פיל קולינס מגיע להופעה בישראל

נראה שהמצב בארץ מתחיל להשתפר, לפחות מבחינה פוליטית ואחד הסימנים הוא הגעתם של כוכבים גדולים שמסכימים להופיע כאן ללא חשש. "יונת השלום" הגדולה הראשונה תהיה ללא ספק הגעתו של הזמר פיל קולינס לישראל להופעה אחת בלבד ב-7 בנובמבר 2005.

לפני שלושה חודשים הגיעו לישראל מפיקיו של קולינס ויחד עם המפיק הישראלי של המופע, שוקי וייס, קיימו סיור קדם הפקתי באתרי הופעות שונים. איצטדיון בלומפילד נבחר כאתר ההופעות המתאים לקיום ההופעה הכוללת במת ענק מיוחדת וכן ציוד הגברה ותאורה ייחודיים להופעה המגיעים בשני מטוסי מטען המלווים את סיור ההופעות העולמי.

הופעתו של קולינס, שיגיע לישראל מלווה ב-108 אנשי צוות המתפעלים את ההופעה, FIRST FINAL- FAREWELL TOUR היא חגיגת ענק של להיטיו. מאנשי ההפקה נמסר כי: "חתימת ההסכם עם חברת האמרגנות הגדולה ביותר בעולם, חברת Clear Channel - Solo היא הצבעת אמון מחודשת במדינת ישראל החוזרת ללוחות סיבובי ההופעות העולמיים של האמנים ואני צופה שבעקבותיו של קולינס יגיעו אמנים נוספים החתומים בחברה זו ובחברות אחרות".

כמה דברים שלא ידעתם על הזמר הענק הזה: כמתופף להקת ג'נסיס, זכה קולינס להזדמנות פז ששינתה את חייו ואת החיי הלהקה. אחרי שפיטר גבריאל עזב את הלהקה, תפס קולינס את מקומו והביא את ג'נסיס לגבהים של הצלחה מסחרית שלא ידעה מעולם. קולינס גם ביסס קריירת סולו מגוונת ככותב שירים יוצא דופן, שחקן, נגן ומפיק מוסיקלי, שעבד עם גדולי האמנים בעולם, והיה לאחד הזמרים-מתופפים המצליחים בעולם.

הסינגל הראשון שלו כסולן, "In The Air Tonight” הגיע למקום השני במצעדים בבריטניה. מאז צאת הסינגל, בין השנים 84' ו-90', הוציא קולינס שרשרת להיטים שנכנסו מיידית למצעדי הפזמונים בארה"ב.

קולינס למד בבית ספר לדרמה והחל לנגן בתופים כשהיה בן 12. ב-1964 הופיע כנער בתפקיד “The Artful Dodger” בהפקה הלונדונית של המחזמר המצליח "אוליבר!" המבוסס על "אוליבר טוויסט" של דיקנס. בין הופעותיו הקטנות בסרטים באותם הימים נרשמה גם הופעה בסרטם של הביטלס "Hard Days Night”.

האלבום הראשון בו השתתף היה Ark 2, עם להקתו דאז, Flaming Youth. ב-1970, כשהיה בסוף שנות העשרה שלו, ענה קולינס למודעה בעיתון "מלודי מייקר", והצטרף בתור מתופף מחליף וזמר ליווי ללהקת הארט-רוק הבריטית ג'נסיס. במקביל ניגן ג'אז/פיוז'ן בלהקת Brand X, עמה הוציא כשבעה אלבומים.

ג'נסיס, שהונהגה אז בידי פיטר גבריאל, השיגה באותה תקופה מידה לא מבוטלת של הצלחה ברוק המתקדם עם אלבומי קונספט מתוחכמים. הם הצליחו גם בבריטניה וגם בארה"ב, עד לעזיבתו המפתיעה של גבריאל ב-1974. הלהקה פתחה במסע חיפושים נרחב אחר מחליף, ואחרי שבחנו יותר מ-400 זמרים, החליטו לתת לקולינס לנסות את מזלו בתור זמר. התוצאה, בהסתמך על יכולותיו הווקאליות של קולינס, הייתה הפשטה הדרגתית של הסאונד של ג'נסיס והתמקדות בקולו האקספרסיבי והגרוני. במשך השנים המשיך קולינס לשתף פעולה עם חלוצי רוק כגון בריאן אינו, ג'ון קייל, רוברט פריפ ופיטר גבריאל. ב-1978 הגיע אלבומם של ג'נסיס Then There Were Three לזהב, והאלבום שבא בעקבותיו, Duke, היה אף מצליח ממנו.בתקופה זו פנה קולינס לעבר קריירת סולו, והוא הוציא ב- 1981 את Face Value. האלבום, אישי מאוד באופיו, הוקלט בזמן קריסת נישואיו הראשונים של קולינס, וחשף רגשות אינטנסיביים שנבעו ממערכת היחסים המתפוררת. השיר שעזר יותר מכל להכניס את האלבום לתודעה הציבורית היה "In The Air Tonight”, שהגיע למקום השני במצעד הבריטי. הוא זכה להצלחה גדולה יותר מכל אלבום שהוציאה ג'נסיס אי פעם. למרות ההצלחה, הקפיד קולינס לשמור על איזון בין הפעילות בג'נסיס לבין פעילות הסולו שלו לאורך כל שנות ה-80.

