חדשות סרטים

שלום כיתה א' - ראיון עם תומר הימן – חלק ג'

מאת: |
שלום כיתה א' - ראיון עם תומר הימן – חלק ג'
שלח לחבר הוסף תגובה Seret.co.il :: שתף | הוסףשתף
תומר וברק הימן הצליחו להציג בסדרה "גשר על הואדי" את הערבים והיהודים מנקודת מבט חדשה, שיש בה שיוויון כלכלי וטכנולוגי – בשאר ואסף, חברים ללימודים, גרים שניהם בוילות, לכל אחד מהם מחשב חדש בחדרו.

"הערבים פה לא מוצגים ממקום מסכן, גם אם יש להם דעות מאוד קשות כלפי המציאות. נורא קשה ליצור סידרה שבה אתה לא נופל לפח הזה ומסתכל על הדמויות שלך מגבוה. יש כל כך הרבה סטראוטיפים, כל כך הרבה מוקשים וכל כך הרבה מלכודות, שניסיתי לחשוב כל הזמן איך לא ליפול לתוכן. הסידרה נותנת לקול הערבי ולדמויות הערביות משקל סגולי זהה ליהודים גם רגשית וגם אינטלקטואלית". הנשים הערביות המוצגות בסידרה מדברות ברהיטות ולעניין, חלקן נשים מתקדמות ומשכילות. גם אם מצאתי את עצמי חושקת שיניים נוכח דבריהן, לא יכולתי שלא להעריך זאת.

ספר לי על העבודה עם אחיך ברק.

"הכוח של הסידרה הוא שיצרתי אותה ביחד עם ברק, עם אח שלי ואז היינו יכולים להתחלק. איך את מקבלת כל פעם את הבקרים הכפולים?" תומר מציין כמה סצנות בוקר מקסימות של שני הצדדים. והרי לכם חידוש נוסף: ערבים ויהודים קמים בבוקר בדיוק על אותו צד. ברק היה הולך לבית אחד ותומר לבית שני. "הייתי אומר לברק: 'תשמע, שים לב איך הוא מתקלח'. בגלל שזה מצולם בכפר קרע, אז יש לך את השעה ורבע נסיעה בבוקר. זו שעה ורבע שמדברים מה יהיה היום, ספקולציות ואיך יגמר היום". בתקופת הצילומים ברק לקח על עצמו חלק נכבד מהעבודה והיה רוב הזמן בשטח ואילו תומר היה דומיננטי בעריכה.

לא צפוף רגשית לעבוד עם אחיך?

"מאוד קשה. העשייה המשותפת הביאה המון דברים וגם משקעים. אני לא יכול לענות לך על זה עכשיו. אני צריך להתרחק טיפה. תני לי עוד חצי שנה ואני אגיד לך מה זה עשה לקשר של ברק ושלי. זו מעורבות, תלות ואתה רואה את אח שלך ברגעים לא טובים והוא רואה אותך. מצד שני, זה יוצר איזו ברית עמוקה וחזקה. עברנו יחד משהו בתקופה הזו של החיים, שהוא חזק, שהוא של שנינו. זר לא יבין זאת. אני לא הייתי מסתדר עם אף אחד אחר. הוא חרוץ מאוד ושיעבד את החיים שלו שלוש שנים בשביל הסידרה".

האם ההתעסקות בשיגרת יומם של הילדים בבית הספר החזירה אותך אל הילדות?

"כל הזמן אתה הולך קדימה ואחורה במנהרת הזמן. אתה כל הזמן נזכר בדברים מהילדות שלך. לא נעים להגיד, אתה מבין שלטוב ולרע גם אתה עברת שטיפת מוח של ערכים ושירים. אני בא מבית מאוד ציוני: החגים וערכים לאומיים, את כל שירי "אלף זמר ועוד זמר" בעל פה אני שר לך. אתה זוכר את זה בתור ילד, אבל ניגש לזה בתור מבוגר שקורא את המציאות אחרת".

אגב, הלוגו של חברת ההפקה "סרטי האחים הימן" הוא תמונה ממסרטה ישנה של חמשת הילדים לבית הימן. "בגלל שבסרטים שלי יש משהו אישי, רציתי ששם החברה והלוגו יתכתב עם הסרטים. במקרה מצאתי קלטת שאבא שלי צילם בשנת 76'. זה היה חצי שנה אחרי שברק נולד. אבא שלי צילם את ברק נולד ואת ארבעת האחים עומדים ומחכים לילד שנולד. זה 8 מ"מ, ישן, מפעם. ראשוניות, תמימות, משפחתיות. יש ברגע הזה ובשוט הזה ובסצנה הקטנה הזו משהו שמשקף את העשיה שלי, את מה שאני אוהב בקולנוע. זה מן הומאז' ומחווה למשפחה שלי שיש בה משהו נורא חם ותומך".

איך הוריך הגיבו לאחר הצפיה ב"גשר על הואדי"?

