Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: הכבוד האבוד של שמחה (סיגלית פוקס) - ראיון

מה עבר לך בראש במהלך הצפיה הראשונה בסרט?

"מאוד נהניתי, למרות שהייתי בהלם. הייתי צריכה לראות את זה עוד פעם כדי להבין מה קורה. הסרט יצא כשנה וחצי אחרי שגמרנו לצלם אותו. בזמן הזה נכנסתי להריון, נולד לי תינוק וצפיתי בסרט כשהתינוק שלי ילל והיה בן חודש. הייתי מאוד מבולבלת והרגשתי שעבר המון זמן מאז שצילמנו את הסרט. הייתי במקום אחר לגמרי בחיים שלי וזה היה כמו ספר זכרונות".

יש סצנה אחת שהביכה את סיגלית ואותי. בסצנה הזו מצולמים שמחה וראדי משתעשעים ומשתכשכים בבריכה. ליתר דיוק, ראדי הקטן עובר בין רגליה של שמחה הגדולה והק"ג העודפים שלה מצולמים בתקריב מזעזע. איך אלוהי האנשים השמנים נתן לזה לקרות? את האלוהים הזה אני מכירה טוב מאוד, כי הוא גם האלוהים שלי, אבל ככל הנראה לא של הבמאית.

"זה הביך אותי, בגלל שלא אהבתי את התקריב הזה על הרגליים שלי. אין לי בעיה עם הבגד-ים, אפילו נהניתי מזה, אבל ספציפית את הקטע הזה שהרגליים שלי ככה פסוקות, הרגשתי שזה היה שימוש לרעה בחופש ש...", סיגלית מחפשת את הדרך הנכונה לנסח את הרגשתה, "אני חושבת שכל דבר אפשר לעשות בצורה אסתטית ולדעתי יש פה קצת חוסר אסתטיות. זה משהו שככה צרם לי כשראיתי את הסרט, אבל אני מכבדת את ההחלטות של ג'ולי [שלז] ושל העורך".

איך הגיבו הורייך לסצנות הבריכה ולסצנות הסקס?

"אחותי שראתה את הסרט לפניהם מאוד הזהירה אותם, עד כדי כך שהם כבר לא רצו לראות את הסרט", חושפת סיגלית. "אני עשיתי להם שיחה והסברתי להם שאני חושבת שבגלל דקת סצנת סקס, חבל שיפספסו משהו שקיבלתי כל כך הרבה הערכה עליו ותגובות כל כך טובות. בכל זאת תפקיד ראשי. הסברתי להם שזה תפקיד וזה בכלל לא אני והכל שקר". הוריה של סיגלית הם אנשים מאוד מבוגרים, לכן תהיתי אם היא סגרה להם את העיניים בקטעים המביכים.

"פשוט אמרתי להם שיתכוננו, שיש סצנה אחת... דיברתי איתם על הסצנה הזאת עם שימי". סצנת שימי זכורה היטב לצופים. שימי, המאהב הנשוי והדוחה במיוחד של שמחה, אוהב לתקוע אותה מאחור. ככה הוא לא רואה ולא שומע אותה. הייתם מוכנים שהוריכם יצפו בכם בסצנה כזו? אני מתחלחלת מהמחשבה.

סיגלית ערכה הכנה נפשית להוריה: "אמרתי להם שלא ישכחו שזה הכל מצחיק ושמיד אחרי שזה נגמר צחקתי וששום דבר שם הוא לא באמת, זה הכל בכאילו. זה כל המקצוע הזה וזה כל היופי שבו, שאפשר לעשות דברים בכאילו".

מה הם חשבו לאחר הצפיה?

"אבא שלי אמר שזה סרט עצוב מדי, אבל חוץ מזה יפה מאוד. אבא שלי לא מסוגל לראות שום דבר שהוא עצוב. תמיד כשיש משהו עצוב בטלוויזיה אז הוא מכבה. אמא שלי מאוד נהנתה והיא גם מאוד התרשמה מכל הכוכבים. בשבילה רבקה מיכאלי זה..." מספרת סיגלית על הפוסט-טראומה.

בתקופה האחרונה יש יותר דמויות שמנות בקולנוע ובטלוויזיה אבל הן תמיד אומללות. האם אדם שמן לא יכול לשחק מישהו שטוב לו?

"הקולנוע הוא מראה של המציאות ובמציאות יש תדמית שלילית לאנשים שמנים, לצערי הרב. בשבילי, זה שאני בתור בחורה שמנה משחקת תפקיד ראשי בסרט ובנוסף קוטפת עליו שני פרסים מאוד חשובים, בשבילי זה ניצחון. לא משנה לי שבסרט עצמו שיחקתי בחורה שהתדמית שלה אולי יכולה לפגוע בנשים השמנות. מבחינתי זה תפקיד, מבחינתי שיחקתי, אני שחקנית".

