ראיון בלעדי עם יוצרי אושפיזין

אחד הסרטים המדוברים של התקופה האחרונה הוא ללא ספק הסרט הישראלי החדש "אושפיזין". מדובר בסרטם של הבמאי גידי דר והשחקן/ תסריטאי שולי רנד. שני היוצרים הייחודים הללו העניקו ראיון ליאיר הוכנר, מבקר הקולנוע של אתר סרט ובו ספרו על החוויות הרבות והמעניינות שעברו בזמן הצילומים.

"האושפיזין" הוא סיפור אנושי, מרגש, כואב ומצחיק כאחד על אמונה העומדת במבחן, כוחם בחירה וגורל בחברות ובאהבה. העלילה מתרחשת בערב חג הסוכות, ומתמקדת בזוג בעלי תשובה, המתגורר באחת השכונות החרדיות של ירושלים. בעבר משה היה עבריין המתחמם במהירות עם נטייה לאלימות. ימים רבים חלפו מאז, החיים לא קלים, משה לא בדיוק תלמיד מצטיין, והפרנסה רק בדוחק. שרשרת של אירועים, שאפשר לראות בה גם נס, מעלה את שמם של הזוג בהגרלה והשניים זוכים בסכום יפה של גמילות חסדים ובו זמנית מתפנה סוכה. אולם אין טוב בלי רע, ולצד כל הניסים מופיעים גם שני "חברי עבר של משה", שזה עתה נמלטו מבית הכלא. האורחים אינם בקיאים במנהגי המקום, והתנהגותם יש בה להטיל איום על כל מה שמשה ומלי בנו סביבם, אבל הרי אין מצוות נכבדת יותר מהבאת "אושפיזין" לסוכה. האומנם?

את התסריט המבוסס על אירוע אמיתי כתב השחקן הראשי של הסרט, שולי רנד. בוגר הסטודיו למשחק של ניסן נתיב, רנד השתתף בהצגות רבות כגון: "קרנבל בוונציה", "דיבוק", "על עכברים ואנשים", "המלט", ואף זכה בפרס שחקן השנה בתיאטרון. רנד גם היה שחקן קולנוע מבוקש שזכה בפרס האקדמיה הישראלית על תפקידו המצמרר בסרטו של אסי דיין - "החיים על פי אגפא". בין סרטיו: "המיועד", "אדי קינג", "ארץ חדשה" ו"מרקו פולו".

לפני תשע שנים רנד חזר בתשובה, עבר לגור בירושלים ומקיים אורח חיים יוצא דופן של קולנוען, שחקן ויוצר חרדי. במשך שנתיים וחצי ניהל את מגמת התיאטרון בבית ספר "מעלה". בשנת 2000 עלתה בכיכובו ההצגה, "ייאר צייט" שהיא ניסיונו הראשון כשחקן לשלב את אמונתו הדתית ואת השקפתו התיאטרלית. ההצגה עלתה במסגרת פסטיבל ישראל, רצה שנתיים וחצי (600 הצגות) וזכתה בתחרות פרס התיאטרון הישראלי בתואר הצגת השנה בקטגורית הצגת הפרינג'. "האושפיזין" הוא סרט הקולנוע הראשון מאז חזרתו בתשובה.

שאלה: איך ההרגשה לחזור ולעשות קולנוע אחרי כל כך הרבה שנים?
תשובה: ההרגשה מאד משמחת. כל החוויה לפגוש את אנשי הקולנוע, את הבום, הצלם, לעבוד שוב פעם עם גידי דר שהוא חבר טוב, אני גם שמח מהתוצאה. שמחתי שהתגובה היתה בדיוק כמו פעם למרות שאני אדם חרדי המנותק מהתעשייה.
שאלה: האם החזרה בתשובה שינתה את ראיית העולם הקולנועית שלך?
תשובה: אני משייך את ה"הפי-אנד" לחזרה בתשובה, פעם לא הייתי מסיים כך סרט.שאלה: לפני שראיתי את הסרט היתה לי דעה קדומה שאולי מדובר בניסיון להחזיר בתשובה. אחרי שראיתי את הסרט, שיניתי את דעתי, אתה מודע לדעה הקדומה הזו?

תשובה: הנחת היסוד של האדם החילוני היא שהאדם החרדי רוצה להחזיר את כל עם ישראל בתשובה. המטרה שלי היתה להגיע אל הלב של האנשים, שיהיה סרט כייפי. תראה, מי שיבוא אל הסרט ויחפש את זה - גם ימצא את זה, הוא ייפול לדבר הזה, אנחנו רצינו לרגש, להצחיק, לספר סיפור.

שאלה: איך נוצר הרעיון לסרט?
תשובה: ישבנו ארבעתנו אשתי, אני, גידי ואשתו, אנחנו חברים טובים, והוא אמר לי בוא נעשה משהו ביחד. אמרתי לו שיש לי סיפור והוא החליט שנעשה סרט. הוא אדם שדוחף קדימה אני מרחף יותר. כתבתי את הדראפט הראשון במהירות, גידי נכנס לשכתובים ועזר לי לסיים את זה. דרך אשתי פיתחנו את דמותה של מלי וככה נולד התסריט.

שאלה: ספר לי על העבודה עם אשתך המשחקת לצדך בסרט.
תשובה: אני ידעתי שהיא מוכשרת מאד, אתה יודע, זה לחץ של סט, הייתי עסוק בזה מאד. קודם כל לדאוג לה, לשמור על רגישות, לקחתי את זה בתור נתון בתוך התסריט, זה היה גם מאחורי הקלעים. הקשר של הזוג מבוסס על אהבה, זה מה שהבאנו מהבית.

