Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: סינדרלה מן

רון האוורד ממשיך ליצור סרטים הוליוודיים גדולים המבוססים על סיפורים אמיתיים, מעוררי השראה, מרגשים, מצולמים, ערוכים, מעוצבים ומשוחקים היטב. הם גם כתובים בדיוק לפי הנוסחה עם משפטים שאמורים להיכנס לנו לתודעה הקולנועית ונאומים חוצבי לב שמבצועים על ידי שחקנים מהשורה הראשונה. הסרטים האלה אמורים לרתק אותנו אל המסך למרות שאנחנו כבר יודעים מההתחלה כיצד הם עומדים להיגמר. הם שטופים באמריקאיות מזויפת גדולה מהחיים וכאילו ניצחון של איש אחד מסכן זהו ניצחון העם כולו. אולי האוורד מצביע לדמוקרטים אבל הקולנוע שלו הוא שמרני ורפובליקני עד כדי גועל.

באמצע שנות השפל הכלכלי כאשר אמריקה התמוטטה מבחינה כלכלית וחברתית, צץ לפתע גיבור חדש שרגש את מעמד הפועלים. ג'יימס בראדוק היה לאחת האגדות המפתיעות של הספורט האמריקני בתחילת שנות השלושים. מדובר במתאגרף פורש ומובס שמשפחתו נמצאת על סף התמוטטות כלכלית ונפשית, עם קריירה על הקרשים, שכוללת יד שבורה וקיבוץ נדבות. הוא מוחזר לזירת האגרוף ומגלה שעם בטן מקרקרת והמון אמונה מצד חבריו החדשים למעמד הפועלים הוא יכול לנצח גם את אלוף העולם.

ארה"ב שנת 2005 , תושבי הארץ בדיכאון עמוק, הבנים שלהם תקועים במדבר העיראקי, הפגנות מתחילות לצאת מכלל שליטה, הכלכלה במיתון, מחירי הדלק עולים וחכו הם עדיין לא יודעים שכל מיני סופות הוריקן יחריבו את ניו-אורלינס וחלקים נוספים בדרום. אמריקה זקוקה לגיבור שיבוא וירומם את רוחה. רון האוורד והתסריטאי הגרוע עקיבא גולדסמן משתפים פעולה עם בריאן גלייזר הבלתי נלאה ופני מארשל המחרידה ומייצרים עבור הנדכאים את "סינדרלה מן". הסרט שהיה אמור להיות ההפתעה הגדולה של הקיץ נכשל כשלון חרוץ בקופות.

אני מוכן להמר שאם נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש היה רואה את הסרט הוא היה מאוד אוהב אותו. אולי הוא היה מתחיל לחפש איזה ג'יימס בראדוק משל עצמו כדי להפנות את תשומת הלב מהמצב המחורבן לעבר החלום האמריקאי הכול יכול. בסך הכול הסרט דוגל במשפחה המסורתית והכנסייה היא מרכז חייהם, היהודים אוהבים כסף ואין להם ילדים, הנוצרים אמיצים ובעלי ערכי משפחה שמרניים, והקומוניסט שרוצה למרוד במשטר שעושק את העניים והמדוכאים הוא אלכוהוליסט, שמרומז שהוא מכה את אשתו ולבסוף הוא מת בזמן הפגנה. כאילו קוד הייז לעולם לא נמחק מעל פני האדמה.

כל אלו מובילים למסקנה הבלתי נמנעת: "סינדרלה מן" הוא מוצר קולנועי שמרן, דוחה, מניפולטיבי, גזעני, שלמרות הנוכחות הנוצצת של כוכביו (זוכי פרס האוסקר ראסל קרואו, אנה זלווגר והשחקן המוערך פול ג'יאמטי) הוא מיושן ולא עדכני. האוורד רצה ליצור סרט סטייל פרנק קפרה אבל התוצאה היא מוצר רדוד ובלתי אמין שחושב שהוא הרבה, אבל הרבה יותר. האוורד רצה ליצור סיפור סינדרלה אבל היו לו שאיפות הרבה יותר גדולות מזה, והן מתרסקות לו ישר בפרצוף. אם אתם כבר רוצים לראות חלום אמריקאי נטול יומרות פוליטיות וחברתיות אז לכו ל"גול". אם אתם חייבים את מנת הגועל נפש ההוליוודית ואהבתם את "נפלאות התבונה" רוצו ל"סינדרלה מן" - ההנאה מובטחת.