Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: הסרטים הגרועים של 2005

כן זו היתה שנה שהיו בה יותר סרטים רעים על המסכים מאשר סרטים מעולים או טובים מאוד. כמו בכל שנה עושה הרושם כאילו כמות הסרטים שראויים להקרנה במקרה הטוב בשתיים לפנות בוקר בערוץ נידח בכבלים זוכים להגיע לבתי הקולנוע בישראל. חלקם אפילו הופכים להצלחות כלכליות מרשימות לא רק כאן אלא גם בארץ המקורית שממנה הם הגיעו (בד"כ ארה"ב), מה שאומר כמה דברים על כותב שורות אלו וכנראה גם כמה דברים על הצופים שהופכים את הסרטים ללהיטים.

לא כולם זכו להצלחה. חלקם היו כישלונות מפוארים ("חמקן", "ממלכת גן עדן") שעלות הפקתם היתה מעל למאה מיליון דולר והכניסו לקופה רק כמה עשרות בודדות ועדיין לא כיסו את עלותם. וגם ישנה תופעה תמוהה של מפיצי הסרטים בארץ שבחרו להפיץ סרטים שמיועדים באופן ישיר לטלוויזיה וספריות הוידיאו. אנחנו, לדוגמה, המדינה היחידה על פני הפלנטה שמציגה את "כלה להשגה" בבתי הקולנוע.

השנה החלטתי לא ללכת לכול הסרטים שהיו להם הקרנות לעיתונאים וכך נחסך ממני סבל רב בצפייה בסרט וידאו של סטיבן סיגל שהופץ בישראל בבתי הקולנוע או בסרטים צרפתים נחותים שנכשלו בארצם ולמרות זאת זכו להפצה בישראל. למרות שלא הלכתי לסרט, " איזו מין שוטרת 2" לא הצלחתי להימלט מסנדרה בולוק וחבריה שתקפו אותי במטוס בדרכי לארה"ב. מאחר ואין בכוונתי לעשות מדרוג שנתי לסרטים מהסוג הזה, החלטתי ליצור ארבע קבוצות לפי נושאים. קולנוע אירופאי, שוברי קופות, כישלונות מביכים ורק בישראל. ואלו יגיעו אליכם בשני חלקים שהמרחק ביניהם הוא קליק אחד על העכבר.

שוברי קופות

1) צ'יקן ליטל

האם אפשר לקרוא למוצר הצריכה המסחרי החדש ונטול הרגש מבית המדרש של אולפני דיסני סרט? אני בספק גדול. בעידן שבו אולפנים מייצרים סרטי אנימציה שבהם התסריטים מושקעים לפחות כמו האנימציה עצמה, אולפני דיסני כושלים במשימתם, שהיא להוכיח שהם מסוגלים לספק את הסחורה גם בלי הכישרון שעומד מאחורי חברת "פיקסאר". "צ'יקן ליטל" הוא לא סרט קולנוע. במקרה הטוב הוא מוצר צריכה נצלני, מקומם, לא מצחיק, לא מקורי, ואפילו דוחה. צמרמורת עוברת בי לאור ההצלחה העצומה שלו בארץ ובעולם.

2) מדגסקר

מעל 300 אלף צופים בישראל ראו את המוצר התעשייתי הזה שהוא נטול ריח וצבע תוצרת אולפני האנימציה המצליחים מאוד של דרימוורקס. דיבוב מעצבן על גבול הגזעני, תסריט משעמם ולא מצחיק ואנימציה מכוערת שלא עומדת בסטנדרט של הסרטים הקודמים שיצאו מאותם אולפנים. למרות ביקורות בינוניות ומטה הסרט הרוויח עד היום בכל העולם מעל 400 מיליון דולר. יש כאלה שטוענים שעם הצלחה לא מתווכחים. אני מוסיף שגם לא חייבים לאהוב.

3) ארבעת המופלאים

מבחינתי האכזבה הגדולה של הקיץ. הבמאי טים סטורי והתסריטאים מייקל פראנס, מרק פרוסט וסימון קינברג - ובשם תאבת הכסף של אבי ארד וסטן לי נוצר סרט האימה האמיתי של השנה. במקום להתמקד בתסריט מודע לעצמו, עריכה קצבית ובפעלולים, היוצרים התמקדו בסיפור קיטשי, במחסור עצום בפעלולים, ועריכה קצבית שמתאימה לבית חולים גריאטרי ולא לבני נוער. גם השחקנים המחוטבים לא כל כך מופלאים ולא כל כך שחקנים. מזכיר את "צבי הנינג'ה".

