Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: פסטיבל הקולנוע בירושלים

מחר, חמישי ה- 8 ביולי, ייפתח פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בירושלים בפעם ה- 21. השנה נראה כי המבחר הוא מגוון ועשיר יותר. הרבה מאוד תוצרת מקומית (לא פחות מ-14 פיצ'רים), לארס פון טריר בחשיפה עצמית, ואפילו סרט מדע בדיוני ראשון שנעשה בהודו. אלון רוזנבלום מביא לכם המלצות לעשרת ימי הפסטיבל.

קולנוע דוקומנטרי:

התאגיד
בימוי: מארק אכבר, ג´ניפר אבוט
סרט מעורר חלחלה ומחשבה. גישה מדעית קפדנית, עריכה דינמית המשלבת באפקטיביות קטעי ארכיון נושנים עם אלמנטים גרפיים עם ראשים מדברים ( למעלה מארבעים, ובהם גם מייקל מור, נועם חומסקי, מילטון פרידמן, נעמי קליין ומומחים נוספים), גם מקומו של ההומור אינו נפקד — אלה האמצעים המשמשים את סרטם המונומנטלי האינטליגנטי העשיר והחשוב של מארק אכבר וג´ניפר אבוט.

"התאגיד הוא מפלצת שכל מעייניה בעשיית רווחים ולא חשוב על חשבון מי", "מדובר במכונה יעילה ומשומנת היטב הפועלת כמו כוורת דבורים", "דמיינו לווייתן המסוגל לבלוע אתכם בהרף", "יצורים שהתמחותם בנצלנות (ע"ע עלות עבודה של פועל ייצור מול מחיר המוצר על המדף)", "כמו שהמפלצת השתלטה על דר´ פרנקנשטיין, כך התאגיד על כולנו". התאגידים נולדו בעידן התעשייתי ובראשיתם היו גופים צנועים ומוגבלים. בעקבות התיקון ה-14 לחוקה שבא למנוע את גזל רכוש העבדים ששוחררו בעקבות מלחמת האזרחים, הצליחו פרקליטי התאגידים — ולתאגידים היו כנראה תמיד פרקליטים ממולחים — ובאמצעות לוליינות משפטית הקנו להם מעמד של בני אדם (ר"ל זכויות של אדם שלא חלה עליו שום אחריות מוסרית). עם תובנה זו באה הקושיה: מדוע שלא נבחן את התאגידים עפ"י אמות מידה פסיכולוגיות, שהרי לעתים תדירות הם נוהגים כפסיכופטים אחוזי אמוק. ובהמשך כמעט ישיר: דין ראשי התאגידים צריך להיות כשל רודנים והפרטה — תרופת קסם פופולרית גם במקומותינו — פירושה מתן גופים ציבוריים בידיים רודניות.

מחתרת החזאים –
סרט תיעודי מרתק, שגם קטף השנה מועמדות לאוסקר, על אותה סיעת מחאה סטודנטיאלית של שמאל מיליטנטי שפעלה בתקופת מלחמת וייטנאם באמצעים אלימים לערעור יסודותיו של המשטר האימפריאליסטי האמריקאי. סרטם של סם גרין וביל סיגל כולל ראיונות עם פעילים מרכזיים בקבוצה, שנטלה את שמה משיר של בוב דילן, ומשרטט דיוקן נוקב של אומה שיצאה מדעתה. חברי הארגון מוצגים בדיעבד כצעירים לבנים מפונקים האוחזים במשנה פוליטית ילדותית למדי, ומבטו של הסרט ברגע ההיסטורי הסוער ההוא רווי כאב רומנטי על מותה של תקופה, של תמימות, ומעלה תהיות על גבולות האידיאליזם. בה בעת הוא משכיל להיוותר רלוונטי גם כיום, לפחות ככל שהדברים אמורים בדיכוי-טרור הגלובלי שמשליטה אמריקה הלבנה.