"מצד אחד אבא שלי מאוד תומך, מצד שני המסרים שעוברים פה קשים לו מאוד. הוא אמר לי בשלב מסויים: 'לא הבנתי אם אני עשיתי ילדים יהודים או ילדים ערבים'. חצי בצחוק, אבל הוא שיתף אותי בבלבול שלו. הוא גם אמר לי: 'אני מוצא את עצמי מזדהה עם אנשים שהם האויבים שלי'."

איך מתחיל להתגלגל פרוייקט של היימן?

"אני צריך להידלק על זה. אחרי זה אני יושב עם חברה שלי טלי ומתחיל לדבר איתה על הסרט. טלי היא בחורה דתיה ממודיעין, מעולם אחר לגמרי והיא המבקרת הכי חריפה שלי. היא אומרת לי את האמת ואני אוהב את הראש שלה. אם אני בא עם רעיון שמדליק ומעניין גם אותה, אז אני אומר: וואו. אני גם עובד איתה על זה. בכל היצירות שלי תראי את השם טלי שמיר-ורצברגר. היא כוח מניע ואשה חכמה". בשלב הבא תומר מקים צוות שיעבוד על הפרוייקט, "צוות שיהיה מוכן להתאבד על הפרוייקט הזה, שיהיה מוכן ללכת איתי דרך ארוכה. יש כסף, אין כסף, יצליח, לא יצליח – לא רלוונטי". תומר אוהב לעבוד בצניעות, עם צוות קטן ולפעמים מצלם בעצמו כי האינטימיות היא חלק מהאידיאולוגיה של העשיה שלו.

המעורבות האישית שלך מורגשת בכל סרט שאתה עושה. איך אתה תופס את מערכת היחסים בין הבמאי למצולם?

"זו מערכת שנועדה להרבה עליות וירידות ולהרבה משברים. בתור יוצר אתה צריך להכיל את הדמויות שלך ולתפקד מולן בהמון רבדים ובסופו של התהליך תמיד יש הרגשה קצת של אכזבה של הגיבורים, כי אתה בעצם נוטש אותם והולך לדבר הבא. בכל הסרטים שעשיתי הקשרים היו כל כך עמוקים ואישיים, אבל אף פעם לא נשאר אותו קשר של הזמן האינטנסיבי של הצילומים. הם נשארים עם החוויה הזו ורוצים שתמשיך איתם באותה דרך ואתה ממשיך הלאה ומכניס אנשים חדשים לחיים שלך. זה גם משהו שנורא שוחק מבחינה רגשית: היום אני מסתכל אחורנית וזה רוקן אותי. כל העשיה הדוקומנטרית מאוד רוקנה אותי מבחינה ריגשית, כי כל פעם אני מתחבר, מתקרב, יוצר קשר וממשיך הלאה. זה גובה מחיר אישי", מתוודה תומר ואני מרגישה שבכל פעם שהוא מתרוקן, הוא ממלא אותנו, הצופים. תומר עדיין הולך לפעמים לחתונות של ה"שרוטים" ומדבר איתם בחגים. "יש להם פינה חמה בלב שלי ואי אפשר לגדום את זה. מה זאת אומרת?" מתרגש תומר ומפרט את שמותיהם.


מה מושך אותך דווקא לקולנוע הדוקומנטרי?

"יש בזה כוח עצום. אתה עושה סרטים על אנשים אמיתיים וכשהסרט נגמר האנשים האלה ממשיכים לחיות".

הסידרה "גשר על הואדי" היא בית ספר מרתק ליצירה דוקומנטרית והומנית ואנחנו התלמידים. השעור מתקיים מדי יום שלישי בשעה 22:00 בערוץ "Yesדוקו". שלום כיתה א' ותודה לאחים הימן.
אין תגובות לכתבה.
 
לחצו כאן להיות הראשונים לפרסם תגובה לכתבה זו !

   
חיפוש בארכיון 2017
הצג את כל הידיעות / כתבות מחודש ושנה מסויימים (יש לסמן שנה וללחוץ על החודש הרצוי)
2000
2001
2002
2003
2004
2005
2006
2007
2008
2009
2010
2011
2012
2013
2014
2015
2016
2017
או בצע/י חיפוש טקסטואלי בארכיון
בחר/י תאריך: מ עד
חפש בכל הארכיון
Wonder1פלאציון גולשים10 / 9.0ציון מבקרים5 / 3.5
Coco2קוקוציון גולשים10 / 8.9ציון מבקרים5 / 4.1
Only the Brave3רק האמיציםציון גולשים10 / 8.7ציון מבקרים5 / 4.0
Thor Ragnarok4תור: ראגנארוקציון גולשים10 / 8.5ציון מבקרים5 / 3.5
Maktoub5מכתובציון גולשים10 / 8.5ציון מבקרים5 / 3.0
ארכיון הניוזלטר של אתר סרט