אלבום הסולו הבא שלו, Hello, I Must Be Going, שהיה אופטימי מקודמו, זכה לפופולריות רבה. גרסת הכיסוי שעשה לשירם של הסופרימס "You Can’t Hurry Love", הגיע למקום הראשון במצעד הבריטי. קולינס המשיך ליצור ללא הפסקה. הוא הפך למפיק מוסיקלי מצליח, ואף ניגן בתופים בהקלטות של אמנים אחרים, כמו רוברט פלנט, ג'ון מרטין, אדם והנמלים, פרידה (מאבבא), ואריק קלפטון. בנוסף, פס הקול שהלחין לסרט "כנגד כל הסיכויים" הגיע לפסגת המצעדים בארה"ב וכמעט למקום הראשון במצעד הבריטי. שבועות ספורים לאחר מכן הופיע קולינס בתור שחקן בתפקיד אורח בסדרה "מיאמי וייס", מה שהביא למבול הצעות משחק ותסריטים שנשלחו אליו. הוא ניגן תופים בסינגל של בנד אייד,"Do They Know It’s Christmas", אשר בילה את השבועות הראשונים של 1985 בראשי המצעדים. שבועות אחדים לאחר מכן כבר חזר למצעדים בדואט משותף עם פיליפ ביילי (איש אדמה רוח ואש) בשיר "Easy Lover". מיד אחר-כך הוציא את אלבומו No Jacket Required, שטיפס למקומות הראשונים במצעדים בכל רחבי העולם, נשאר שם למשך שבועות וזכה בפרס האלבום הטוב ביותר לשנת 85' בטקס פרסי ה"גראמי".

קולינס עשה היסטוריה ב-13 ביולי 1985, כשהופיע במופע ה'לייב אייד' פעמיים באותו ערב, פעם אחת באצטדיון "וומבלי", ופעם שנייה, לאחר טיסת קונקורד מהירה, גם בפילדלפיה. כמה שעות אחר כך כבר תופף במופע משותף עם ג'ימי פייג', רוברט פלנט ואריק קלפטון. בסוף השנה הלחין את פס הקול לסרט "לילות לבנים". הדואט עם מרילין מרטין, "Separate Lives”, היה הסינגל הרביעי שלו שטיפס במצעדים באותה שנת פעילות דחוסה.

ב-1989 יצא אלבום הסולו הרביעי שלו But Seriously, שכלל את הלהיט "Another Day In Paradise”, שתיאר את תופעת חסרי הבית ושטיפס מייד במצעדים. ב-1992 הוציאו ג'נסיס את We Can’t Dance, והחלו בסיבוב הופעות, שהניב שני אלבומי הופעה נפרדים. בסופו חזר קולינס לאנגליה והוציא את Both Sides שנכשל מסחרית. היה זה האלבום הראשון שלא הניב אפילו להיט גדול אחד ולא היה לרב מכר. מלבד אלבומי הסולו שלו ועבודתו עם ג'נסיס בשנות ה-90, תרם קולינס גם לאלבומו של דייוויד קרוסבי, Thousand Roads והשתתף בסרט "Frauds”. דימויו הציבורי הנקי של קולינס הוכתם מעט כשהתברר כי נישואיו השניים התפרקו בעקבות מעורבותו עם אשה צעירה מאשתו. הוא עבר להתגורר בשוויץ, כשהוא מותיר מאחוריו את אשתו ואת התמיכה תמימת הדעים של הציבור והעיתונות בבריטניה.

ב-1995 הודיע קולינס כי הוא עוזב את ג'נסיס לצמיתות, והמשיך בקריירת סולו. אלבום הסטודיו האחרון שלו Dance Into the Light, יצא ב-1996. האלבום הופק בידי קולינס ויו פדג'אם, וכלל ביצוע לשירו הקלאסי של בוב דילן, "The Times They Are A-Changin”. למרות כישלונו של האלבום, הפך סיבוב ההופעות שליווה אותו להצלחה. בסתיו 1998 הוציאה חברת "אטלנטיק" את Phil Collins...Hits אוסף המורכב מחומרים שנכתבו במשך שני עשורים, וכולל קטע אחד חדש, גרסת כיסוי ללהיטה של סינדי לאופר, “True Colors”, שהופק בידי בייביפייס, שאף תרם קולות רקע לשיר.

שנה לאחר מכן הפתיע קולינס והוציא אלבום ביג-בנד, Hot Night in Paris. הלהקה אתה עבד כללה כ-20 נגנים שעליהם ניצח קווינסי ג'ונס. בין שבעת הקונצרטים שערכה הלהקה באירופה נכללו שתי הופעות בפסטיבל הג'אז במונטרו. באותה שנה כתב קולינס את פס הקול לסרט "טרזן" של וולט דיסני וזכה באוסקר על שיר הנושא "You’ll Be In My Heart”.

הערת מערכת: הביוגרפיה של פיל קולינס נלקחה מאתר מומה