חמש מכשלות –
סרט-משחק שבו הבמאי לארס פון טרייר מזמין את מורו לשעבר, הדוקומנטריסט יורגן לת, לביים מחדש סרט ניסיוני מוקדם שלו בן 12 דקות, "האדם המושלם" שמו, תוך הצמדות לסדרה של כללים נוקשים שנכפים עליו מצד מעריצו הנודניק (למשל, פעם אחת להסריט בקובה ולהגביל עצמו לרצפי צילום בני חצי שניה, ופעם אחרת לצלם במקום האומלל ביותר עלי אדמות, ושהוא, לת, יופיע בתפקיד הראשי). יותר הגיג תיאורטי מצולם שעניינו ההיבט הקפריזי שבעשיית אמנות, כמו גם ניסיון להגדיר מחדש את מהותו של הבמאיוויסקי
במאים: פבלו סטול, חואן פבלו רבייה
מדי בוקר בשעה 30:7 פוגש חאקובו קולר את מרתה, מנהלת העבודה במפעל הגרביים השייך למשפחתו. ככה כבר עשרים שנה. הם מחליפים ברכות ופונים לשגרת יומם המורכבת מאוסף פעולות קבועות. שום דבר חדש אין בחייהם עד שיום אחד יש לחאקובו משהו חשוב לומר למרתה. מסתבר כי אחיו הצעיר, הרמן, מתכוון להגיע למונטבידאו לטקס הקמת המצבה על קבר אמם שהלכה לעולמה לפני שנה. משום מה, לחאקובו חשוב להוכיח לאחיו כי יש לו משהו בחיים וממרתה הוא מבקש להתחזות לאשתו. נקודת המפנה מציתה פתיל שעתיד לשנות את חייהם. תחילה עליהם ללמוד איך לאלתר תשובות הגיוניות לחקירות של הרמן אודות חיי הנישואין. אח"כ, כשהוא מחליט שעל שלושתם לצאת לחופשה במלון, הולכים העניינים ומסתבכים. פתאום מתברר כי בתוך האיש הכבוי והאשה האפרורית פועם משהו שכלל לא ידעו על קיומו.

בחמש אחה"צ –
סרטה של סמירה מחמלבף ("הלוח") הוקרן לראשונה בפסטיבל קאן אשתקד והוכתר כאכזבה. עדיין, מעניין יהיה להציץ בסרט שמספר על צעירה אפגאנית אנאלפביתית, בימים שאחרי קריסת שלטון הטליבן והכיבוש האמריקאי, החולמת להיות הנשיאה הראשונה של ארצה.

מצאתי... מישהו
במאי: ראקש רושאן
סרט המדע הבדיוני הראשון שהופק בהודו.
מדען הודי מצליח ליצור קשר מוסיקלי עם עולמות אחרים. ´מצאתי... מישהו´ הוא סרט המד"ב הראשון מתוצרת בוליווד — גדולי הכוכבים, תקציב ענק, צוות אפקטים מיוחדים מאוסטרליה, וכו´. יכול להיות שהעלילה הנ"ל נשמעת לכם שפילברגית אבל איך שלא תסתכלו על זה מדובר ביצירה שתסחוף גם את הציניקנים שבכם. אולי זה השילוב המקסים בין סיפור קל להזדהות עם שחקנים שיעשו לכם את זה, אולי אלו השירים והריקודים הקוטעים בחינניות את הרצף הסיפורי, אולי איכויות ההפקה הגבוהות עפ"י כל קנה מידה. כך או אחרת, זהו בדיוק הסרט שבאמצעותו תוכלו להבין מהי בוליווד, מנין היא שואבת את כוחה ואיך היא מצליחה לסחוף מיליונים כה רבים.

מכורים למשחק
במאי: אנדרס פייל
שטפאני, קארינה, קונסטנצה ופרודרומוס משתוקקים להיות שחקנים. אנו פוגשים אותם בשלב האודישנים ללימודי המשחק לצד עוד מאה גברים ונשים השואפים להתקבל לאקדמיה היוקרתית ע"ש ארנסט בוש. הליך הקבלה לביה"ס אורך חודשים ארוכים ומניע אותם במסע מורט עצבים בין תקווה ליאוש.

