Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: סמדר סייר 'קרובה לבית' - ראיון בלעדי

סמדר למדה בלט והיא קושרת אליו בהדיקות את המשחק. "חלק מלימודי בלט זה גם ללמוד משחק. זה לא רק הפיסיות מבחינת פירואטים אלא הפיסיות מבחינת הדרמה, איך את מכניסה לכל תרגיל שאת עושה במהלך הריקוד דמות אופי. יש ממש דמויות מובנות".

אילו דמויות הכי נהנית לרקוד?

"אהבתי את ג'יזל ואהבתי את הקיסרית הרעה ב"בריכת הדמעות".

קריירת הבלט של סמדר נסקה ובגיל 16 היא הגיעה לסדנה של הלהקה הקיבוצית. כשנה לאחר מכן זזו לה חוליות בגב.

"לא הפסקתי ישר לרקוד, התקבלתי אחר כך ל"מוזע" של ביכורי העיתים. התחלתי לרקוד שם ואז לאט לאט הבנתי שבעצם זה לא ימשיך. הדבר הראשון שעשיתי מתוך רצון להנציח את זה הוא התעסקות עם וידאו-דאנס. התחלתי לעשות את הכוריאוגרפיה וגם ביימתי. זה היה בעצם שלב ביניים בדרך לקולנוע ואני עדיין עוסקת בזה".

מה זה וידאו-דאנס?

"אומנות מאוד מאוד מופשטת שהיא מצולמת. במקום הצגה רק ויזואליות של הדברים על ידי תמונות נעות כאלו ואחרות, במקום משחק בצורה מסויימת, יש לך בעצם את המחול. בעיקרון זה קולנוע שבמקום לשחק בו רוקדים בו". בסינמטק ת"א מקיימים במאי השנה פסטיבל בינלאומי. סמדר ממליצה על הפסטיבל בהתלהבות עד שאפילו אני, ילדה-אסון בשיעורי הבלט של שושנה מהדסת את דרכי בצעדי ריקוד.

כוריאוגרפיה קרובה לבימוי מבחינת תפישת המרחב ועבודה עם רקדנים שדומה לעבודה עם שחקנים, לא?

"גם ב'קאמרה' [שם למדה סמדר במשך שנה] וגם ב'ספיר' ראיתי שלאנשים יש תפישה ויזואלית של איך הם רוצים לראות את הדברים, אבל מבחינת עשייה וגישה ראשונית לזה, להרבה אנשים שאין רקע נורא קשה. לי היה מאוד קל בגלל הבלט, כי זו גם איזושהי תפישה חזותית של הניצול של המרחב, גם מבחינה סינמטוגרפית - איך את מזיזה את המצלמה, וגם מבחינת המיזנסצנה. הדברים האלו בבימוי וגם בוידאו-דאנס, כמובן, הם מאוד חזקים. מבחינתי עבודה בקולנוע על דמויות ועבודה עם רקדנים בוידאו-דאנס זה אותו דבר. זה שזה בן אדם רוקד ולא דמות מדברת לא אומר שהוא לא פועל או שאין לו ביוגרפיה". תתפלאו, גם לוידאו-דאנס יש תסריט! "כשאת רואה הופעת מחול כשאת נמצאת באולם אז יש לך כמה רקדנים ואת כל הזמן מחליטה במי להתמקד ובעצם כאן [בוידאו-דאנס] את יושבת באולם ורואה סרט שקודם כל הרוב לא בלוקיישנים מקובעים שקשורים למחול. זה יכול להיות בטבע, זה יכול להיות במפעל. זה תלוי בקונספט של היצירה. בתוך כל זה מראים לך מה את תראי. בוחרים בשבילך בדיוק כמו בבימוי וזה באמת מה שמעניין בוידאו-דאנס, איך את מפרקת את התנועה ואיך את מחברת אותה. זה מאוד מלהיב".

