Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: הכבוד האבוד של שמחה (סיגלית פוקס) - ראיון

"מוכרחים להיות שמח", הסרט החדש של ג'ולי שלז ("עפולה אקספרס"), כבש את המדיה כבר בשבוע הראשון. הסרט על שמחה לוין (סיגלית פוקס), רווקה זקנה לא מוצלחת במיוחד, המנסה לרפא את פצעי המשפחה דרך תוכנית טלוויזיה מטופשת, הניב ביקורות מעורבות. מלחמות פרצו בין צופים שנהנו וכאלו שלא (באיזה צד אתם?)

וכולם, כולם, נברו בגופה העסיסי פלוס של השחקנית סיגלית פוקס. בתוך אגם הבירבורים הם שכחו שסיגלית היא קצת יותר מסך הק"ג העוטפים את עצמותיה. אחרי שהסרט והמדיה הפשיטו אותה באופן מקומם, אנחנו נעטוף אותה בגלימה מלכותית כיאה למנצחת. סיגלית פוקס זכתה השנה בשני פרסים נחשבים ביותר: פרס וולג'ין ופרס אופיר לשחקנית הטובה ביותר. אבל את מי זה מעניין כשסיגלית העודפת קופצת למים? אותנו!

איך הכל התחיל?

"תמיד רציתי להיות שחקנית, מאז ומעולם. זה היה ברור שזה מה שאני רוצה להיות ולי היה ברור שזה מה שאני אהיה". סיגלית שגדלה בטבעון נרשמה בתיכון לחוג דרמה, ממנו יצאו כוכבים נוספים כמו לירית בלבן ("משפחת קמיצ'לי", "שחקנית ספסל"). "מיד אחרי הצבא נסעתי לניו יורק ושם למדתי שנה בבית הספר למשחק HB Studio. אח"כ חזרתי לארץ והתקבלתי ללימודים בסמינר הקיבוצים. את הכלים המשמעותיים שלי במקצוע רכשתי בסמינר הקיבוצים, עם המורים הנפלאים, המתמסרים, שלימדו אותי שם. אני יודעת שלא הייתי מצליחה להרחיב את המנעד שלי לאיפה שהוא היום אם לא הייתי הולכת ללמוד".

נלי עמר, אבי הדרי, חוה אורטמן, סיגלית מאוד אוהבת אתכם ומוסרת ד"ש חם.

לאן התגלגלת אחרי הלימודים?

"הצטרפתי לקבוצת 'ארמא' (אדמה, רוח, מים ואש). זו קבוצת תיאטרון רחוב שלמעשה אני עובדת איתה און אנד אוף, מאז ועד היום. אני מאוד מחוברת לקבוצה הזאת." בסוף השנה הראשונה, נקלעה סיגלית למשבר אישי ומקצועי ועקרה לירושלים. "עזבתי את התיאטרון ועברתי לגור לירושלים. בירושלים עשיתי קודם כל חשבון נפש וניסיתי לשקם את ההריסות. זה היה ניתוק מאוד מאוד משמעותי, לא הכרתי שם אף אחד וידעתי שאני רוצה לפתוח איזו שהיא דרך חדשה". דווקא באותה שנה נפלה לידיה של סיגלית ההזדמנות לעבוד עם חנוך לוין. "התבקשתי לבוא לאודישן לחנוך לוין, שמאז ומעולם היה חלום חיי". וכך נכנסה סיגלית לנעליה של הזונה עם הנקודת חן בהצגה "אשכבה".

"זה אחד הרגעים הכי משמעותיים בחיים שלי, כי זה החזיר אותי למקצוע וזו פשוט הגשמת חלום. זה פשוט היה חלום וחלומות בד"כ לא מגשימים", מספרת סיגלית בהתרגשות. בן זוגה ניסן, נכנס לדבריה ומזכיר לה שזו ההצגה ששינתה את חייה כי שם הם הכירו. ניסן הוא מנהל הבמה של ההצגה. סיגלית לא ישבה בחיבוק ידיים בשנים האחרונות. אין במה שלא עלתה עליה וזה כולל את קבוצת הצעירים של 'הבימה', פסטיבל עכו, טלוויזיה ("לילה ללא לולה", "תיק סגור", "שאול"), תיאטרון הפרינג', הצגות ילדים ומה לא. שק הזכיות שלה כולל גם את פרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל עכו ("לפעמים עוברים פה פילים", הצגת פרינג').

ספרי לי על תהליך הליהוק ל"מוכרחים להיות שמח".

