Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: טיסת לילה

תחגרו חגורות, תחזיקו חזק בידיות ותתכוננו להמראה של השנה. לא מדובר בטיסה אמיתית אלא במותחן הכי חזק שראיתי בשנה האחרונה – "טיסת לילה".

ווס קרייבן עובר בצורה חלקה מז'אנר סרטי האימה שבו הוא מתמחה ("צעקה", "סיוט ברחוב אלם") לסרטי המתח ועושה זאת במקצועיות מעוררת הערצה. לא רק זאת, הוא גם מצליח לביים יצירה קולנועית בתקציב של 25 מיליון דולר, עם שחקנים שאולי מוכרים אבל עדיין לא ביססו את עצמם ככוכבים וכמעט ולא זזים משתי הכיסאות שעליהם הם יושבים במטוס. כאילו היצ'קוק נולד מחדש, דגש על כאילו כמובן.

רייצ'ל מקאדאמס החיננית מוכרת לנו מהלהיטים "ילדות רעות", "היומן" והקומדיה המצליחה של הקיץ, "לדפוק חתונה" מופיעה כאן בתפקיד הראשי. היא מגלמת את ליסה רייסרט מנהלת משמרת בבית מלון יוקרתי במיאמי. היא נמצאת בדרך חזרה למיאמי אחרי שנכחה בהלוויה של סבתה. יש לה קשר חם עם אביה ומנהלת המשמרת בבית מלון לא ממש מסתדרת בלי עזרתה הטלפונית. ליסה שונאת לטוס אבל אין לה הרבה ברירות והיא עולה על הטיסה הלילית האחרונה כדי שתספיק להגיע לעבודה בזמן.

בשדה התעופה היא פוגשת בבחור חביב בשם ג'קסון, והשניים פותחים בפלרטוט בלתי מזיק בבר שבשדה התעופה. יד הגורל גם גרמה לכך שג'קסון ישב לידה בתוך המטוס. ליסה בטוחה שהפלירט יוכל להוביל למשהו קצת יותר רציני. מסתבר שבהחלט מדובר במשהו יותר רציני, כמו חיסול סגן השר לביטחון פנים ובני משפחתו. ג'קסון מאיים עליה שאם היא לא תתקשר לבית המלון ותבקש שיעבירו את השר לפנטהאוז המשקיף לים, אביה יירצח בידי רוצח שכיר שרק מחכה לשיחת טלפון של ג'קסון. ליסה מתגלה כבחורה חזקה שתנסה להלך על חבל דק כדי לא לפגוע בעצמה, באביה ובפוליטיקאי שעומד להגיע לבית המלון.

קיליאן מרפי שהספקנו כבר לראותו הקיץ בסרט "באטמן מתחיל" שם גילם את הדחליל המרושע מגלם את ג'קסון ועושה זאת בצורה מצמררת במיוחד, נראה כאילו הוא פשוט חוגג את תפקיד האיש הרע. הטרנספורמציה שקרייבן עובר היא מרשימה במיוחד. אין כאן פרדי קרוגר שירדוף אחרי נערות תמות, רוצחים המסתתרים מאחורי מסכות או פעלולים שמטרתם להקפיץ אתכם מהכסא. מה שבאמת מותח בסרט הזה היא הדינאמיקה מקפיאת הדם שנוצרת בין שני השחקנים. בזכות במאי מוכשר ושני השחקנים המעולים בתפקידים הראשיים השיחות בין ג'קסון לליסה משכנעות והופכות לעמוד התווך של כל הסרט. זו בחירה תסריטאית נועזת למדי לבסס סרט הוליוודי על שיחות בין פושע וקורבן במקום קלסטורפובי כמו טיסה - למזלנו זה עובד ובגדול.

הסרט גם פורט על כל המיתרים הנכונים מאז האחד עשרה בספטמבר, אנחנו בוחנים הרבה יותר טוב את האנשים בטיסה וכל מי שנראה חריג הופך למחבל מתאבד בפוטנציה. זו בדיוק התחושה שעוברת בזמן הצפייה בסרט. כאשר אנחנו עולים על מטוס אין לנו מושג מי יישב לידנו, האם הוא יהיה נחמד? יהיה אפשר לפתח שיחה? אדם רשע שחושב רק על עצמו? אולי הוא מתכנן לחטוף את המטוס ולהתרסק? סיליאן מרפי מצליח לגלם בקלות מפחידה את שתי הצדדים של אותו מטבע. הוא חביב ומצחיק מצד אחד אבל באותה קלות הוא הופך לרוצח קר וממוקד. זה הפעלול הכי חשוב שישנו בסרט לפי דעתי והוא מבצע אותו בצורה מבריקה.

"טיסת לילה" יכול ללמד את ראשי האולפנים שלא צריך מאה מיליון דולר כדי לביים מותחן פסיכולוגי מצמרר. מספיק שיש לך תסריט מפתיע, במאי מבריק ושחקנים מעולים וכבר יש לך קלף מנצח, גם אם השחקנים לא קמים כמעט מהכסא.