"הקולנוע בא לחפות על חלל שנוצר כשהבלט פתאום הלך. יש בזה משהו קצת אובססיבי כי כרקדן אתה רוקד המון שעות ביום, אתה עושה רק את זה ואז פתאום כשאין לך את זה, מה תעשה? הקולנוע מחפה על זה דווקא בגלל השלבים השונים של היצירה. נגיד, לכתוב. ימים ולילות שלמים אני רק יושבת וכותבת תסריטים". ממש עכשיו סיימה סמדר לביים סרט קצר בשם "אודליה" ובימים אלו היא עובדת על סרט הגמר שלה.

ממה את נהנית יותר - מהכתיבה או מהבימוי?

"הבימוי תלוי בהמון המון גורמים אחרים. יש משהו מאוד מדהים בזה שאתה יושב לבד וכותב. אתה נמצא בתוך עולם שהוא לגמרי חבוי ונסתר ומתוך דף לבן אתה בורא עולמות. זה תהליך מטורף ומדהים. במאים גם מתייחסים לעצמם לפעמים כאלוהים, אבל אני לא רואה בימוי כאלוהות לעומת תסריטאות".

את התסריטים שלה מביימת סמדר בעצמה, מתוך רצון עז שכל מה שרצתה להעביר בתסריט יגיע למסך. "בימוי תלוי בהמון המון אנשים אחרים, בהמון גורמים כלכליים. אתה בעצם מנסה לברוא את אותו עולם שכבר בראת בתוך מציאות שהיא קיימת, העולם שלנו, שאנחנו חיים בו. והעולם הזה, את יודעת, הוא מחליט בשבילך".

איך התגלגלת למשחק?

"בערך שנה אחרי הפציעה. עניתי לטלפון של מלהקת שחיפשה שחקנית וטעתה [במספר] והזמינה אותי להגיע לאודישן של "בת ים - ניו יורק". ניסיתי להסביר לה שהיא טעתה ושאני לא שחקנית. זה מצחיק כי כשהייתי קטנה תמיד אמרו לי שאני אהיה שחקנית וזה מאוד מאוד עיצבן אותי כי רציתי להיות רקדנית ומה פתאום שמישהו יקבע לי שאני יכולה בכלל לעשות משהו אחר, כי מבחינתי זה היה או שאני ארקוד או שלא יהיה איתי כלום!".

שיחקת בסדרות של חיים בוזגלו שנותן מרחב תמרון די גדול לשחקן. מה למדת מתוך העבודה איתו?

"התפקיד הראשון ששיחקתי היה ב"בת ים – ניו יורק" כשהייתי בת 18. זה היה משהו מאוד מובנה, שככה ראיתי משחק. תמיד היה לי ברור שיש מחזה, יש במאי והוא אומר לך מה לעשות ואז לומדים את הדמות, מפיחים בה חיים ועושים אותה. בוזגלו עובד בצורה מאוד שונה. לבוזגלו יש לוקיישן שהוא מסביר לך את הסיטואציה ובתוך זה צריך בעצם לבנות את הדמויות. העבודה איתו היתה מאוד מעניינת, קודם כל בגלל שהמרחב שהוא נותן זה בעצם להמציא את הדמות עצמה ותוך כדי התהליך הזה התחלתי לכתוב".

סמדר כתבה את הדמות שהיתה צריכה לעשות. "לא היה לי שום דבר ביד חוץ ממה בוזגלו רוצה. מתוך זה את צריכה להתחיל להמציא ואז היה תהליך מעניין גם של ביקורים בכלא, להכיר אנשים שמצד אחד אתה יכול לקחת מהם חומרים ולבנות דמות ומצד שני כל הזמן הולמת בך המחשבה שזה אנשים אמיתיים, שזה משהו שקורה למישהו אמיתי. הרצון שלי היה להיות נאמנה גם לאנשים האלה. פגשתי שם הרבה בחורות צעירות ומאוד סיקרן אותי איך בחורה צעירה מתמודדת בסיטואציה שבעצם שוללים ממנה את החופש. מתוך זה פתאום נוצרה הדמות הזאת, שלדעתי היא מהווה באמת איזה שהוא הלך רוח מאוד מיוחד של נערות שמצד אחד פשעו ומבחינה אתית צריכות לשלם את חובן לחברה ומצד שני הן פשעו בגלל שבעצם החברה והסיטואציה לתוכה נולדו דחקו אותן לפינה, למקום מאוד מסויים שממנו הגיע הפשע".

