Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: מותו של מחזאי

המחזאי היהודי-אמריקני ארתור מילר, אחד המחזאים החשובים במאה ה-20, מת ביום שישי בגיל 89. הוא כתב כמה מן המחזות הנחשבים ביותר של המאה שעברה כולל "מותו של סוכן", "כולם היו בניי" ו"צייד המכשפות". בחייו האישיים, למשך מספר שנים, היה ידוע בתור בעלה של מרילין מונרו.

מילר נולד ב-1915 בניו יורק, למשפחה יהודית ממעמד הביניים. אביו היה יצרן בגדים שפשט רגל בתקופת השפל הכלכלי של שנות העשרים. למילר היה קשה מאוד להתרגל לחיי העוני ואת הקושי הזה הוא העביר לא אחת במחזות שלו. למרות שכילד לא ממש גילה עניין או כישרון כתיבה כשהפך לנער עולם הספרות מצא חן בעיניו הוא מצא שם את ייעודו. עם תום לימודי התיכון עבד כפועל במחסן חלפים למכוניות וכך חסך כסף ללימודיו האקדמיים. הוא נרשם לאוניברסיטת מישיגן ובתקופת לימודיו כבר הראה שיש לו כישרון וזכה בפרס על כתיבתו המחזאית.

במהלך חייו זכה מילר בפרסים רבים וביניהם פרס הפוליצר על "מותו של סוכן" ופרס ה"טוני" על מפעל חיים. לפני כשנתיים הוא זכה בפרס ירושלים. בנימוקי חבר השופטים נכתב: "הפרס מוענק לסופר שהיטיב לבטא ביצירתו את נושא חירות האדם בחברה. על כל מה שכתב במהלך שנות יצירתו ועל כל מה שעשה למען הכלל, על עמידתו לצד האדם הקטן והאינדיווידואלי והעמדתו במרכז, אנו מעניקים לו את הפרס לנושא חירות האדם בחברה".המחזה הראשון שכתב מילר היה "כניעה עם שחר". עם תום הלימודים חזר לניו יורק ושם הצטרף אל חבורה של אנשי תיאטרון אוונגרדיים שכונו "הגרופ-ת'יאטר" (Group theater). שם פגש את בימאי הקולנוע איליה קאזאן שהיה לאחד מחבריו הקרובים ומי שביים מאוחר יותר את הסרט "מותו של סוכן" – על פי מחזהו הנודע. שנתיים לאחר שסיים את האוניברסיטה התחתן מילר עם מרי סלאטרי וממנה נולדו לו שני ילדים. בשנת 1944 עלה בברודוויי מחזה שלו - "האיש שהיה לו הכל" – אולם המחזה לא עניין את הקהל או הביקורת והורד אחרי ארבע הצגות בלבד.

בשנת 1947, סיים לכתוב את המחזה "כולם היו בניי" שעם הזמן גם נכלל במסגרת לימודי החובה בבגרות לאנגלית בתיכונים בארץ. המחזה מספר את סיפורו של יצרן מטוסים אמריקאי אשר מכר ביודעין חלקי מנוע פגומים למטוסי חיל האוויר ונאלץ להתמודד עם רגש האשמה והאחריות למותם של 21 טייסים, בהם גם בנו בכורו. המחזה, שהועלה לראשונה בניו יורק, זכה להצלחה מסחררת. מילר זכה בפרס המבקרים היוקרתי, ומכאן ואילך נסללה דרכו של מילר להכרה ספרותית גורפת.

בשנת 1949 כתב את "מותו של סוכן" שהקנה לו מעמד בינלאומי כאחד מחשובי המחזאים של המאה העשרים והוא זכה עליו בפרס פוליצר. " מותו של סוכן" מגולל את סיפורו העגום של סוכן נוסע מזדקן, וילי לומן, אדם המנסה נואשות להיראות כמצליחן בעיני בני משפחתו, בעוד שלמעשה הוא ההיפך הגמור. במחזה באה לידי ביטוי תמצית השקפתו של מילר נגד אורח החיים האמריקני, המציב את האדם הפשוט במרדף חסר סיכוי להשגת החלום האמריקני הכוזב.

אולם מילר עלה לכותרות לא תמיד בגלל המחזות שכתב או הפרסים שקיבל. פעמיים לפחות הוא זכה לכותרות לא ממש מחמיאות. הפעם הראשונה הייתה בשנת 1956, בתקופת המקרתיזם, כשהוזמן להעיד בפני הוועדה לפעילות אנטי אמריקנית ונתבקש לספר על עברו השמאלני. כאשר סירב מילר לחשוף את שמותיהם של האנשים אשר היו שותפים לדעותיו הפוליטיות, נידון לשנת מאסר בעבור בזיון הקונגרס ודרכונו נשלל ממנו. מאוחר יותר זוכה בערעור שהגיש וגזר הדין לא הוצא לפועל.

הפעם השנייה הייתה עם נישואיו לאישתו השנייה, אחת מהכוכבות הגדולות של הקולנוע, מרילין מונרו, הנישואים, שלא נמשכו הרבה זמן וגירושיו ממנה זכו לתקשור ממש כמו גירושי בראד פיט וג'ניפר אניסטון היום. לאחר מותה של מונרו, כתב מילר את המחזה "לאחר הנפילה" ( 1964) אשר ניתן לזהות בו את סיפור חייה של מונרו.

עוד ממחזותיו: "ציד המכשפות" (1953), על ציד המכשפות בעיירה סיילם שבמסצ'וסטס במאה ה-17, אלגוריה על מסע הרדיפות שניהל הסנטור ג'וזף מק'קרתי, "מראה מעל הגשר" (1955), ''זיכרון של שני ימי שני'' (1955), "תקרית בוישי" (1964), ''המחיר'' (1968), ''בריאת העולם ועניינים אחרים'' (1972), ''השעון האמריקני'' (1980), ''היאנקי האחרון'' (1990), ''שברי זכוכית'' (1994).

מילר כתב גם את הרומן ''פוקוס'', את התסריט למערבון ''יוצאי הדופן'' (בו שיחקה מרילין מונרו), וטקסטים לשלושה ספרי צילום של אשתו השלישית, אינגה מורת'. כמו כן כתב ספר אוטוביוגרפי "נפתולי זמן" (1988) והמשיך לעבוד על מחזות עד שנותיו האחרונות.

לחצו על התמונה של המחזאי וראו אותו עם אשתו השנייה, מרילין מונרו.