שאלה: ומה בעתיד?
תשובה: חומרים יש בלי סוף, זה עולם בלתי מוכר עם קונפליקט חזק, מציאות של אמונה, אינספור אפשרויות. אני מאד רוצה ומקווה לעשות עוד סרטים. קשה מאד לחלק את הזמן בין ששה ילדים, תיאטרון, פרנסה וקולנוע.

שאלה: ספר לי קצת על ההצגה החדשה שלך.
תשובה: להצגה קוראים "מים אחרונים" וזו הצגת הדגל של התאטרון היהודי. ההצגה מורכבת משלושה סיפורים מאת ש"י עגנון. "מעשה בחוטב עצים" עוקב אחרי מאבק אלים בין השטן לזוג זקנים המצרפים פרוטה לפרוטה כדי לשפץ את צריפם הדל; "בלתי לה' לבדו" מספר על חסיד שחולם להיות דרשן ומוצא עצמו בליל סערה בבית עמוס שדים מרושעים; ואילו "מעשה עזריאל משה שומר הספרים" עוסק בסבל עם הארץ שחושק כל כך בתורה עד שהוא זוכה למסור עליה את נפשו. ההצגה מאד מודרנית בגישה שלה, היא מושפעת מברכט. חיכינו הרבה זמן עד שמצאנו צורה חדשה ודרך אחרת להציג סיפורים נוספים של ש"י עגנון."

את "אושפיזין" ביים גידי דר, חילוני למהדרין, המפגש הראשון של הבמאי עם השחקן שולי רנד היה ב 1988 כאשר ביים את הדרמה הקצרה " המשורר". שנתיים אחר כך השניים שתפו פעולה בסרט קולנוע באורך מלא בשם "אדי קינג" שאף זכה בפסטיבל לוקרנו. דר ביים שני סרטים דוקומנטריים: "הישימון האחרון" ו"שיין" שהשתתף בפסטיבלי הקולנוע של ברלין וניו-יורק. הוא זכה בפרס האקדמיה בשנת 2003 על סדרת הטלוויזיה הפופולארית "הילדים מגבעת נפוליון" אותה ביים וכתב. הסדרה נחשבת לאחת המצליחות והאיכותיות שנוצרו בטלוויזיה בארץ. עבורו סרטו החדש "האושפיזין", היה כמו להיכנס ליקום אחר, וזה לא מפתיע. בסיוע היתרים נדירים מגדולי הרבנים זו היתה הפעם הראשונה שמצלמה חדרה לתוך שכונות ירושלמיות שכול תושביה חרדים.

שאלה: מאז 92 לא עבדת עם שולי, איך היה לחזור ולעבוד עמו?
תשובה: תענוג צרוף, השחקן הכי גדול שיש פה, אחד מהגאונים, תסריטאי ענק, מקצוען אדיר. אני חושב שהחזרה בתשובה עשתה לו רק טוב, הוא נהיה מחויב יותר למה שהוא עושה, הוא התבגר מאד.

שאלה: לא היה לך חשש בהתחלה שהתוצאה תהיה מיסיונרית?
תשובה: היה לי חשש בתחילת הדרך ומצאתי את עצמי כאדם חילוני שמסתכל על אנשים מאמינים. זה כמו מנהרת קסמים, החלטתי להסתכל באהבה, בלי לשפוט, נקודת מבט חפה מביקורת, לעשות בכנות. האדם המאמין רואה באירועים שקורים לו ניסים, אותי מאד מעניין הממד הפסיכולוגי המסתתר מאחורי הניסים. אני מסתכל על ההתרחשות בחיוך, זו קומדיה משוכללת. הייתי במספר הקרנות וגיליתי שכל אחד צוחק ממשהו אחר בסרט, זה נפלא. אני לוקח את הקהל לטיול, למקום שהם עוד לא ראו. זה טיול מדהים וכייפי, כל מי שרואה את הסרט מופתע".

שאלה: איך התנהלה העבודה על הסט?
תשובה: החוויה של לעשות סרט השתלטה על הכל. החרדים שעבדו בסרט הרגישו שהם עושים שליחות, כולם היו עמוק בעניין הזה. זה חוץ לארץ הכי מוזר שבעולם, אבל זה היה מקסים, הצוות הטכני היה חילוני לגמרי. היתה עוצמה אדירה על הסט.

שאלה: ולא היתה בעיה לגייס שחקנים משנה או ניצבים?
תשובה: כל השחקנים והניצבים הם חרדים שחזרו בתשובה. מיכאל וייגל ששיחק בסדרה "הפוך". אברהם אבוטבול אחיו של אלון אבוטבול. לא היו הרבה אודישנים, השחקנים היו מאד ממושמעים.

שאלה: יש לך עוד תוכניות לעתיד?
תשובה: כרגע הדבר היחיד שמעניין אותי זה לסיים את הקידום של הסרט ולנוח.

שאלה: יש הענות מצד הקהל?
תשובה: בתל אביב היה סבבה. בירושלים נשארו מאות אנשים בחוץ והקהל מחא כפיים. זו התחלה טובה.

גידי דר חושש שהקהל החילוני ימנע מלראות את הסרט בגלל דעות קדומות. כאוהב קולנוע ואדם חילוני ושמאלני שאין לו מושג היכן נמצא בית הכנסת השכונתי, אני יכול להבטיח ש"האושפיזין" היא קומדיה מקורית ושובת לב. זהו אחד הסרטים הישראלים המהנים ביותר שנראו השנה בבתי הקולנוע והתוצאה נטולת זיוף, טובת לב, ואפילו רבת קסם. הסרט מתאר מפגש תרבויות ועושה זאת בחכמה, כנות ואמינות. הסרט ומספק הצצה נדירה לעולמם של החוזרים בתשובה. רנד מלא