4) הטיסה

"הטיסה" רוצה להיות סרט מאוד חכם - הצרה הגדולה היא שהוא לא. מדובר בסרט לא מבריק, לא מפתיע והכי גרוע, הוא מזכיר את הסרט האחרון של הכוכבת הראשית שלו, "החדר". סרט סוג ג' עם תקציב גדול וכוכבת קולנוע עם שני אוסקרים בסלון. אם היו מלהקים שחקנית סרטי טלוויזיה ומציבים אותה במקום פוסטר התוצאה לא היתה שונה. "הטיסה" לעומתו לוקח את עצמו כל כך ברצינות עד כדי גיחוך.

5) לדפוק חתונה

סרט האיום והנורא הזה שמתחזה לסרט בנים וולגארי וכייפי אבל בעצם הוא סרט בנות דביק וקיטשי המיועד יותר לקהל הנשי שרוצה לראות קצת הומור ביבים לצד רומנטיקה מגוחכת ובלתי הגיונית. שני השחקנים הראשיים אואן ווילסון ווינס ווהן פשוט דוחים. לחכות ל DVD ולראות עם חברים תחת השפעת אלכוהול. אולי אז זה יצחיק.

6) מלחמת הכוכבים פרק שלישי - נקמת הסית'

סוף הסאגה. תודה לבורא עולם שגאל אותנו מהתעללויותיו של ג'ורג' לוקאס. אחד ממוצרי הצריכה הנלוזים ביותר שהוליווד ייצרה בשנים האחרונות. אחד הסרטים הגרועים שידעה האנושות. אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק, למען האמת זה היה אפילו מצחיק מאוד. אם יש משהו טוב שאפשר להגיד על הסרט השלישי והאחרון הוא שבזכות התסריט הכול כך גרוע הזה, צחקתי מספר פעמים במהלך הסרט. בכל מקרה אתם יודעים כבר את הסוף אז תאכלס אין לכם סיבה ללכת לסרט הזה.

7) פגוש את הפוקרס

אסופת כוכבי קולנוע דרג א' בקומדיית סוג ג'. בן סטילר, רוברט דה נירו, בליית דאנר, ברברה סטרייסנד ודסטין הופמן עושים רע על הלב כאשר הם משתפים פעולה בקומדיה עממית ולא מצחיקה. המפגש ביניהם הפך לקומדיה המצליחה ביותר בכל הזמנים. אין ספק, הסרט הכניס להם המון מצלצלים לכיס ועושה רושם שהם נהנו מזה, אני בכל מקרה מזמן לא סבלתי ככה בקומדיה.

כישלונות

1) הדיוק'ס קורעים את האזרד

זו פעם ראשונה במהלך עשרות השנים כצופה אובססיבי שסרט מצליח ליצור לי כאב ראש אחד ארוך ומתסכל. הייתי צריך לבלוע כדור אדוויל כדי לרכך את הכאב הבלתי נסבל. נטול עלילה, נטול הגיון, נטול דמיון, נטול דמויות ונטול כל קשר עם מה שקולנוע הוליוודי מבדר ראוי להיות. "הדיוקס" הוא סרט גרוע.

2) סינדרלה מן

קולנוע שמרן, דוחה, מניפולטיבי, גזעני, מיושן ולא עדכני. השאיפות הגדולות מתרסקות ליוצריו ישר בפרצוף. היהודים בסרט אוהבים כסף ואין להם ילדים, הנוצרים אמיצים ובעלי ערכי משפחה שמרניים, הקומוניסט אלכוהוליסט, שמכה את אשתו ובסוף מת. כאילו קוד הייז לעולם לא נמחק מעל פני האדמה. בוש היה אוהב את זה. לשמחתי הקהל האמריקאי לא אהב.

