Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: השיגעון שבאהבה

בלי יחסי ציבור עלה בקולנוע פאר שבתל אביב אחד הסרטים הטובים ביותר שראיתי השנה. מדובר במותחן דרמטי אפל ומטריד למדי בשם Asylum או בתרגום העברי המסחרי "השיגעון שבאהבה". את הסרט שעלה בשקט על מסכי הקולנוע ביים הבריטי המסקרן ביותר בעולם הקולנוע, דייויד מקנזי. אחרי "הזר" הקשה לצפייה אבל הראוי לחלוטין הוא מגיש לכאורה סרט הרבה יותר נעים הליכות אבל במקביל אופטימי הרבה פחות.

נטשה ריצ'רדסון מגלמת באיפוק רב את סטלה רפאל, אשתו של רופא צעיר ומבטיח בבית משוגעים יוקרתי. היא חיה עם בנה האהוב ובעלה המשעמם בבית כפרי בשטח בית המשוגעים. אותו רופא צעיר כנראה עומד להחליף בתוך שנה את מנהל בית החולים הקשיש. בעוד סטלה עסוקה בעבודות הגן, שתיית אלכוהול ושעמום טוטאלי היא מתחילה לפתח תשומת לב אל אדגר, חוסה בבית משוגעים שמתקן את ביתן הזכוכית בגינת ביתם. לאט, לאט אבל על בטוח היא מתחילה להמשך אל כוחו הממגנט ומקיימת עמו יחסי מין בסתר.

בעוד בעלה עסוק בעתידו המקצועי, סטלה מתמכרת אל התשוקה שחסרה לה בחיי היום יום. כמובן שמדובר במתכון להרס עצמי. ככול שסטלה מנסה להתנגד אל אותו חוסה עם עבר מסתורי כך היא נסחפת יותר אל תוך הפרשייה העגומה הזו שעומדת להרוס את חייהם של כל המעורבים בה. אדגר עבורה הוא כמו סם ממכר, הוא הגבר המסתורי, האומן המיוסר, האיש שמזיין אותה על רצפת חדר, על הקיר, קורע את התחתונים שלה באלימות ואפילו דופק אותה בעמידה. אדגר משלים עבורה את התשוקה שהיתה כל כך חסרה לה בחייה המשעממים בביתם הכפרי שנמצא בשטח בית המשוגעים.

אם הסרט היה מבוים בהוליווד על ידי אדריאן ליין או פול ורהובן אני בטוח שהייתם צופים בסרט הכי מחרמן של השנה. אבל למרות סצנות המין הרבות בסרט, כאן הן מוצגות כהתמכרות בעקבות מצב נפשי מעורער לחלוטין. הסצנות קצרות ואגרסיביות. למרות שההתמכרות לתשוקה היא הנושא המרכזי של הסרט, המין לא עומד במרכזו, אלא המלכודת האלימה שלתוכה נופלת סטלה. מלכודת שהוכנה בקפידה ולתוכה היא צועדת במודע בלי להבין שהיא בסך הכול כלי משחק בידיו של אחד הבכירים בבית חולים שקורא אותה, את החוסה ואת בעלה המגושם כמו מפה.

"השיגעון שבאהבה" מצולם בצורה קלסטרופובית, בתוך מסדרונות חשוכים, בין שברי זכוכית, קירות עץ שבורים, כאשר הצבע האפור שולט במסך ומציג לנו עולם נטול צבעים, נטול ארוטיקה ותאורה חמימה שמייפה את העולם הקר והמנוכר שבו הדמויות נעות. הסרט מתאר את התוצאות המרות של אותה התמכרות גופנית ויצירתה של אשליה הנקראת אהבה. הוא עוקב אחרי הדמויות ומציג לנו אנשים שיעשו הכול כדי להחזיר לעצמם את אהוב ליבם בלי לדעת האם הם באמת אוהבים את אותו אדם. אנשים שהאובססיה השתלטה עליהם ועכשיו הם אינם מסוגלים לשלוט בה עוד.

את הדמויות הראשיות והמרתקות מגלמים שחקנים בריטים וניו זילנדי אחד שכובשים את המסך כאילו היו שחקנים בסרט של היצ'קוק. בתפקיד הראשי של סטלה תמצאו את נטשה ריצ'רדסון שזכתה בעבר בפרס הטוני בברודווי אבל אף פעם לא ביססה את עצמה כשחקנית קולנוע. היא עושה את התפקיד של סטלה בקרירות מרשימה ומרתיעה ועם זאת מצליחה לעורר סימפטיה רבה. את אדגר מגלם השחקן הניו זילנדי הכריזמטי, מרטון קסוקאס, שמוכר לנו כשחקן משנה בסרטים "זהות במלכודת", "שר הטבעות" טייםליין" ובקרוב "איון פלאקס". את הבעל שמתעניין יותר בקריירה של עצמו והרבה פחות באשתו מגלם בקרירות בריטית אופיינית יו בונוויל.

לבסוף הכוכב האמיתי של הסרט הוא איאן מק'קלן המגלם את דוקטור פיטר קליב הקורא את האנשים סביבו ומשחק בהם כאילו היו בובות בחדר ילדים. אותו אדם בעל ניסיון וכשרון שמצליח לבצע על אותם אנשים צעירים מניפולציות שיובילו אותם אל המקומות האפלים ביותר שהם ידעו. למי שמחפש סרט מתח אפל עם מוטיבים של דרמה פסיכולוגית ומוכן לשקוע לתוך 93 דקות עוכרות שלווה, הסרט הזה בשבילו.