ימיו הגדולים של הסקייטבורד

זהו, הפסטיבל נגמר ונשארו לי יומיים בתפוח הגדול. מזג האוויר קייצי ואני מטייל בלי הפסקה. בלילה אני בוחר ללכת לסרט של הבמאית קתרין הרדוויק ש "13" סרטה הראשון, זיכה אותה בשלל פרסים וביקורות מחמיאות. גם סרטה החדש "הלורדים של עיר הכלבים" זוכה לתגובות טובות מצד הביקורת אבל קהל היעד מעדיף את סרטי הפעולה הקייצים ולא את דרמת הנעורים המבוססת על סיפור אמיתי. לצערי אחרי הצפייה בסרט קל להבין למה, המפיצים בארץ אגב, החליטו לא להפיץ את הסרט בבתי הקולנוע והוא יגיע כנראה היישר לחנויות הוידיאו.

"13" הצליח לזעזע את הצופים והמבקרים בעזרת הפורמליזם שהתחזה לריאליזם ובעזרת משחק מטלטל של כוכביו ושימוש נבון במצלמה ותאורה. והינה שנתיים חלפו הבמאי המהולל דיוויד פינצ'ר ("מועדון קרב") החליט לא לביים את הסרט המדובר והבמאית שלה זה סרט שני לקחה את המושכות לידיים. התוצאה היא תסריט הוליוודי לכל דבר רק עם אותה מצלמה ותאורה ובלי אותה עוצמה.

אל תטעו, מדובר במוצר הוליוודי מבדר שאומר המון על אמריקה וכיצד סמלי תרבות הופכים למוצרי צריכה ונוטשים את האידיאלים ואת חבריהם ברגע הראשון שהזדמנות כלכלית רווחית נקרת בדרכם. כיצד התמימות של תחילת שנות השבעים הופכה לעסק מסחרי מגלגל מיליונים בסוף שנות השבעים. הצרה היא שהבמאית שסרטה הראשון היה חף מסנטימנטליות שוקעת בו בעיקר באשמת התסריט הנדוש.למי שלא ראה את הסרט התיעודי בעל אותו השם, מדובר באותה עלילה בדיוק. הסרט עוקב אחרי קבוצה של נערים צעירים הדוהרים על סקייטבורד ומשתוללים בלי הפסקה. הם הופכים לקבוצה תחת הנהגתו של ספונסר מקומי שלא מבין בעסקים והאמצעים הכלכליים השונים שנקרים בדרכם משבשים את מערכות היחסים שלהם. כמובן יש גם מפסידים דוגמת הספונסר הנערץ שמפסיד את כל רכושו ואחד החברים שמדרדר לפשע ולתקופה בכלא.

צוות שחקנים צעיר מנסה מאוד להשתלט על התפקידים הראשיים אבל רובם אינם מיומנים מספיק בשביל סרט הוליוודי בקנה מידה כל כך גדול. ג'ון רובינסון ("אלפנט") וויקטור ראזוק ("לגדל את ויקטור ורגס") למעשה גילמו את עצמם בשני הסרטים העצמאים המדוברים, וכאן הם צריכים לגלם דמויות והשניים נכשלים בלעשות זאת למרות שהם חביבים לחלוטין. אמיל הירש הוא היחיד שיש לו ממש ניסיון משחק והוא כבר הוכיח את עצמו בסרטים "איזה מין שכנה" ו"גיבורים דימיוניים". השחקן הצעיר הזה בהחלט יודע לשחק והוא שולט במסך אבל דווקא דמותו לא נבנתה כראוי. אין מה לעשות, הילד לא יכול לגלם חבר בכנופיה היספאנית. הבעיה הראשונה היא שהוא לא היספאני והבעיה השנייה - הוא פשוט נראה כמו ילד טוב ירושלים.

ואם כל זה לא מספיק יש גם מספר שחקנים רציניים בסרט: הית' לדג'ר השמין במיוחד בשביל התפקיד ונותן כאן את אחת ההופעות היותר מוצלחות שלו. ג'ון נוקסוויל משתולל כהרגלו בתפקיד מארגן תאב בצע ואילו רבקה דה מורניי בתפקיד אופי משכנע של אמו הג'אנקית של אמיל הירש. ניקי ריד שהסרט "13" התבסס על ניסיונה האישי משחקת את הבחורה שמשבשת את החברות בין הבנים וגם אמריקה פררה ("נשים אמיתיות") המקסימה נותן הופעת אורח קצרצרה.

עוד לקח חלק פעיל בסרט הוא הומלס שהגיע לאולם הקולנוע והכריז בכניסתו שגם להומלסים מותר לראות סרטים. הצרה היחידה היא שישבתי לבד באולם אז כמובן שהוא התיישב לידי והתעניין מאיפה הגעתי ולאן אני הולך. כאשר ספרתי לו שאני מישראל הוא לא האמין לי וטען שאני איטלקי. הוא סיפר לי שהוא מכיר את האנשים האמיתיים מהסרט, איך הוא הידרדר לסמים, שיש לו ילדים והוא לא בקשר איתם, שהוא עבד מאחורי הקלעים בהופעות של אירוסמית בשנות השמונים, ואיזה כיף היה בשנות השבעים. מאחר והסרט מכיל שלל שירי רוק קלאסיים, הוא הרבה לעשות תנועות גיטרה, ולקראת הסוף אפילו סיפר לי שיש לו סרטן בראש. מאחר וכבר היינו חברים טובים אפילו הצעתי לו פופקורן ואחרי שזה נמאס לו הוא רץ לקנות לעצמו נאצ'וס. האירוע הסוריאליסטי הזה מוכיח כמו תמיד שהמציאות הרבה יותר חזקה מכול דמיון במיוחד כזה שמנסים להפוך לסרט.