3) חמקן

שילוב מביך של "נשר הברזל" ו"מחץ הדלתא". סרט שאיחר את זמנו בעשרים שנה לפחות. אחד מסרטי הפעולה הגרועים ביותר שראיתי בימי חיי. ג'יימי פוקס שרק זכה באוסקר על תפקידו ב"ריי" צריך להחזיר אותו מיד בעקבות הופעתו המבישה. התסריט מגוחך, הבימוי מחורבן והמשחק מביך. בהחלט הגיע לסרט הזה להיכשל ובגדול.

4) סודות בים הכחול

אפילו לא טרחתי לבזבז את הזמן ולכתוב עליו ביקורת כשהוא יצא בבתי הקולנוע בארץ.

5) ממלכת גן עדן

145 דקות ארוכות. מדובר באסון, אבל לא מהסוג שיכתבו עליו כתבות של ארבעה עמודים, כי זה כשלון לא חשוב, לא מעניין. עד כדי כך זה עצוב, שאת "אלכסנדר" יזכרו לנצח נצחים. "ממלכת גן עדן" תעלם בחשכת הארכיון ואף אחד לא יזכור את הסרט המיותר הזה שרידלי סקוט ביים. ולחשוב שבימים אלו הוא מוציא גרסה נוספת של הסרט לקולנוע, הפעם עם 45 דקות נוספות...כולי תקווה מפיצי הסרטים בארץ לא ינסו להביא את זה להקרנות כאן.

6) סמנתה

נורה אפרון, אחת הבמאיות ותסריטאיות הגרועות ביותר שאחראית באופן ישיר על סרטי זוועה כמו "נדודי שינה בסיאטל", "יש לך הודעה" ו"מייקל" יצרה רימייק לא מצחיק ולכן מיותר לסיטקום קלאסי. בעיקר ביזיון לכל מי שהסכים לקחת בזה חלק (ניקול קידמן, ויל פארל ובעיקר שירלי מקליין - למה? למה?)

7) גבר מי שמטפלת

וין דיזל הופך במהירות שיא לארנולד שוורצנגר לעניים. לאחר כישלון סרטי הפעולה האחרונים בכיכובו הוא פנה אל הקומדיות הפעולה המשפחתיות. במקום "שוטר בגן הילדים" קבלו את הסוכן הסמוי בבית משפחה עמוסה ילדים. כאב לב וכאב ראש אחד גדול ובעיקר מיותר.

8) איזו מין שוטרת 2

עוד שחקנית שמתעקשת להתבזות זו סנדרה בולוק, שסרט ההמשך ללהיט שלה היה אחד הכישלונות המביכים והמהדהדים ביותר של השנה. תסריט לא תסריט, בימוי לא בימוי, שחקנים לא שחקנים וסרט שהוא בהחלט לא סרט.

9) משחקים נסתרים

רוברט דה נירו פעם היה שם נרדף לאיכות היום הוא שם נרדף לסרטים מיותרים. כאלה לצערי לא חסרים בכיכובו בשנים האחרונות. כאן הוא הצליח להגיע לשפל שעוד לא נראה על המסך. כי הילדה שלצידו, דקוטה פנינג משחקת יותר טוב ממנו והוא נראה כמו אחד שזקוק דחוף למנוחה בבית אבות.

10) אליזבת טאון

פעם ראשונה שאני נתקל בסרט שהפסקול שלו הרבה אבל הרבה יותר טוב מהסרט עצמו. הפסקול כל כך טוב שמפסיקים לשים לב לסרט ופשוט מקשיבים למוסיקה המשובחת. פשוט תקנו את הפסקול ותחסכו את הכרטיס לסרט. לכן לא מפתיע שזה אחד מהאסונות הכלכליים הגדולים ביותר של הוליווד השנה.

רק בישראל

מפיצי הסרטים בישראל מנצלים את תמימותם של הצופים, במיוחד אלו שמעריצים שחקנים מסוימים וילכו לכול סרט שהם משתתפים בהם או צעירים שמחפשים סרטי אימה או פעולה וכך לפתע מופצים סרטים שלא הציגו כמעט בשום מדינה על המסך הגדול. לצערי ראיתי שלושה מהם: "משחקי גנגסטה", "אלביס מלך לנצח", ו"כלה להשגה". אף אחד מהם לא ראוי שאפרט עליו. עוד שלוש