כשהדמות מתמלאת בתוכן חוזר השחקן לבוזגלו שמכריע מה ישאר ממנה.

"ותוך כדי צריך לקשר את זה לדמויות אחרות, לשחקנים אחרים שגם יצרו איזו שהיא דמות. את צריכה פתאום לחשוף את הדמות שאת המצאת לעוד 20-30 דמויות שסביבך. אני חושבת שנתתי לעצמי את הלגיטימציה של 'היי, רגע, אני יצרתי פה משהו שהיה מספיק ראוי כדי שבוזגלו יאהב אותו והיה מספיק ראוי כדי שאנשים אחר כך ידברו עליו איתי ברחוב'. פתאום הבנתי שאני הולכת ליותר מדי אודישנים שאני לאו דווקא רוצה להתקבל אליהם ושאני בכלל רוצה לכתוב. מבחינה זו זה נתן לי גם המון כוח ומוטיבציה וגם באמת הוא חשף אותי לדברים שאני חושבת ששחקנים רגילים, שנגיד יוצאים מ'בית צבי' והולכים ועושים אודישן ופשוט משחקים מה שאומרים להם, לאו דווקא נחשפים אליו, כי באמת שחקן הוא פלסטלינה ביד היוצר ופתאום יש לך גם את הלגיטימציה לעצב את עצמך כמו שאתה חושב שדברים יכולים לצאת ממך בצורה חזקה. זה מעניין. ההחלטה ללכת לבית ספר למשחק לאו דווקא הופכת אותך לשחקן. זה משהו אכזרי. ככל שנחשפתי לשחקנים הכרתי המון אנשים שלמדו משחק וחלמו להיות שחקנים ולא יצא מזה שום דבר."

למה הלכת ללמוד קולנוע?

"אני לא רציתי כל כך ללמוד קולנוע, גם לא רציתי ללמוד משחק כי קודם כל פחדתי שאני אצטרך ללמוד עם עוד אנשים בקצב שהוא לא שלי. זה משהו שקורה, כי צברתי המון נסיון. הבנתי שאני חייבת מבחינת הביטחון האישי שלי שתהיה לי את התעודה הזאת, שאף לא יגיד לי: 'לא, את לא יכולה להגיש תסריט לקרן קולנוע זו וזו כי את לא למדת קולנוע'. מעבר לזה, יש לך דברים שאת צריכה לטעות בהם. יש דברים שעדיף שאת לא תעשי על סטים מקצועיים. כל הטעויות האלו הן בעצם הלימוד הנורא נורא גדול ובגלל זה כן הכנסתי את עצמי לבית ספר. פה אני יכולה לעשות הכל, פה אני יכולה לביים את הדברים ולערוך אותם ולעשות אותם בדיוק כמו שאני רוצה ואין לי שום מפיק שעומד ואומר: 'זה לא'. "

מי השחקן או השחקנית הכי אהובים עלייך?

"אני נורא אוהבת את קייט בלאנשט, היא מדהימה בעיניי. היא עושה תפקידים מאוד מגוונים ודבר שני, אני חושבת שיש בה איזו אצילות של פעם, משהו מאוד מסתורי ואמיתי קדמוני כזה. גם כשהיא בסרט הוליוודי האצילות הזו נשמרת ובתוך כל זה היא מצליחה להוציא מגוון אנרגיות. זה משהו שאני מאוד רגישה אליו. יש לשחק ויש ממש להרגיש והיא תמיד נראית לי כל כך בתוך, שזה ממש כיף".

מה הפרוייקט הבא?

"אני לא יודעת. אני מקבלת הרבה הצעות. כרגע שום דבר עוד לא סגור".

איזה תפקיד הכי תפור עלייך?

"אני יכולה מאוד להתגאות שיש לי קשת מאוד מאוד רחבה של דמויות שאני יכולה לעשות. עד עכשיו אין לי שום טייפ קאסטינג, אז אני מעדיפה לשמור את זה ככה".