Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: פנטום האופרה - רק למזוכיסטים

מאת: רון פוגל

בשנת 1911 כתב הסופר הצרפתי גסטון לרו ספר העוסק במשולש אהבה המתרחש בפריז של סוף המאה התשע עשרה.כריסטין זמרת אופרה צעירה נקרעת בין אהבתה לשני גברים: ידיד נעוריה, הויקונט ראול דה שני ואריק - אדם מסתורי החי בתוך בית האופרה של פריז ופניו מוסתרות. אריק הוא "פנטום האופרה" - הוא נע בצללים ולמעשה מנהל את בית האופרה. הוא מלמד את כריסטין לשפר את יכולתה הקולית ומשתוקק לאהבתה.

מכיון שמדובר בסיפור שיש בו את כל המרכיבים הדרמטים הנכונים - סיפור אהבה, מיקום מעניין, דמות מסתורית - היה זה אך צפוי שהסיפור יעובד למסך הגדול ואכן במשך השנים הופקו לא פחות משבעה (!)סרטים על עלילות הפנטום, רוב הסרטים התרחקו מהסיפור המקורי ונתנו לו פרשנויות שונות.

הגרסה האחרונה, זו של ג'ואל שומאכר, תוקרן בשבת, ה- 8 ביולי בשעה 21.30 בערוץ yes1.

[*]

אבל, בואו נחזור קצת להיסטוריה של הסיפור ולגרסאות ששווה להזכיר (מכאן אתם מבינים שגרסתו של שומאכר בוודאי לא תיזכר בהיסטוריה כאחד העיבודים המוצלחים). ראויים לציון, הסרט האילם בכיכובו של לון צ'יני ("האיש בעל אלף הפרצופים") משנת 1925. כמו כן הופקה גרסא בשנת 1998 בבימויו של במאי האימה המצוין דריו ארג'נטו. בשנת 1989 הופק סרט אימה זניח בשם "פנטום הקניון" שניסה להעביר את העלילה המקורית לימינו.

לשיא תהילתו הגיע סיפורו של הפנטום בשנת 1986 כשהפך למחזמר שכתב אנדרו לויד וובר. שרה ברייטמן ומייקל קרופורד שגילמו את כריסטין והפנטום זכו להכרה בין לאומית ושירי המחזמר הפכו ללהיטים גדולים. הגרסא האחרונה לעלילות הפנטום שהופקה בשנת 2004 ומוקרנת היום היא בעצם עיבוד של המחזמר לקולנוע.

[*]

ג'ואל שומאכר הבמאי ההוליוודי שביים בין היתר את "שמונה מילימטר" ואת "נשיכות קטנות" מציג ספקטקל צבעוני ורועש והופך את העלילה הקודרת למופע זוהר ואת הפנטום לאביר חלומות מטורזן.

לא היו לי ציפיות גדולות מ-"פנטום האופרה". שומאכר ידוע כבמאי מוגבל ומגושם (ראו התעללותו בסדרת בטמן בסרטים "בטמן לנצח" ו"בטמן ורובין") והליהוק הוא אלמוני ברובו.

[*]

אבל ,כמו שאומרת ידידתי עינת,"המדע תובע קורבנות" ולכן העברתי שעתיים וקצת מול העיבוד המגוחך הזה וניסיתי, באמת ניסיתי. להפיק איזו שהיא הנאה מהצפייה. לצערי ,שומאכר לא איכזב ופשוט שום דבר לא דופק בהפקה הקולוסאלית הזו (שעלתה למעלה משישים מליון דולר).

העלילה (שכבר במחזמר קיצצה רבות בסיפור המקורי) מלאת חורים. הניסיון להציג את בית האופרה כמעין זירת קרקס מלאת התרחשויות לא צולח והרעש והצלצולים הנדחסים בכח לכל סצינה לא מחפים על רזון תסריטאי. סצינות הסיום שאמורות לנקז לתוכן את כל העוצמה של הסיפור מאכזבות והסרט מסתיים בקול ענות חלושה.

[*]

את מי שעשה את מלאכת הליהוק יש לשלוח לאי בודד וטובה שעה אחת קודם. איימי רוסום בת השמונה עשרה ("היום שאחרי מחר") בתפקיד כריסטין, נראית כתעתיק חיוור של שרה ברייטמן ועל יכולות המשחק שלה באמת אין צורך (וגם מאד קשה) להרחיב את הדיבור. ג'רלד בטלר ("פרנקי היקר", "לארה קרופט 2") המגלם את הפנטום הוא שחקן נחמד אבל הוא מציג את הפנטום באופן חד מימדי ולא מצליח להעביר את המורכבות של הדמות. מעבר לכך לא ברור מי נתן לבטלר לשיר (או כמו שאומרים " האם אנו הצופים לא סבלנו מספיק"?). את הליהוק השגוי משלימה מיני דרייבר הגרומה שכוכבה דרך לרגע בסרט "סיפורו של וויל האנטינג". היא מאד לא אמינה בתור הכוכבת הגדולה של האופרה ונראית כאילו בכל רגע תאבד את המבטא האיטלקי המגוחך שבו היא משתמשת לאורך הסרט.

הדבר היחיד שהחזיק אותי לאורך כל הסרט היא המוסיקה המצוינת של אנדרו לויד וובר שהיה שותף פעיל בהפיכת המחזמר לסרט.

שאלתי את עצמי מדוע כשצפיתי בהפקה של המחזמר בלונדון לפני כעשור ישבתי ממוסמר לכסא ובלעתי בשקיקה כל פיפס ולעומת זאת אחרי הצפייה בסרט נזקקתי לשני נורופנים כדי להרגיע את כאב הראש שקיבלתי?

[*]

התשובה היא שלא כל מה שעובד כמחזמר יכול להצליח כסרט (דוגמא טובה לכך הוא העיבוד הכושל של "המפיקים" לקולנוע). הוסיפו לכך במאי נטול כל הברקות וצוות שחקנים בינוני וקיבלתם - אסון!

ועצה לסיום: דודה רגינה עיצבנה אותכם ואתם רוצים להחזיר לה? החלטתם לנתק סופית את הקשר עם החבר? ההורים שכחו את יום ההולדת שלכם? התקשרו אליהם והמליצו בחום על הגרסא הנוכחית של הסרט-ההצלחה מובטחת.

פנטום האופרה –גרסת 2004- רק למזוכיסטים.