Seret.co.il - חדשות קולנוע | חדשות בידור :: עקרות בית נואשות - עונה ראשונה

מאת: בן חכים

לא חשבתי שזה יקרה לי, אבל זה קרה. זה קרה אפילו די מהר, בלי ששמתי לב ובלי שום התרעה מוקדמת. כמו מנה הגונה של קפאין היישר לוריד התמים והמפוחד שלי - התמכרתי. התמכרתי לתחושה, התמכרתי לקצב, לאווירה, לסטייל המצועצע, לבובתיות, לקיטשיות, לקלישאה – והכי חשוב, וזה כמעט ולא קורה לי אף פעם – התמכרתי לסדרת טלויזיה, וליתר דיוק, ל"עקרות בית נואשות" שהעונה הראשונה יצאה לאחרונה ב- DVD (פורום פילם).

אני לא יודע אם זה הגימיק שהסדרה אימצה לעצמה כבר בשניות הראשונות, המשחק האינטנסיבי במוחו של הצופה, או שאולי סתם מדובר במקוריות מפתיעה, אבל מה שבטוח זה, שהחיבור של כל האלמנטים יחד, פשוט הצליח ליצור תוצאה מתעתעת חושים ששמה קץ תוך שניות ספורות לרציונאליות שלי למשך ארבעים דקות (כל פרק).

[*]

"עקרות בית נואשות" עוקבת אחר חייהן של ארבע נשים, סוזאן מייר (טרי האצ'ר), לינט סקאבו (פליסיטי הופמן), ברי ואן דה קאמפ (מרסיה קרוס) וגבריאל סוליס (אווה לנגוריה), הגרות בשכונה פרברית קטנה, בשם "ויסטריה ליין".

העונה הראשונה מתחילה בדיוק שניות בודדות לאחר התאבדותה הפתאומית של מרי אליס יאנג, החברה החמישית בחבורה. מותה, מוביל עם הזמן לחשיפת סודות גדולים יותר הקבורים מתחת לפני השטח, סודות המלווים בשקרים, תככים, בגידות ושאר מזימות משעשעות.

[*]

כמו כל הצלחה טלוויזיונית מודרנית ("אבודים", "24"), גם עקרות הבית הנואשות דאגו להטיל עלינו פצצה כבר בפרק הראשון. זו אחת הסדרות הבודדות שאפשר לומר עליהן שהן כתובות להפליא. לא פעם ולא פעמיים הודהמתי מהפתיחה המרשימה של הסדרה, בה קולה הענוג של מרי אליס יאנג (ברנדה סטרונג) תופס פיקוד ומאיר עבורינו את הנפשות הפועלות באופי כה מבריק, שנון, מקורי ומעורר עניין.

עקרות הבית משחקות משחק בטוח. הן מודעות לעובדה כי במציאות המהירה של היום, קשה מאוד להושיב את קהל הצופים מול הטלוויזיה ולגרום לו להתמוסס מכל פרק ורק לחכות לסוכריה השבועית הבאה שלו באותו המקום באותה השעה. מעטות הסדרות המצליחות להשיג תשומת לב שכזו מצופיה. "עקרות בית נואשות" זו בהחלט אחת כזו שהצליחה בגדול.

[*]

הסדרה הצליחה בעיקר בגלל העוקצנות הבוטה שיש בה כלפי החברה האמריקנית המדושנת, זו שחיה בפרברים הכל כך נקיים, קטנים ופרטים שמסתירים כל כך הרבה ליכלוך ורוע. הציניות של הסדרה והביקורת שלה שנעשו בחכמה, בשקט ומתחת לחגורה.

עקרות הבית מצליחות לטפל באנשים הקטנים, בנושאים ובבעיות הקטנות המשותפות לרובינו, אם לא לכולנו, רק שהיא עושה זאת באופן מעט מוקצן ובוטה, אך ודאי כזה שלא יכאיב מדי או יעורר תסיסה, אלא להיפך - אהדה והזדהות. זו אחת הסדרות הבודדות הניזונות מבורותם של האנשים ומשחקת על הקלף הבטוח, כאשר היא מודעת לכך שלא משנה מה יכלול תוכנה ולמה, כל עוד יהיה בה מספיק רכילות, מציצנות ועוד שאר יצרים דוחים המאפיינים את טבע האדם ואת חברתינו הנוכחית, היא תשרוד עוד שנים רבות ובגדול.

[*]

זוהי לא סדרה לכל אחד. ל"עקרות בית נואשות" צריך להגיע מוכנים ומצויידים עם מיטב הידע וההכוונה למה שעתיד לבוא. אתם יודעים מה? אפילו כדאי להצטייד עם מעט ציפיות. צריך לדעת שמה שמצפה לנו זה לא יותר מאתנחתא קומית טלוויזיונית מהנה, קלילה וזורמת ולא סדרה שלוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות.

[*]

כבר מפתיחתה "עקרות בית נואשות" מחצינה את האופי המהיר, הקולח והמבריק שלה. אופי שלא מתכוון לדעוך כל כך מהר בהמשך הסדרה וכזה שמצריך מאיתנו, הצופים, הרבה מאוד פתיחות דעת, הבנה, ואולי אפילו לחלקינו, לא מעט סבלנות.

ומכיוון שמדובר בסדרה שונה, קשה יהיה להרבה אנשים לעשות את הסוויצ' התודעתי ולהתחבר בקלות אל הפורמט החדש והלא כל כך מוכר של העשייה הטלוויזיונית האמריקאית החדשה. אם הקליק הראשוני שלכם עימה עבר בהצלחה, עקרות הבית מתכוונות לספק לכם עוד הרבה מהקישקוש הקלישאתי הגאוני הזה - כל עוד יש לכם כוח.

[*]

בסך הכל, אפשר לסכם את עקרות הבית הנואשות כהישג. הישג של סאטירה מוצלחת על האנשים הקטנים, ואולי אפילו מראה קטנה ומוקצנת על עצמינו, העשוייה באופן מקורי ומבדר מאוד, כפי שאולי לא נראה מעולם על המסכים הקטנים אצלכם בבית – אז קדימה – לכו אל ספריות הוידאו וצפו בפרק הראשון. אהבתם? סביר להניח שאתם מכורים.