סוף שבוע לכבודו של דוד פרלוב

במלאת שנה למותו מקדיש ערוץ הקולנוע הישראלי סוף שבוע מיוחד לדוד פרלוב, חתן פרס ישראל לקולנוע ומחשובי היוצרים שקמו בארץ. פרלוב, שנולד בריו דה ז'נרו ב- 1930, היה אחד ממנהיגי התנועה הציונית בברזיל ודגל בעלייה לארץ ישראל. עם זאת, לפני שעלה לארץ שהה פרלוב מספר שנים בפאריז, שם נחשף לעולם הקולנוע והחל לעבוד כעורך ויצר סרטים ניסיוניים קצרים (חלקם עם אנרי לנגלואה, מייסד הסינמטק הצרפתי החשוב). בסוף שנות החמישים הוא עלה לארץ, משאיר את החזון האמנותי כרגע בצד, ומצטרף לאשתו, מירה בקיבוץ ברור חיל, בו נולדו גם שתי בנותיהם התאומות, יעל ונעמי. בתחילת שנות השישים עברה המשפחה לתל- אביב, ומתקופה זו חזר פרלוב לפעילות קולנועית רבה וביים סרטים עבור שירות הסרטים הישראלי.

יחסיו עם הממסד מעולם לא היו מושלמים. בעוד הממשלה, אז המממנת היחידה של הסרטים (ולמרבה הצער, עדיין העיקרית גם היום), רצתה סרטים פטריוטים, קולקטיביים, פרלוב רצה לשים את הפרט במרכז. רצונות נגדיים אלו גרמו לו לשלב בין השניים, בין הפרט לכללי, כמו בסרטו "בירושלים" מ- 1963, שנחשב בזמנו לפורץ דרך בשל השימוש שלו בשפה לירית ואישית, לתיאור תמונת מצב קיומית.

במהלך שנות השישים, לצד סרטי התעודה הממשלתיים, ביים פרלוב את שני סרטי העלילה היחידים שלו. "הגלולה", לפי תסריט של ניסים אלוני, פנטזיה על זמר הלוקח גלולת נעורים (שתשודר ביום שישי), ו "42:6", דרמה ניסיונית המספרת את ספור חייו של דוד בן גוריון (שגם מופיע בתפקיד עצמו בסוף). שני הסרטים לא זכו להצלחה קופתית גדולה והביקורות השליליות על "42:6" והעובדה שהעז לגעת בנושא רגיש כמו בן גוריון הורידו את קרנו בעיני הממסד, שהפסיק להזמין ממנו סרטים והשאיר אותו מחוסר עבודה בתחילת שנות השבעים.בתקופה זו החליט פרלוב לשנות את כיוונו בקולנוע, להתחיל מהתחלה, כדבריו, ולהפוך מ"במאי סרטים" ל"כתב סרטים". הוא החל לצלם את חיי השגרה של משפחתו, לא מסתיר פרטים ורגעים אינטימיים, וכמו בסרטיו התיעודיים הקודמים, שלב את הפרטי בכללי, בתמורות שחלו במדינה, במלחמות שהתרחשו, בשינויים שעוברים על תל- אביב וכו'. כעבור עשר שנות צילום, ב- 1983, החל פרלוב לערוך את החומרים במימון ערוץ 4 הבריטי, וב- 1988, הוקרנו לראשונה ששת פרקי ה"יומן", שעה כל אחד. "יומן" היא ללא ספק אחת מנקודות המפנה החשובות והמשפיעות של הקולנוע הישראלי התיעודי ("יצאתי לחפש אהבה, תיכף אשוב", למשל), אך גם העלילתי. נדמה שהחשיפה העצמית של פרלוב גרמה ליוצרים העלילתיים להפנות עורפם לדיון הישיר בנושאים חברתיים לטובת דיון אישי יותר בפרט.

במהלך סוף השבוע ישודרו ששת פרקי ה"יומן", ואחריהם שלושת פרקי "יומן מעודכן", מעין המשך ל"יומן" שעוקב אחר חייו של פרלוב, משפחתו והמדינה במהלך שנות התשעים. כדאי לציין שצפייה "ביומן" היא לא בהכרח חוויה קלה. מדובר בקולנוע שגם היום נראה חדשני, ניסיוני ושונה מרוב חוויות הצפייה העלילתיות והתיעודיות שלנו. אין בו מההתלהמות של מייקל מור, למשל, או ספור או גיבור מרתק כמו בסרטיו של ארול מוריס. פרלוב מפנה את המצלמה אל השגרה ומצליח להוציא ממנה את המיוחד, השונה והמרגש. צילומיו, במיוחד ב"יומן המעודכן" עלולים לעתים להראות כמו סרט וידאו ביתי, ולא יצירת אמנות מרתקת. אך כדאי להשקיע מחשבה ולהקשיב לקולו המיוחד, הנמוך ובעל המבטא הברזילאי, הבוחן, מבקר ומתרפק על האנשים המרכיבים את משפחתו וחייו, האנשים שמרכיבים את משפחתנו וחיינו שלנו.

"יומן", חלקים 1-3, יום חמישי, 22:00.

"יומן", חלקים 4-6, יום שישי, 22:00.

"הגלולה", יום שישי, 01:00.

"יומן מעודכן", שלושת הפרקים, יום שבת, 22:00.