המלצות DVD לסוף השבוע

טמיר כהן, מבקר הדי.וי.די של אתר סרט, עמל קשות השבוע וראה הרבה מאוד סרטים, מכל הסרטים שנפלו בחיקו השבוע הוא בחר את שלושת הסרטים הטובים ביותר. אנו מגדירים השבוע את הפינה שלו '13 דרכים לשפר זיכרון של דג זהב באמריקה'.

שלוש עשרה

הסיפור עוקב אחר השינוי המתרחש בטרייסי (אוואן רייצ'ל ווד), המתחילה כתלמידה מבטיחה עם פוני בשיער, שעדיין משחקת עם בובותיה. אבל כשטרייסי נכנסת אל תוך העולם המלחיץ והתחרותי של התיכון, היא מגלה את הכוח וההילה מסביב לאיבי זאמורה (ניקי ריד, שגם השתתפה בכתיבת התסריט), שכונתה "הבחורה הכי חמה של התיכון". הכי פופולרית, בעלת יופי של דוגמנית והתנהגות סנובית, איבי מייצגת כל מה שטרייסי רוצה פתאום להיות, וחייבת להיות. הסרט עוקב מה עושה לחץ זה, לילדה טובה כמו טרייסי, כיצד הוא מדרדר אותה וכיצד זה משפיע על הסובבים אותה.

נעשו כבר לא מעט סרטים בסגנון הזה. סרטים המנסים להראות את עולמם של בני הנוער בצורה ישירה ואמיתית. הסרט הזה לדעתי, הוא מהטובים ביותר שנעשו בסגנון זה. העובדה שהבמאית כתבה את התסריט ביחד עם גיבורת הסרט ניקי ריד, העובדה שזה מבוסס על עובדות אמיתיות והעובדה החשובה ביותר, שניקי ריד עצמה משחקת בסיפור על חייה, מוסיפים נופך מציאותי חזק. הסרט מציג בצורה ישירה, כואבת, פרובוקטיבית לעיתים, את חייהן של שתי נערות בנות 13, אשר לחצי החברה והקשיים המשפחתיים מעצבים את התנהגותן ואת תגובותיהן לסובב אותן. הלחץ להיות רזה, להיות יפה, להתלבש סקסי ולהיות מקובלת חברתית, מניעים את הנוער בימינו. בעוד איבי (ניקי ריד) באה מבית הרוס, לובשת בגדים המדגישים את מיניותה, מסתובבת עם המון בנים בסיטואציות מיניות ועושה פירסינג במספר מקומות בגוף, טרייסי, חיה עם משפחה מסודרת יחסית (למרות שהוריה גרושים) ומתחילה את הסרט עם קוקיות לראשה ובובות בחדרה. הסרט עוקב אחרי קשיי החיים של הנערות ובעיקר אחרי תהליך ההתדרדרות של טרייסי בניסיונה להיות מקובלת כמו איבי. הסרט בוטה מאוד ואף קשה לעיתים לצפייה. הוא כולל סצינות מיניות, ניקובי גוף, חיתוכים עצמיים, קללות, סמים, אלימות, אנורקסיה, שכרות ועוד. הסרט מצולם בצורה תזזיתית ובויזואליה בלתי מהוקצעת בכוונה, על מנת להוסיף למציאות הקשה ולהעביר בצורה אמיתית כל כך את חיי היום יום של הנערות. העובדה שמדובר בסיפור אמיתי, רק מחזקת את התחושות הקשות שנובעות מהסרט, אך גם את החשיבות של הצפייה בו. מסמך קשה המציג את קשיי ההתבגרות בחברה מלחיצה, קשיי הגדילה במשפחה מפורקת ולא פחות חשוב, את קשיי ההתמודדות של הורים עם ילדים שמאבדים את הכיוון. משחק נפלא של שתי הנערות ושל הולי האנטר כאימה של טרייסי.

לסיכום: סרט חזק וקשה לצפייה, המעביר בצורה אמיתית ונוגעת ללב את המציאות של בני הנוער בימינו ושל הוריהם. סרט חשוב לצפייה מבחינה חברתית, נוגע ללב ומטריד גם יחד. לא לפספס.זיכרון של דג זהב

סרט שבטח חלקכם הגדול, לא שמע עליו ואני רוצה להאיץ בכם לקחת אותו בDVD.. הסרט פתח את פסטיבל הקולנוע האירי 2004 בסינמטק תל-אביב, הסרט גם זכה בפרס הקהל בפסטיבל "אווט פסט 2003 " והשחקנית פלורה מונטגומרי זכתה עבור משחקה בסרט, בפרס "תגלית השנה" בפסטיבל ברלין 2003.

זיכרון של דג זהב הוא מבט חם ואחר על הסכנות וההנאות שבהתאהבות בדבלין של היום. כשקלרה רואה את החבר שלה טום, מנשק את הסטודנטית שלו איזולד, מתחילה שרשרת של רומנים וכאבי לב. הסרט עוקב אחרי ההתאהבויות, הרומנים והאכזבות של הדמויות הרבות, הנקשרות אחת בשנייה. סטרייטים, הומואים, לסביות, כאלה שמתלבטים ומנסים, לא משנה מה העדפתם המינית של הגיבורים, כולם מנסים להבהיר לעצמם מה היא מערכת היחסים האידיאלית. יש כאלה המעדיפים נישואין, אחרים רומנים מזדמנים וקצרי טווח, אבל כולם מסכימים שאינך יכול לחיות ללא אהבה. והכל על רקע הנוף האורבני של דבלין היפה ועם פסקול המשלב בוסה נובה, רוק ומוסיקה אירית. להתאהב, לצאת מסיפור אהבה ולעשות את אותן שגיאות כל הזמן. כולנו אומרים שאנחנו לומדים ויוצאים מחוזקים כששוברים את ליבנו, אך כמה מאתנו אכן משתנים.