"הגעתי לסרט בעקבות לירית חברה שלי. היא היתה מועמדת לתפקיד אחר בסרט הזה ופשוט הגענו למסקנה משותפת שאין ספק שהתפקיד הראשי תפור עליי בול". אני תוהה איך שחקן מגיע למסקנה שהתפקיד חייב להיות שלו. "קלטנו את הקטע של הדמות הזאת. קודם כל, היה את העניין הזה של האישה-ילדה, שזה משהו שאני נורא מתחברת אליו באופן אישי. גם התמימות הזו, שזו תכונה שמאוד מאוד מאפיינת אותי".

פעם ראשונה בתפקיד ראשי בסרט, ספרי לנו על יום העבודה הראשון על סט הצילומים.

"כמעט מתתי ביום הראשון של הצילומים", מתוודה סיגלית, "מכיוון שהסצנה הראשונה של הצילומים היתה הסצנה הזו עם ראדי [אלכס סנדרוביץ' המתאהב בשמחה] במכונית שהוא נוסע בה".

מדובר במכונית שמישהו שצפה בסרט כינה אותה "ריקשה מקושטת" והיא למעשה קל-נוע מהסוג בו משתמשים בשדות תעופה ובקניונים גדולים. מסתבר שסיגלית כמעט קיפחה את חייה ביום הצילומים הראשון: "הנסיעה הראשונה, לא עשו נסיעת מבחן כדי קצת ללמוד את זה, שנינו על זה, הוא לקח את הסיבוב ואני פשוט עפתי מהדבר הזה והחזקתי את עצמי עם היד. אפשר לומר שזה היה רגע של מתח". סנדרוביץ' התברר כגבר חזק. הוא תפס בסיגלית והחזיר אותה למושב.

איזו סצנה היתה הכי קשה להתמודדות?

"המונולוג". בסצנה המדוברת, שמחה פוצחת בנאום מרגש מול חבריהם של הוריה. הנאום מקפל בתוכו אכזבה איומה שלא אספר עליה למי שרוצה לצפות בסרט. מי שלא, שירים טלפון ויקבל ספוילר. "נורא נורא התרגשתי לפני היום צילום הזה. מאוד מאוד קיוויתי שאני אעמוד בזה בכבוד, שזו לא תהיה פאדיחה, שאני לא אשכח את הטקסט, שפתאום אני לא אתחבר לזה רגשית".

הבגדים שאת לובשת בסרט מגניבים לאללה. איך את מתלבשת במציאות?

"אני מתלבשת נורמלי לגמרי", צוחקת סיגלית.

שמרת את הבגדים של שמחה?

"כן. שמרתי את החולצה השחורה שכתוב עליה "בנזין" ושמרתי גם חולצת פסים עם ציור של חתול".

את לובשת אותן לפעמים?

"אני לא הולכת עם זה, זאת ממש ממש מזכרת. אני בחיים לא מסוגלת ללבוש משהו שלבשתי בתור איזו שהיא דמות, כי ההפרדה היא מאוד ברורה. אני מרגישה אוטומטית שאני מתחפשת לאותה דמות ששיחקתי וזה ממש ממש מוזר ולא נוח".

בחירת הלבוש של שמחה היתה עבודה משותפת של סיגלית, רונה יפמן ונתן המלביש. הישיבה הראשונה של השלושה על הסטיילינג של שמחה התקיימה בביתה של סיגלית. "אחר כך שלושתנו ביחד התחלנו במסע האיסוף של הקולקציה של מה שאני קוראת 'אופנת שמחה'". רונה יפמן, צלמת-אומנית, היא האחראית לתמונות הסטילס המדהימות שבסרט. למעשה, היא צילמה את סיגלית בבגדי ים כפרוייקט אומנות כמה שנים לפני "מוכרחים להיות שמח".

האם את מרגישה שחל בך שינוי מאז ששיחקת את שמחה?

"בערך שנה אחרי שגמרנו לצלם את הסרט, התחלתי ללכת עם קוקיות". אם אתם מרימים גבה, זה רק בגלל שלא ראיתם את הסרט. שמחה הולכת עם קוקיות. מגניב, אה?

וממש כמו הדרך הארוכה שעברה סיגלית גם אנחנו עוצרים כאן, לוקחים נשימה ועוברים לחלק השני של הראיון בו תספר סיגלית על חווית הצפייה בסרט, מה אומרים ההורים ו...כן, גם אנחנו נתעסק (אבל ממש קצת) במשקל שלה.