סיגלתי מוסיפה ואומרת: "אני באופן אישי אוהבת לשחק את הדמויות האלה. אני לא מחפשת לשחק דמויות מצליחניות והירואיות. אותי יותר מושך לשחק דמויות שוליים. נכון, אני שמנה, אבל אני אוהבת לשחק את התפקידים האלה. אני יותר מתחברת לצד הזה של האמת, של הכאב, לתמימות. בסופו של דבר אלו תפקידים שנוגעים באיזו שהיא אמת שנוגעת לכולנו".

אמא של סיגלית לא סובלת את התפקידים "האלו" של סיגלית. בעיניה זה ממש גרוע. "היא רוצה לראות אותי יפה", אומרת סיגלית. "פעם אחת יצא לי לשחק בהצגת ילדים טווסית חיננית ומחוזרת, אז ההורים שלי אמרו: זו ההצגה הכי יפה, זו ההצגה הכי מקסימה, כי שם אני משחקת את היפה והמחוזרת, אז בשבילם אין – זה הכי טוב".

אגב, בתסריט המקורי של עומר תדמור, שמחה לא היתה שמנה והליהוק לא התמקד בשחקניות שמנות. גם סצנות הבריכה לא היו בתסריט והם נוספו בעקבות סיגלית.

"הם חיפשו איכות של מישהי מאוד מוכת גורל. ואני לחלוטין לא אסכים אם יגידו שבגלל שאני שמנה אני מוכת גורל. אני חושבת שהבאתי משהו באיכות המשחק שלי שהתאים לג'ולי. היא רצתה שתהיה מישהי ילדה-אישה, תמימה ואלו איכויות שקיימות אצלי. אני לא חושבת שזה קיים אצלי בגלל שאני שמנה, אין קשר!".

העיתונות והטלוויזיה שמו דגש על המשקל שלך. איך את מרגישה עם הבחישה החוזרת ונשנית בעניין החיצוניות שלך?

"זו הרגשה בכלל לא נעימה. בהתחלה אני לקחתי את זה דווקא בצורה חיובית ואמרתי את מה שיש לי להגיד. כשזה נהיה משהו אובססיבי, לקח לי זמן לעכל את זה. תוך כדי שאני יושבת בראיון, אני זורמת עם מה שקורה, אבל אחרי זה אני אומרת: אלוהים אדירים".

אם הייתם מנותקים מהטלוויזיה ומהאינטרנט בשבוע החולף, פספסתם שורה של שאלות מביכות והתבטאויות בוטות ומעליבות. את כל אלו ספגה סיגלית בגבורה ואני אומרת כאן, בראיון זה, לא עוד. לפני שאנחנו שמנים, אנחנו בני אדם. שכבות הכולסטרול שאולי עוטפות את הלב שלנו לא אוטמות אותו לרגש.

"כבר כמעט שוכחים שאני שחקנית, שאני קיבלתי הוקרה קודם כל על המשחק שלי, בגלל שאני שחקנית טובה, לא בגלל שאני שמנה!". סוף סוף מביעה סיגלית את מחאתה נוכח השריפה שפשטה בשדות המדיה. "כבר לא מציינים את זה, אף אחד לא מדבר על זה, זה לא מעניין. יש כל כך הרבה שאלות לשאול. אני בכל זאת שחקנית שזכתה בפרס אופיר, אז למה לשאול כל הזמן על איך שאני נראית ועל המראה החיצוני?". סיגלית שואלת ואני משיבה לה שההתעסקות בחיצוני היא מגפה.

"אני לא לוקחת את זה אישית. בטלוויזיה החיצוניות זה דבר מאוד מאוד נחשב. אלו אנשים שפועלים לפי הכללים האלה, אז לא פלא שהם שואלים אותי לפי הכללים של עצמם. אני גם מתייחסת למראה החיצוני בצורה מאוד משמעותית. הגוף שלי זה הכלי שלי, אבל אני לא חושבת שזה דבר לא טוב. הם מתייחסים לזה כמובן מאליו שזה דבר מוזר, לא טוב, שונה, חריג", תורמת סיגלית מחווית החשיפה בטלוויזיה. לי נדמה שהטלוויזיה לא יוצאת מהקופסא אל הרחוב, היכן שגם אנשים שמנים מסתובבים חופשי ואף אחד לא חושב שהם אורחים מהמאדים.

כן, גם זה קורה לי לפעמים, שאני נפגשת עם בן אדם מרתק, נהנית לדבר איתו ולא מפסיקה לכתוב ולכתוב ולשאול...אז הפעם יש לנו אפילו חלק שלישי לראיון, שהוא בעצם הסיכום של הסרט, של סיגלית האדם וסיגלית השחקנית. קליק אחד ואתם שם.