלתי מתפשרת.

[*]

(צוות הסרט המקסיקני "קנה לי אקדח")

משם מיהרתי לעוד הקרנה באולם החביב עליי ״אולם השישים״, שהוא בעצם מבנה שהוקם באופן זמני לכבוד שישים שנה לפסטיבל והושאר במקומו. צפיתי בסרט החדש של הבמאי-שחקן גי ללוש ״האמבט הגדול״ על קבוצה של לוזרים שמתאחדים בקבוצה של שחייה צורנית ומגשימים את עצמם. הסרט בכיכוב גדולי המסך הצרפתי בימינו, בהם גיום קאנה ומתיו אמלריק, מתחיל לאט ונדמה כקומדיה שטחית, אבל אז הוא ממריא עד לסיום הסופר מרגש שמצא אותי בוכה בלי בושה. מחר אני מראיין את הצוות ואני כבר לא יכול לחכות.

הסרט הבא בו צפיתי בקולנוע של השישים הוא סרטו החדש והמצופה של הירוקאזו קורה אדה, הבמאי היפני שהצליח להפוך לחביב הקהל הישראלי בשנים האחרונות כשהחל לעסוק בנושא התא המשפחתי היפני. הסרט״ גנבי החנויות״ עוסק בתא משפחתי לא שגרתי, שבו גרים זוג הורים עם ילדיהם ועם הסבתא בחור נידח ומתפרנסים גם מגניבות מחנויות. זהו סרט הרבה פחות קומוניקטיבי ויותר איטי מסרטיו הקודמים של הבמאי היפני המוכשר, אולם מי שיתאזר בסבלנות יזכה לכמה רגעי הארה קולנועית, בעיקר לקראת סופו המפתיע של הסרט ובמיוחד בשוט הסיום שהשאיר אותי המום לחלוטין. אני מקווה שגם סרט זה יזכה להפצה אצלנו.

נפגשתי לארוחת ערב קלילה במסעדה סינית עם ידידי האיטלקי והבלתי נלאה ריקרדו שם נתקלנו במקרה בבמאי הסיני הנפלא ז'יה ז'אנג קה, שאת סרטו "אפר הוא הלבן הטהור ביותר״ פספסתי לצערי בפסטיבל. הבמאי, מחויך ומבויש משהו, סיפר על איך הוא נהנה בקאן והדגיש את עליית כוחו של הקולנוע האסייתי בפסטיבל.

בחזרה לבניין "הפלייס" ולסרט הרביעי שלי להיום – ״שחור בקו קלאס קלאן״, סרטו המצופה של אחד מהבמאים האהובים עליי - ספייק לי, שבשטיח האדום ענד שני אגרופנים עם המילים אהבה ושנאה על כל אחד מהם, ואני נזכרתי בדמות הנהדרת שגילם ביל נאן ז״ל ב״עשה את הדבר הנכון״. הסרט המתרחש בשנות השישים ועוסק בשוטר אפרו-אמריקאי שמנסה להסתנן לשורות הקו קלוקס קלאן. זהו סרט אדיר וחשוב שנפתח בתמונה מתוך ״חלף עם הרוח״ ומקנח בקטעים מתוך הסרט האולטרה ימני ״הולדתה של אומה״ של גריפית מלפני קרוב למאה שנה, סרט שנחשב כגורם המרכזי לעליית הקלאן באמריקה.

לי מוכיח שוב את יכולותיו בסרט שאין אנטי טראמפ ממנו והוא מסיים בקטעים טלוויזיוניים מהעת האחרונה שמראים עד כמה אמריקה של היום היא עדיין גזענית ושונאת מיעוטים. סרט שהותיר אותי מרוקן ועם חיוך גדול על הפנים. אחת וחצי בלילה בקאן ומזג האוויר סוף סוף השתפר. נתראה מחר.

למתחם הפסטיבל באתר: לחצו כאן