שמו של הסרט והנושא שלו, סובבים סביב הטענה כי לדג זהב יש זיכרון של שלוש שניות וכי בני האדם בכל הנוגע לאהבה, יש להם זיכרון של דג זהב והם אינם זוכרים את פצעי אהבותיהם הקודמות. יותר יהיה נכון לומר, שהסרט מתעמת עם הטענה ובודק אותה על חבורה של אנשים שנקשרים זה בזה בחבלי אהבה מכל הסוגים, כולל יחסים הומוסקסואלים ולסביים. הסרט הוא קומדיה רומנטית מודרנית ושנונה, שכאמור מלווה בפסקול מדהים ורומנטי. בהתחלה קצת קשה לעקוב אחרי הדמויות הרבות, שמשתתפות במשחקי האהבה, אך לאחר שמכירים אותן, הסרט סוחף, משעשע ומרגש. הקומדיות הרומנטיות בשנים האחרונות, הנן מאוד תבניתיות ובדרך כלל נראות דומות האחת לשניה, לא כך הסרט הזה. בהחלט מרענן לראות, שאפשר לקחת את הקומדיה הרומנטית לכיוונים שונים כל כך, שונים לטובה לדעתי. לסיכום, סרט מיוחד, מקורי, שנון, קצבי ומשעשע, מהסוג שלא רואים כל יום. סרט מקורי וצעיר שעוסק באהבה בעידן המודרני ומחמם את הלב.

באמריקה

סרט מיוחד במינו המבוסס על סיפור אמיתי, סיפור חייו של הבמאי האירי הנודע ג'ים שרידן ("בשם האב", "כף רגלי השמאלית"). הסרט הוא יצירה משפחתית. בעוד ג'ים שרידן ביים, את התסריט הוא כתב יחד עם שתי בנותיו נעמי וקירסטן, מה שמבטיח יצירה רגישה, אמיתית ונאמנה למציאות. גם סרטיו הקודמים של שרידן, הצטיינו ביצירת הדרמה ובתחושת המציאות המחוספסת שהם העבירו. הסרט זכה לשלוש מועמדויות לאוסקר: משפחת שרידן על התסריט כמובן, סמנתה מורטון על התפקיד הראשי ודג'ימון הונסו על תפקיד המשנה, אך לא זכה באף פרס.

ג'וני ושרה (פאדי קונסידין וסמנתה מורטון) מהגרים מאירלנד לניו יורק יחד עם שתי בנותיהן הקטנות (האחיות בולג'ר). הם נחושים להשאיר מאחור את הטרגדיה שדחפה אותם לעזוב את הבית, מותו של בנם בן השנתיים ולעשות כמיטב יכולתם כדי לפתוח דף חדש. המשפחה האירית מלאת החיים, מוצאת עצמה בדירה עלובה באחת משכונות העוני של מנהטן, בין סוחרי סמים, שיכורים וטיפוסים מפוקפקים אחרים, ומפשילה שרוולים. ג'וני עובד כנהג מונית, רץ ממבחן במה אחד לשני ובין לבין משפץ את הדירה; שרה מוצאת עבודה בחנות גלידה ומנסה להיכנס שוב להריון; והילדות מחייכות, עוזרות ומקסימות את סביבתן. בין העבודה, השיפוצים, הניסיון לשרוד את הקיץ הניו-יורקי ומציאת חברים חדשים, הם פוגשים אמן מיוסר בשם מתיאו (דג'ימון הונסו) שגר בבניין והופך לידידם הטוב.

סרט שהסיפור שלו פשוט כל כך ועם זאת מעניין ומרגש. הסרט עוקב אחרי קשיי ההתאקלמות של מהגרים חדשים בארה"ב ומציג בצורה מציאותית כל כך, את המונח "החלום האמריקאי", כפי שהוא נראה בחיי היומיום הקשים של המהגרים. זהו כמובן רק חלק מהסרט. החלק העיקרי והחשוב ביותר בסרט, הוא הטרגדיה שעברה המשפחה, אשר איבדה את בנה וההתמודדות השונה של כל אחד מבני המשפחה עם המוות הזה ובעיקר של האב שמתכחש לו. התסריט נפלא, מלא רגישות ומספר סיפור מאלף. אין צורך ביותר מזה בשביל סרט טוב ולא פלא שהתסריט היה מועמד לאוסקר. גדולתו של התסריט היא בעובדה שהוא עוסק בנושא ההתמודדות עם המוות ולמרות שזה קשה בנושא מעין זה, הוא אינו מתדרדר לקלישאות. המשחק המצוין של כל כוכבי הסרט ובעיקר של הילדות המקסימות, שגם מקסימות את כל סביבתן, רק משלים את הסרט הנפלא הזה שמערב הומור עדין בסיפור עצוב. לסיכום, דרמה מעניינת, רגישה וסוחפת. לא לפספס.