סרטים יכולים לחולל שינוי- דיווח מפסטיבל חיפה

אחד הסרטים היותר מעניינים בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה שנערך בימים אלו הוא ללא ספק, סרטו של הבמאי הסרבי, גוראן פסקלביץ', "חלום ליל חורף". הסיבה לעניין נעוצה בשילוב נתוניו של הבמאי הסרבי יחד עם נושאו המורכב בשל הסרט.

הבמאי הסרבי, שנולד בבלגרד בשנת 1947, למד באקדמיה לאומנויות של פראג. בשנת 1976 ביים את סרטו הארוך הראשון "שומר חוף בחורף" שזכה להצלחה רבה בקרב המבקרים והצופים ובפרס חבר המבקרים העולמי בפסטיבל ברלין. פאסקלביץ' ביים למעלה מ - 30 סרטי תעודה ו - 13 סרטים עלילתיים שהוקרנו כולם בפסטיבלים יוקרתיים ברחבי העולם וזכו בפרסים. בשנת 1998 ביים את "חבית אבק שריפה" שזיכה אותו בפרס חבר המבקרים לסרט האירופאי הטוב ביותר וגם בפרס עוגן הזהב בפסטיבל חיפה של אותה שנה. בשנת 2001 נבחר ע"י 'וארייטי' לאחד מחמשת הבמאים הטובים ביותר !

עלילת "חלום ליל חורף" מתרחשת בסרביה של 2004 ומתמקדת בלאזר, החוזר הביתה לאחר עשר שנים ארוכות בכלא על הריגתו בשוגג של חברו הטוב. כיום לאזר הוא אדם אחר, הוא חופשי ומחליט לשחרר את עצמו גם מן המשא הכבד של העבר ולהתחיל בחיים חדשים. בדירת אימו, בה נהג לגור חיות עכשיו אם חד הורית ובתה בת ה - 12. השתיים הן פליטות מבוסניה שפלשו לדירה וחיות בה כבר תקופה. לאזר יודע שלשתיים אין לאן ללכת ואין לו לב לגרש אותן. אט, אט מוצאות שלוש הנפשות המיוסרות האלו שפה משותפות וקרקע חדשה לקשר מיוחד מאוד הנרקם ביניהן.בראיון שערכתי עם הבמאי במהלך הפסטיבל עלו מספר נקודות מעניינות בהתייחס לקולנוע הסרבי, חדוות היצירה, הקשר לישראל והנושא החברתי שעולה בסרטו. פאסקלביץ' הגיע כבר בעבר לארץ לביקורים פרטיים אך זו הפעם הראשונה שהוא מגיע לכאן במסגרת רשמית של פסטיבל חיפה. הוא אפילו דחה הזמנה שהייתה לו לפסטיבל בקוריאה כדי להגיע לחיפה – והכל בהתראה של חודש! גוראן מפעל מהאווירה הידידותית שיש בפסטיבל ומתרשם מאוד מבחירת הסרטים המוצגים כאן.

האם יצא לך לראות פה כבר סרטים ישראליים ?

כאן טרם יצא לי לראות סרט ישראלי אך לפני מס' חודשים צפיתי ב"חתונה מאוחרת" בפסטיבל אחר שהייתי באירופה.

האם אתה מוצא קווי דמיון כלשהם בין מצב מסוים בישראל לבין סרביה ?

ישראל נמצאת במלחמה תמידית ואילו סרביה נמצאת במתח תמידי. שני העמים צריכים יותר סבלנות אך לפעמים מפרשים זאת כחולשה וכאן מתחילה בעיה.

בסרטך הנוכחי אתה היית שותף לכתיבת התסריט, ביימת והפקת. זה תמיד ככה?

אני בד"כ מפיק את סרטיי מתוך כוונה להגן על עצמי, מתוך נוחות וידיעה שכך אהיה הכי מרוצה מהתוצאה.אני גם לא מוצא בהווה מפיקים שאני יכול לסמוך עליהם בסרביה.

מה מצב הקולנוע בסרביה בימים אלו ?

על הפנים ! השנה נעשו רק 6 סרטים והסיבה נעוצה בהיעדר תקציבים . יש כוחות צעירים ומוכשרים שאני אף מנסה לעודד ככל יכולתי אך אין עם מה לעשות את הסרטים. הישועה היחידה הנראית לעין מידי פעם הן קו-פרודוקציות.

