נטלי פורטמן היא המוזה של גויה

בימים אלו נשלמים צילומי הסרט "הרוחות של גויה" בכיכובם של נטלי פורטמן, חאוויר ברדם וסטלאן סקארסגרד. את הסרט, המגולל את סיפור חייו של הצייר פרנסיסקו דה גויה, מביים מילוש פורמן, שמתמחה בביוגרפיות של אנשי אומנות ואנשים אקצנטרים וביים סרטים כמו "אמדאוס" על חייו של מוצארט, "איש על הירח" על חייו של כוכב הטלוויזיה האקצנטרי אנדי קאופמן ו"לארי פלינט, האיש והחלום" על לארי פלינט, האיש שיזם את מגאזין הפורנו 'האסלר'.

סטאלן סקארסגרד (רוקדת בחשיכה, סיפורו של ויל האנטינג, דוגוויל) מגלם את דמותו של גויה. נטלי פורטמן היא המוזה שלו, נערה צעירה בגיל הטיפשעשרה שכנראה גם הייתה המאהבת שלו ואילו חאוויר ברדם (הים שבפנים) הוא הנזיר שיוצא נגד הצייר והנערה הצעירה.

רנדי קוויד, אותו אנו יכולים לראות בימים אלו כמנהל העבודה של הית' לאדג'ר וג'ייק גילנהול ב"הר ברוקבק" מגלם בסרט את המלך הספרדי קרלוס הרביעי.

הסרט אמור לצאת השנה לבתי הקולנוע למרות שנכון לכתיבת שורות אלו עדיין אין לו תאריך יציאה רשמי.

את נטלי פורטמן נוכל לראות בקרוב בסרט "נקמה" המבוסס על נובלה גראפית מצליחה. (התמונה למטה מהסרט הזה).

[*]

פרנסיסקו חוזה דה גויה אי לוסיאנטס (30 במרץ, 1746 - 15 באפריל, 1828) היה צייר וחרט ספרדי. הוא נולד בפואנדטודוס שליד סרגוסה וחי את רוב חייו במדריד. בגיל 13 היה שולייתו של אחד מחבריו האמנים של אביו. לאחר זמן נעשה עוזרו של פרנסיסקו באיו, צייר החצר במדריד. ב- 1771 נסע גויה להשתלם באיטליה ובאותה שנה החל ליצור פרסקות בקתדרלה. ב-1773 נשא לאישה את בתו של באיו, יוזפה.

בשנת 1775 החל גויה לתכנן שורה של שטיחי קיר עבור משפחת המלוכה הספרדית, ויצר למעלה מ-50 יצירות כאלה במשך 17 השנים הבאות. שטיחי הקיר עסקו בחיי האצולה והעם ונטו לריאליזם. ב-1780 נבחר לאקדמיה המלכותית, והפך לצייר החצר של המלך קארלוס השלישי. לאחר מותו של קארלוס ובזמן שלטונו של קארלוס הרביעי היה גויה לצייר החצר הראשי ולמפורסם ביותר מכל ציירי ספרד. ציוריו של גויה התאפיינו בביקורת כלפי משפחת המלוכה. באותה תקופה צייר שניים מהמפורסמים שבציוריו - "המאחה הלבושה" ו"המחאה העירומה".

ב-1792 לקה בחירשות. בתקופת החלמתו הממושכת פנה לסדרת ציורים קטנים וביקורתיים, ברישום ובתחריטי נחושת. ב-1799 הוציא לאור 80 תחריטים בשם "לוס קאפריצ'וס", בהם תיאר "את מעשי האיוולת והטיפשות הרבים מספור, ומעשי המרמה והשקר שההרגל, הבורות והאינטרס האישי הפכו לדבר שבשגרה". התחריטים הוחרמו לאחר כמה ימים מפאת חשש השלטונות מביקורתו של גויה, והוא חי כמה שנים תחת איום האינקוויזיציה. לבסוף, מסר את התחריטים לידי המלך.

ב- 1808 פלשו הכוחות הצרפתיים בראשות נפוליון בונפרטה לספרד, והדיחו את קארלוס הרביעי מכס המלכות. גויה נשאר צייר החצר, ותיאר את זוועות "מלחמת חצי האי" בתחריטים וביצירות "השני במאי" ו"השלישי במאי" (פורטרט אישי של הצייר מצורף). ב-1814 חזרו הספרדים לשלטון, ופרדיננד השביעי הניח לגויה לשמור על מקומו בחצר המלוכה.

[*]

בתקופת שלטון הדיכוי של פרדיננד צייר גויה ציורים דתיים מאוד, ומצד שני תחריטים המגלים ציניות, פסימיות וייאוש. בעקבות התנגדותו לשלטון נאלץ לגלות מספרד ב-1824 ועקר לבורדו שבצרפת.

גויה קידם את התפתחות הציור לוויתור על פרטים וקווי מתאר לשם הדגשת צורה ואופי בעזרת אור וצל, מתוך שימוש מועט בצבעים. הוא הקדים בכך את האימפרסיוניסטים. לציוריו הייתה השפעה רבה על כמה מהתנועות החדשות בציור שבאו אחריו, ובמיוחד על מאנה. (הביוגרפיה לקוחה מאתר 'ויקיפדיה')