Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: שבעה צעדים

דה - סאו שיכור. הוא יושב בתחנת משטרה, מעצבן את השוטרים, מנסה להשתין על הרצפה. חבר בא לקחת אותו והוא מתקשר לבתו הקטנה מתא טלפון ציבורי. ואחרי זה?

אחרי זה שום דבר כבר לא יהיה אותו דבר. דה-סאו מוצא עצמו כלוא בחדר, לא יודע איפה הוא, לא יודע מי שם אותו שם ולמה. הדבר היחיד שמקשר אותו לעולם הוא הטלוויזיה שבחדרו, דרכה הוא מתעדכן על השינויים החלים בחברה, דרכה הוא מבין שהוא חשוד ברצח אשתו. 15 שנים עוברות. דה סאו מצליח להשתחרר ומוצא עצמו שוב בעיר הגדולה, כלא קטן לא פחות, כשמטרה אחת מנחה אותו - למצוא את האיש שכלא אותו ולהבין למה עשה זאת.

זו נקודת המוצא של "שבעה צעדים" (OLDBOY), סרטו של פארק צ'אן – ווק, זוכה פרס חבר השופטים בפסטיבל קאן, וללא ספק אחד מגולות הכותרת של גל הסרטים המציף אותנו בשנים האחרונות מדרום קוריאה. על פני השטח נדמה שמדובר בעוד סרט נקמה רגיל בסגנון "עצבנו אותי, אני אהרוג אותם", אבל "שבעה צעדים" מצליח להפתיע כל הזמן ולהחדיר אל תוך מסע הנקמה האלים של גיבורו הרבה מאוד רגש ומערכות יחסים רגישות ופגיעות.בהשתחררו מהחדר בו היה כלוא, הולך דה- סאו למסעדה, שם, תוך כדי אכילת תמנון קטן וחי (אמיתי, אגב, דבר לא בלתי שגרתי בקוריאה), הוא פוגש במי–דו, שפית צעירה שלוקחת אותו לביתה לאחר שהוא מתעלף אצלה במסעדה. הם מנסים לעלות יחדיו על עקבותיו של החוטף עד שזה מופיע לפתע, ומציב בפני דה-סאו תנאי למעין משחק: אם יגלה בחמשת הימים הקרובים את הסיבה לכליאתו, החוטף יתאבד, אבל אם לא יצליח – החוטף יהרוג את מי-דו.

לא מעט השוואות נעשו בין פארק צ'אן-ווק לטרנטינו, במיוחד על סמך העסוק המשותף בנקמה בסרטיהם האחרונים. למרות העושר הויזואלי והאלימות הרבה והגרפית (גם אם שונה) של שני היוצרים הללו, מדובר למעשה בסרטים שונים לחלוטין - בעוד "הכלה" היתה הורגת את ביל (ואכן עשתה כך) במפגש אתו, הרי דה-סאו לא הורג את חוטפו ונענה לתנאי המשחק שלו. הסרט, אם כן, לא עוסק בנקמה כשלעצמה, ברצון להרוג את מי שהרע לדה-סאו, הנקמה היא רק תירוץ לבריחה מחיפוש עמוק בתוך העבר, חיפוש שהופך במהלך הסרט לבלתי נמנע והרה אסון. כך, במובן מסוים, אפשר לומר שהאלימות הרבה והקשה של הסרט היא רק ביטוי חיצוני לנפשותיהם המסוכסכות עם עצמן של דה-סאו וחוטפו, וו- ג'ין לי, שהאלימות היא הדרך העצובה שלהן להביע את עצמן.

זהו הסרט השני בטריולוגיית הנקמה של פארק צ'או –ווק אחרי "Sympathy for Mister Vengence" מ- 2002 (הקשר בין הסרטים הוא רעיוני ואפשר להבין כל אחד מהם בנפרד). סרט שלישי בטריולוגיה, ששמו הזמני הוא "Sympathy for Lady Vengence", נמצא בתהליכי הפקה תחת מעטה סודיות רב ותאריך יציאתו עדיין לא ידוע.

הסרט יוצא בארץ ב- DVD בהפצה מסודרת חודשיים בלבד לאחר שעלה על המסכים (ולמרבה הצער ירד מהם כעבור חודש בלבד). המארז לא מכיל תוספות מיוחדות והכתוביות הן לעברית ורוסית בלבד (כתוביות לאנגלית יכולות להיות רעיון טוב במקרה כזה). עם זאת, כדאי לציין שהסאונד מצוין ובניגוד לכתוב על גב העטיפה הסרט לא מוקרן ביחס המסרס של 4:3 (מסך מלא), אלא בפורמט המסך הרחב המקורי שלו.

אבל אולי יש משהו טוב בכך שאין תוספות למארז. כשתסיימו לראות את הסרט, אחרי המערכה האחרונה המדהימה שלו, קרוב לוודאי שתישארו עם הרגשה כבדה שתסתובב לכם בבטן. קשה להגדיר את ההרגשה הזו – מעין מערבולת רגשות מלאה בכעס, עצב וחמלה. אלו לא רגשות שיכולים להתפוגג ע"י האזנה להערות הבמאי או צפייה בסצינות שנחתכו בעריכה. הרגשות הללו צריכים את הדבר היחיד שבאמת יכול לעשות חסד היצירה המורכבת והמרתקת הזו – לצפות בה שוב ושוב.