Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: ככה לא בונים חומה

"פועלי הכדורגל" אינו הסרט המעניין ביותר שהוקרן עד כה בערוץ "Yesדוקו" או שאינני האדם המתאים ביותר לצפיה בו.

"פועלי הכדורגל" של הבמאי הבריטי מתיו קוביק הוא סרט החושף פן אכזרי של עולם הכדורגל האירופי והוא הסחר בשחקנים ממדינות העולם השלישי. הנערים התמימים בגילאי 15-20 כמהים לשחק באירופה, מי מתוך אהבה למשחק, מי מתוך החלום לעשות מליון דולר ולעזור למשפחה. כשהשחיתות חוגגת ופיפ"א מתנערת מפיקוח על סוכני שחקנים, הנערים מיובאים תמורת סכומי כסף מגוחכים, חותמים על חוזה בשבדית (שפת האם שלהם ושלי) ונופלים למלכודות של שרלטנים. במקרה הטוב הם נכלאים, מורעבים ומשחקים בליגה ז'. במקרה הגרוע הם ננטשים במדינה זרה ללא דרכון. נשמע מרתק, נכון? אז זהו, שהתוצאה הסופית היא לא ממש. הבעיה מתחילה בבחירת הבמאי להביא סיפור על תופעה בעולם הכדורגל ולא סיפור אותנטי ומרגש על "פועלי הכדורגל".

בהעברות בין מועדוני הכדורגל האירופאים מתגלגל כסף גדול. כמה גדול? 600 מליון אירו בשנה בליגה הבכירה בלבד. סוכנויות השחקנים הגדולות נסחרות בבורסה ולעיתים, כמה מפתיע, מנג'ר של קבוצה מסויימת מחזיק במניות של סוכנות שחקנים. עוד פחות מפתיע לראות איך הוא עושה כסף, כאשר הקבוצה אותה הוא מנהל רוכשת שחקן מאותה סוכנות שחקנים שמניותיה בבעלותו.

"פועלי הכדורגל" הוא סרט יבשושי על כסף, ללא מגע חם ואנושי וחיבור אמיתי לקורבנות של הכדורגל, אותם נערים מדר' אמריקה ומאפריקה. הבמאי משוטט להנאתו בין דמויות רבות ומגובבות של נערים ובעיקר בין דמויות של אישים שונים ומשונים מסוכני שחקנים יוקרתיים לנציג בפרלמנט הבריטי. ככה זה כשרודפים אחרי הזנב של המצלמה במקום להחליט על מה הסרט הזה לעזאזל. אם תשאלו את קוביק, הוא ודאי יתקשה לענות לכם.

הסיפורים האנושיים שבכל זאת מצאו באופן מפתיע את דרכם לסרט, מתפזרים ומתפרקים, כיוון שהתרחשו בעבר ולמה שהתרחש בעבר אנחנו קוראים "היסטוריה" ומדפדפים אותו הלאה. רציתי בשר אבל קיבלתי רק עור וכמה עצמות. לזה קוראים כתבת נושא בת שעה ולא סרט דוקומנטרי. בהגיעי למחצית כבר הוצאתי לקוביק כרטיס אדום, תוך כדי ההבחנה המשעשעת כי כפתור כיבוי הטלוויזיה תמיד אדום. גם זה של ה-DVD.

כשויין רוני המשחק באברטון נראה על המגרש, כולה בן 16 ועושה מליונים, אני נזכרת בערגה בסרט "ג'ימי גרימבל". לפתע החלום של הנערים קרוב יותר לליבי. במחצית השניה של הסרט קוביק כמעט מבקיע גול כאשר הוא מתלווה לקבוצת נערים מסיירה לאון המגיעים לגביע העולמי לשחקנים עד גיל 17 (הנערך בפינלנד) כדי להתגלות וכאשר הקבוצה מפסידה, הם בורחים מהמלון. המטרה: לבקש מקלט מדיני ולשחק באירופה. הנערים שאיבדו את משפחתם במלחמה המתנהלת שם יודעים שקל יותר לקבל מקלט במדינות סקנדינביה, אולם בתמימותם נופלים ישר ברשתם של הנוכלים, אותם סוכני שחקנים הפועלים ללא רשיון של פיפ"א, חלקם אף מוגדרים כפושעים נמלטים. למרות הכל, הנערים מעדיפים את ההתעללות של הסוכנים על חזרה הביתה. בסיירה לאון, מתברר, אין מגרשי כדורגל.

לקראת סוף הסרט חוזר הבמאי למחוזות המוכרים לו היטב ודן בהעלמת העין של פיפ"א, שכל שעליה לעשות הוא להקשיח את החוקים. ואני שואלת את עצמי: למה שלא יוציאו את הכדורגל מחוץ לחוק? משחק אלים ומעצבן שתופס שעות מסך רבות ויקרות של גברים מסוקסים. לא אכפת לי שתסקלו אותי באצטדיון יד אליהו, לסרט הזה אני לא חוזרת.

חובבי כדורגל בלבד מוזמנים לזפזפ לערוץ Yesדוקו, היום, ה-5 בספטמבר בשעה 22:00. שידור חוזר למתעקשים: שבת, ה-10 בספטמבר, 23:00