Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: אנשי התחנה

"אנשי התחנה" הוא סרט שזכה בפרס הקהל בפסטיבל סאנדנס 2003, פרס התסריט המקורי באוסקר הבריטי 2004 לטום מקארתי שזהו גם סרטו הראשון כבמאי, ובהמון פרסים בפסטיבלים שונים על משחקה של פטרישה קלארקסון המצויינת. בהחלט מדובר בסרט קטן, מלא בתחושה של ראשוניות איכותית, בלי כוכבים גדולים או במאי מוכר, רק קולנוע תמציתי וטוב.

פינבר (פין) מקברייד, רוצה שיניחו לו לנפשו. אך לגבר בן שלושים שגובהו לא עולה על מטר שלושים, הטמעות בקהל היא כמעט בלתי אפשרית. מיום היוולדו כגמד, נאלץ פין, להגיב לתגובות הבלתי נמנעות של הסביבה למצבו, על ידי בחירה בניתוק, התבודדות והתעסקות במושא תשוקתו היחיד – רכבות. פינבר רוצה להמשיך באותו כיוון, כשהוא יורש תחנת רכבת ישנה בפרברי ניו-ג'רזי ורוצה לצלול עמוק יותר לתוך עולמו הפרטי והמבודד. אך הפרטיות ממנו והלאה, כאשר הוא מוצא את עצמו מעורב בעל כורחו בחיי שכניו בעיירה הקטנה. בעיקר בחיי אומנית מקומית בשם אוליביה האריס (פטרישה קלארקסון), מנהל דוכן מזון נייד שמתמקם מול התחנה (בובי קאנאוול, 'משמרת שלישית') ובחורה צעירה שעובדת בספריה (מישל וויליאמס, 'דוסון קריק').סרט קטן גדול, מהסרטים שעל פניו נשמעים זניחים ומשעממים, אך מסתירים בתוכם אוצר גלום. אחד הסרטים האנושיים והמרשים ביותר שראיתי. פינבר מקברייד נולד גמד ונאלץ להתמודד כל חייו עם לעג הסביבה, הוא למד לאהוב רכבות והתעסק בהן באובססיביות כאמצעי לבריחה מהעולם. ברגע שהוא קיבל לבעלותו את תחנת הרכבת המבודדת, הכל היה נראה הולך באותו מסלול של חיים שקטים, כמעט ללא קשר לעולם או לאנשים (מלבד מועדון חובבי הרכבות).

אשתמש בקטע מהסרט על מנת להסביר את מה שעובר עליו בהמשך: בשלב מסוים ג'ו אומר שאין בעיירה הקטנה והשקטה ההיא, מספיק אנשים מגניבים ולכן אין שם מה לעשות ומאוד משעמם לו. בעוד פין רוצה להתבודד ולהסתגר בעולם הרכבות שלו ולמרות שהוא רגיל שכולם מתייחסים רק לצורתו החיצונית, הוא פוגש אנשים שמתייחסים לאישיות הנפלאה שלו ולליבו הטוב ונוצרת ביניהם ידידות אמיתית וחמה, למרות ההבדלים הגדולים באישיותם. הסרט הזה יכול להיות מניפסט מושלם, לכוחה וחשיבותה של ידידות אמת ומראה כיצד אנשים "מגניבים" (כפי שג'ו קרא להם), מוצאים זה את זה ומתחברים בטבעיות. אם רצונכם בשינוי מרענן משוברי הקופות ההוליוודיים (שכבודם במקומם מונח), הסרט הזה הוא התשובה.

שלושת השחקנים הראשיים נפלאים ומצליחים להעביר כל אחד, דמות בעלת אישיות מיוחדת שמאפשרת הזדהות איתה והבמאי, טום מקראתי שולט על כל התצריף הזה ברגישות וכשרון מפתיעים, כבר בסרטו הראשון כבמאי. הסרט ירגש, יגע ללבכם ויסחוף אתכם בעיקר משום שהוא עוסק באנשים הפשוטים, אנשים כמו כל אחד ואחד מאיתנו, אפילו אם הם מוגבלים גופנית (מה שכמובן כולל בתוכו מסרים נוספים). לסיכום, סרט נפלא, סוחף, מלא הומור ומרגש, חוויה קולנועית מיוחדת במינה, שלא מקבלים מהרבה סרטים. אל תרשו לעצמכם לפספס...