Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: הארי פוטר וגביע האש

מי היה מאמין שדווקא הבמאי החיוור מייק ניואל שהתפרסם בעיקר בזכות הקומדיה הרומנטית המצליחה "ארבע חתונות ולוויה אחת", ואחראי על סרט הבנות הדביק "חיוך של מונה ליזה" עם ג'וליה רוברטס, יהיה זה שיצור את הסרט האפל והטוב ביותר בסדרת סרטי "הארי פוטר". הקו האפל שרקח הבמאי המכסיקני, אלפונסו קוארון בסרט השלישי בסדרה (גם הוא היה טוב מאוד), תופס תאוצה בסרט הרביעי שהוא גם באופן מפתיע הטוב ביותר עד כה. עושה רושם שסדרת סרטי "הארי פוטר" הולכת ומשתפרת מסרט לסרט. אפילו שלושת הכוכבים הצעירים מתחילים להוכיח שהם לא רק חמודים אלא גם שחקנים טובים. אין ספק - "הארי פוטר וגביע האש" הוא סרט מנצח.

זמנים קשים פוקדים את הוגוורטס, והקהל שצמא לקצת אקשן הולך לספוק כפיים בהנאה מאחר והסרט הרביעי הוא בעצם מסע מכשולים מרתק עמוס הרפתקאות, שמכיל בתוכו גם כמה רגעים מפחידים ומלחיצים שלא בדיוק מיועדים לזאטוטים. כמו מעריציו גם הארי כבר לא ילד, הוא כבר בן 14, וכך לפתע סדרת הסרטים שחביבה דווקא על ילדים בבתי ספר יסודי הופכת לאט אבל על בטוח לסדרת סרטים שלא כל כך מיועדת לגיל הרך. "גביע האש" מתגלה אולי כסרט האמוציונאלי ביותר שנראה השנה על המסך הגדול.

הפעם ההורים מוזמנים להשאיר בבית את הילדים שעדיין לא הגיעו לגיל מצוות ולהיסחף עם הילדים הבוגרים יותר או לבד לתוך אחת ההרפתקאות החשוכות והמענגות ביותר של השנה. סיוטים תוקפים את הארי, חלומות מבעיתים המבשרים רעות. הסרט מתחיל כאשר אוכלי המוות, תומכיו של וולדמורט, מעזים להיחשף בציבור אחרי שנים רבות ולהרוס את מחנה הקווידיץ'. העלילה נמשכת כאשר הוגוורטס מארח את "טורניר הקוסמים השלישי" אחת התחרויות המסוכנות ביותר המתקיימות בעולם הקוסמות. הארי פוטר נאלץ להשתתף בתחרות מאחר ומישהו שם את שמו בתוך גביע האש למרות שהוא צעיר מדי מכדי להשתתף בה.

מרגע זה הארי מוצא את עצמו עומד בפני שלוש משימות שעלולות לעלות לו בחייו. אם זה להתעמת מול דרקון יורק אש, להציל את חבריו שנחטפו ונקשרו למוט בקרקעית האגם או לצאת מתוך מבוך קטלני שטורף בני אדם. בדרך הוא צריך להתמודד עם משימה לא פשוטה והיא למצוא דייט לנשף המתקיים לכבוד התחרות. הוא גם צריך להחזיר את אמונו של רון, חברו הטוב ביותר ולהתראיין אצל רכלנית הכותבת עליו שקרים בעיתון של הקוסמים. בסרט הרביעי בסדרה אין פתרונות קלים, שום דבר איננו הולך כשורה והארי מוצא את עצמו לראשונה מתמודד לבד עם האיש שרצח את הוריו.

הצבע השולט בסרט הרביעי בסדרה הוא אפור. השמים תמיד כהים, השחקנים נראים חיוורים וחיוך כמעט לא נמרח על שפתותיהם. הארי הוא לא גיבור-על שדבר איננו יכול לפגוע בו. הוא נער מתבגר, והאנשים שמקיפים אותו אחוזי פרנויה. אם זה רון, חברו הטוב ביותר שבטוח שהארי הכניס את השם לגביע בלי לספר לו. או המורה החדש להתגוננות בפני כוחות האופל שלחם בעבר נגד כוחות הרשע ועכשיו הוא אדם מעורער על גבול הטירוף. אפילו דאמבלדור המנהל הכול יכול של הבית הספר נראה בלתי יציב בנפשו. כמובן שהישות המפחידה ביותר היא אויבו הנצחי לורד וולדמורט בגילומו של רייף פיינס.

ואם עסקינן בשמות שחקנים, הסרט מורכב מצוות שחקנים בריטי מעולה. נעזוב לרגע את שלושת הכוכבים הקבועים דניאל רדקליף, רופרט גרינט ואמה ווטסון שמתבגרים לנגד עינינו ועושים עבודה נפלאה במיוחד בסרט הזה. סר מייקל גמבון המגלם את דאמבלדור החליף את ריצ'ארד האריס בסרט הקודם והפעם יש לו תפקיד גדול ומשמעותי ביותר. רייף פיינס מצטרף אל סדרת הסרטים הזו ועושה תפקיד מעולה כרשע האולטימטיבי. ברנדון גליסון נפלא כמודי המורה להתגוננות מפני כוחות האופל ששפיות ממנו והלאה. מירנדה ריצ'רדסון משעשעת במיוחד כעיתונאית רכלנית שמסקרת את השתתפותו של הארי פוטר בתחרות.

כמובן שגם הפעם תוכלו למצוא את אלן ריקמן שמגלם את פרופסור סנייפ האנטיפט, דיים מגי סמית המגלמת את פרופסור מקגונגל טובת הלב, גארי אולדמן חוזר אלינו כסיריוס בלק ורובי קולטריין הוא האגריד. "הארי פוטר וגביע האש" הוא לא רק מוצר צריכה להמונים, הוא משדר תחושה שהאנשים שעומדים מאחוריו לא עושים אותו רק בשביל הכסף. יש בו אמת עמוקה וכואבת של יושר והזדהות שכמעט ובלתי אפשרי למצוא במוצרי צריכה הוליוודיים שנעשים בתקציב של מאה מיליון דולר. התחושה הזו הופכת אותו מסתם עוד סרט חגים מנופח תקציבית ליצירה קולנועית בוגרת ומרתקת.