Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: מים אפלים

ראשית צריך להבהיר: "מים אפלים" הוא לא סרט אימה. העובדה שהידאו נקאטה האיש שמאחורי סרטי "הצלצול" היפנים עומד גם מאחורי הסרט היפני המקורי, לא הופכת את המקור לסרט אימה. מה שלא הפריע לאולפנים בהוליווד לקנות את הזכויות לסרט ולטעון שמדובר בסרט אימה. גם יחסי הציבור של אותם אולפנים מהרו לעשות את ההשוואה הטיפשית ל"צלצול" וכך גם איבדו את הקהל הפוטנציאלי ואכזבו את מעריצי "הצלצול".

להפתעתי הגרסה האמריקאית שבוימה על ידי הבמאי הברזילאי המוכשר וולטר סאלס ("תחנה מרכזית ברזיל", "דרום אמריקה באופנוע") ולכאורה הותאמה לקהל האמריקאי על ידי התסריטאי הקבוע שלו רפאל יאגלסיאס, נשארה נאמנה למקור. "מים אפלים" רחוק מלעמוד בציפיות של האולפנים וכך מתחת לאפם נוצר סרט אפל ומטריד שלא מתאים לקהל הרחב וגם החידוש הטוב ביותר לסרט יפני עכשווי.

"מים אפלים" הוא דרמה פסיכולוגית בעלת מוטיבים על-טבעיים החוקרת את אהבתה של אם לבתה ועד לאן הגבולות של אהבה גדולה זו יכולים להימתח. כאשר בוחנים את צמד היוצרים שעומדים מאחורי הפרויקט הזה מגלים שבאופן לא מפתיע הוא נאמן מאוד למקור האיטי והמהפנט ונזהר מלהפוך לעוד סרט אימה רגיל שיספק את הסחורה הבנאלית של סאונד מקפיץ ושפע של סצנות אלימות מיותרות. בעזרת תסריט מדויק של יאגלסיאס, מוסיקה מהפנטת של אנגלו באדאלאמנטי ובימוי מחושב של סאלס נרקח אחד הסרטים הטובים ביותר שתראו השנה על אהבת הורה עד מוות.זוכת פרס האוסקר ג'ניפר קונלי ("נפלאות התבונה") מגלמת את דליה, בחורה צעירה הנמצאת בתחילת תהליך גירושים מכוער מבעלה הבוגדני. היא עוברת עם בתה הקטנה, ססי לבבית דירות גדול וישן. לכאורה הבניין נראה מושלם אבל במהירות מה שאמור להפוך למקום מקלט עבורן הופך לסיוט כאשר מים מתחילים לנזול מהתקרה. כאשר האם מנסה לברר מה קורה עם הנזילה בדירה מעליה, היא מגלה שלא מדובר באירוע שאינסטלטור יכול לעזור בתיקונו. בדירה מעלה התגוררה משפחת מהגרים, האב חזר לרוסיה והאם והבת נעלמו. דליה מתחילה לחקור אודות המשפחה ומגלה שהילדה סבלה מהזנחה בדיוק כמוה. מצבה הנפשי הרעוע של דליה שעובדת במשרה מלאה ובמקביל מנסה לגדל את בתה בסביבה אפלה וחונקת הולך ומדרדר.

דליה וססי עוברות לגור בבניין דירות שהוא בעצם סביבה עירונית חונקת. גושים של בניינים גבוהים נטולי צבע החוסמים את אור היום ומונעים מהתושבים לראות את השמים או הים המקיף את האי הניו-יורקי. הבניין עצמו הוא אחד החשוכים והמעיקים ביותר שנראו על מסך הקולנוע בתקופה האחרונה. בכלל מדובר בסרט מאוד אפל שהשימוש המעולה בתאורה ממש יוצר תחושת מועקה גדולה. אם היו מציעים לי לגור בבניין הזה אפילו בחינם הייתי מסרב לעשות זאת. אבל כאשר אין כסף לשכר דירה במנהטן וזו האופציה הכי זולה אין ספק שלדליה אין הרבה ברירה.

ג'ניפר קונלי יוצרת דמות מעוררת הזדהות ונותנת כאן הופעה מעולה כאם על סף התמוטטות עצבים. אשה החוששת שעברה יחזור וירדוף גם את בתה ומנסה לעשות הכול כדי למנוע מילדתה את טראומת הילדות שהיא עברה בעצמה. לצדה ניתן למצוא שחקני משנה מעולים המגלים את דמותם בצורה הנטורליסטית ביותר שראיתי בסרט אמריקאי מזה זמן רב. ג'ון סי ריילי כמשכיר הדירות התחמן וחובב ההימורים, טים רות' כעורך דין בודד המתחזה לאיש משפחה, דוגרי סקוט הוא הבעל הבוגדני של דליה וקמרון מנאיים כגננת אימהית. היחיד שמשחק וזה כנראה נובע מתפקידו הוא פיט פוסטלטוויט. יש לציין את ההופעה המרשימה של הילדות: אריאל גייד כססי החוששת למצבה הנפשי של האם ושל פרלה אני-גארדין כילדה מסתורית המערערת את המצב בין דליה וססי.

"מים אפלים" הוא לא סרט אימה וכל מי שינסה להגיד לכם זאת משקר אבל הוא כן דרמה פסיכולוגית מעולה שיש בה גם מוטיבים על-טבעיים. סאלס ביים יצירה קולנועית מרשימה שמתאימה לקהל בוגר ואיכותי ולא לילדים זבי חוטם שמחפשים הקפצות זולות ואלימות ריקה מתוכן. כפי שניתן להבין זה רחוק מלהיות "בית השעווה" או "בוגימן" כי העוצמה של "מים אפלים" נובעת ממניעים פסיכולוגים טהורים של אהבת אם ולכן זו דרמה מהפנטת שתחזיק אתכם על קצה הכסא עד הסוף המטריד ומעורר המחשבה.