מה המסר שאתה מנסה להעביר בסרט שלך ?

אני מנסה להעביר רגשות באמצעות סיפור . את מה שהדמויות שלי חשות, עוברות ומעין תמונת מצב עכשווית של סרביה. אני הבנתי שאני חי בתוך חברה שהיא צרת אופקים ומנותקת מהעולם שמסביב. הגדרתי את המצב כחברה אוטיסטית. ברגע שההגדרה עלתה החלטתי לחקור אותה יותר לעומק והתחלתי לעשות מחקר בנושא. אח"כ החלו רעיונות שונים לעלות וכך במשך תקופה לא קצרה נכתב התסריט.

בסרטך עבדת עם שחקנים כמו לזאר ריסטובסקי אך גם עם ילדים עם מוגבלויותאיך הייתה העבודה איתם?

תראי, העבודה עם לזאר הייתה תענוג משום שהוא קודם כל אדם עם לב גדול ושחקן נהדר הנחשב לאחד הידועים והטובים אצלנו. בכל הקשור לעבודה עם הילדים... זו הייתה חוויה שתיחרט בזיכרוני לעד ושנתנה לי ולצוות המון : בפעם הראשונה כאשר הגעתי לבי"ס של ילדים עם מוגבלויות קיבלתי הסבר מעמיק על האוטיזם ועל כמה קשה להתמודד עם התופעה. ראשית, כפי שראית בסרט, בסרביה אין בתי ספר או מוסדות נפרדים לסוגי המוגבלויות מפאת מחסור חמור בתקציבים ועל כן, מרכזים יחדיו את האוטיסטים והסובלים מתסמונת דאון – עובדה המקשה על הטיפול הפרטני. שנית, אני למדתי שאוטיזם הוא משהו שלא ניתן לריפוי אבל ניתן בהחלט להתקדם ולשפר את התקשורת עם אוטיסטים ברגע שנותנים להם אהבה, תשומת לב ומתייחסים אליהם כחלק מהחברה.

את ג'ובנה הכרתי עוד בביקור הראשון באותו בי"ס והייתה כימיה מיידית. אני הוקסמתי מהילדה והיא תיקשרה איתי והגיבה אליי מהרגע הראשון. אני תמיד לוקח איתי מצלמה לכל מקום ועל כן, התחלתי לצלם אותה מהביקור הראשון. התהליך היה ארוך וקשה... קיבלתי אישורים מיוחדים כדי שאוכל לעבוד עם ילדים כמוה, אימה ליוותה אותה לכל אורך הצילומים, על הסט הכל ארך יותר זמן ולשחקנים היינו צריכים לקרוא גם בסרט בשמם האמיתי על מנת שאפשר יהיה לעבוד ברצף. רק על חוויותיי מהעבודה עם ג'ובאנה ניתן לכתוב ספר.

הסרט כבר יצא אצלכם למסכים ?

עוד לא. הוא הוקרן בכמה פסטיבלים בעולם וזכה להצלחה גדולה מאוד ויוקרן שם באמצע נובמבר. כל ההכנסות מהבכורה ילכו למטרות העזרה למוסדות כמו שראית בסרט. עובדה מעניינת היא שאומנם הסרט טרם הגיע למסכים אך הקהל הסרבי כבר שמע עליו מכל עבר, פתח את הדיון הציבורי בנושא והתחילו לזוז דברים בכיוון של עזרה ממשית לאותם ילדים – עובדה הגורמת לי סיפוק רב.

ומה הקשר הציוני שלך ?

התסריטאי שכתב לצידי את הסרט, פיליפ דוד, הוא יהודי וממנו למדתי רבות. אישתי הראשונה הייתה יהודיה ויש לי בן ממנה ויש לי חברים בארץ שאני תמיד נהנה בחברתם.

יש כבר מפיץ בארץ שהתעניין לקנות את סרטך להקרנות מסחריות ?

כן. למעשה, יש כבר שלושה כך שאני מקווה שכלל הקהל הישראלי יוכל לצפות בסרט ולהפיק את המיטב ממנו.

את התמונה של גוראן צילמה מל בריקמן.