מהי התשוקה הגורמת לאנשים צעירים לחלום על תהילת עולם כשחקנים? אנדרס פייל שהגיע לפסטיבל ירושלים 94´ עם ´בָּלָגָן´, מנסה לפצח את החידה. החלק המרתק בסירטו החדש הוא משך המעקב ואופיו — הוא מצטרף אליהם ב-97´ ומלווה את ארבעת הנ"ל לאורך שנות הלימודים ועד ניצני הקריירה. שבע שנים, תודו, אינן עניין של מה בכך בעולמנו קצר הסבלנות אבל זה בדיוק מה שמעניק ל´מכורים למשחק´ את אופיו ה"עלילתי".

קישון
במאי: אורי ענבר
אפרים קישון בן .80 הדלק הנוזלי שבמנועיו לא מראה סימנים של כלייה. תחושת הקיפוח, הצורך בהכרה, ומעל לכל — הצורך בשליטה מוחלטת בכל מרכיב בחייו, כל אלה מזינים את טיל השיוט, המסורק בקפידה לאחור, במסלול לכיבוש עוד יעד ועוד אחד. לא שותה, לא מעשן, אבל חמוש באהבה )כן, אהבה( חדשה — דר´ ליסה ויטשלאק, קישון ממשיך במרוץ. הבמאי אורי ענבר התרוצץ בעקבותיו של ´האיש בלי-הרף´ בין שלוש תחנות חייו: בגרמניה — בעיקר ביריד הספרים ומסעות החתימה למעריצים, באפנצל — עיירה קטנה בשוויץ, שבה בילה קישון את מרבית החלק השני של חייו, ובישראל. הסרט משרטט פרופיל עכשווי של קישון, סופר, תסריטאי, בימאי, ומנסה לשרוט את חומת המגן שבנה סביבו, ניצול מחנות הכפייה, העלם פרנץ קישהונט.

שלום לפונדק הדרקון
במאי: צאי מינג-ליאנג
טייפה, ערב גשום במיוחד. ערב סגירת שעריו של בית קולנוע ישן, עולה על מסכו אקשיונר קלאסי ישן בשם ´פונדק הדרקון´ (נוצר ב-66´ ע"י הבמאי קינג הו). כמפלט מפגעי מזג האויר נקלע לכאן בחור יפני בודד ובאמצעותו נפגוש את האוכלוסייה המקומית: קופאית הצולעת בין מסדרונות אינסופיים במסגרת חיבוטי אהבתה למקרין, מתי מעט הצופים (ובהם קשיש שגילם את הלוחם הצעיר שעל המסך), זכרים גלמודים שבאו למצוא את בני מינם, וגו´. ´שלום לפונדק הדרקון´ הוא, יותר מכל דבר אחר, קינה על מותה של תרבות הקולנוע כמו שהכרנוהַּ פעם: אולמות גדולים, קהל עצום ורב והזדהות כנה של הצופה עם הסיפור והגיבורים.

אנימציה

הכלב, הגנרל והציפורים
במאי :פראנסיס נילסן
פאתי מוסקבה, חורף .1812 כדי להציל את ארצו מכיבושי נפוליאון, ממציא גנרל רוסי טריק אכזרי: הוא משלח יונים בוערות אל עבר האוייב המחופר, העיר מתחילה לעלות בלהבות והצרים נאלצים לסגת בבהלה מהאדמה הכבושה. חולפות להן למעלה מעשרים שנה ועכשיו איש הצבא הוא פנסיונר קשיש, אלמן החי בסן פטרסבורג.

טונינו גוארה, מי שחתום על התסריט של ´הכלב, הגנרל והציפורים´, הוא אחד הכותבים החשובים של הקולנוע ובין היוצרים שביימו את תסריטיו ניתן למנות את דה סיקה, פליני, רוזי, מוניצ´לי, האחים טביאני, אנטוניוני, טארקובסקי, אנגלופולוס ועוד. כמפיק וכבמאי, פראנסיס נילסן אחראי על שורה ארוכה של סדרות אנימציה טלויזיוניות. אנדראה גוארה, בנו של טונינו, כתב את המוסיקה ויחד הם מעלים אגדה לירית קסומה תמה ומעוצבת היטב, הכוללת גם קריצה אל הכיוון השאגאלי.